עגלות חיינו העמוסות

עגלות חיינו העמוסות

היו לילות ,אני אותם זוכר אני אותם כל חיי אשא. במשעולי הצ`ט בין הכללי לאדום עמדו עגלות חיינו העמוסות. ואני אמרתי:שמעי אלי קטנטונת, אני בניתי בית ליום עוזבך... ובו לא תדעי עוד צער בליבך. לכי,אמרי לו,אהובה,שיעזבך שאת זמנו איתך כבר מיצה. ערכי לו ,אהובה,מסיבת פרידה בזו השבת-עבור שנים יפות. יכולה את ,יקרה,להרשות לעצמך להיות עימו נדיבה. ואנו את אהבתנו בינתיים נחשל עד אחזור מזה המידבר. ואז ,יפה שלי,אמצאך גאה וחופשייה על סף ביתנו בין ערביים. ליבך בינתיים יפרוק מועקות העבר ויתמלא בערגה בזכרונותינו הטריים. מבטיח לך אהובה עוד ימים הרבה ולילות יותר של תשוקה צרופה. נשוטט לנו בין שבילי האהבה אך בלי העגלות העמוסות... רק בקשה לי אהובה- המתיני לי עד אחזור וגם שם במרחקים ישנם הערוצים בהם נוכל להזכיר ולזכור.
 
למעלה