עבר חתול

[ro1ro1]

וסליחה על כל השגיאות.... ../images/Emo12.gif

 

[פּוֹנְג]

היי מור מור ../images/Emo24.gif

אין ספק שזו סיטואציה קשה מאד מאד אני חושבת שזה חשוב ביותר לפתור את הבעיות הזוגיות לפני שממשיכים הלאה. זה שאת הולכת לטיפול זה טוב מאד אבל בסופו של דבר זוגיות זו אחריות של שני הצדדים ואני חושבת שזה יהיה נבון ללכת לטיפול זוגי. מאחלת לכם פיתרון מהיר של הבעיה ואחר כך תראי שהכל יהיה קל יותר.

 

[ב נ נ י ת של הצאט]

מזכיר לי קטע מהסרט "זמן אישה"

בדיוק דובר שם על הקטע של הלחץ וקיום היחסים בזמן הביוץ ולדעתי, האישה בסרט עשתה דבר חכם ונכון. היא אמרה שהיא לא אומרת לבעלה מתי הביוץ, מתי היא מזריקה ונותנת חופש ורגיעה בבית בקטע הזה. היא טוענת שמנסיון העבר כשהם היו צריכים לקיים יחסים בזמן הביוץ לבעלה לא היה חשק והלחץ גרם לכך שהאיבר החביב שלו לא תפקד.....

לכן, היא לא אומרת לו מתי הביוץ והיא מכוונת כאילו באופן טבעי שהם יעשו אהבה ביום הביוץ

אני חושבת שזה רעיון לא רע ויכול באמת להוריד את הלחץ. מה גם שלא מפסיקים בטיפולים. גם אצלנו יש עליות ומורדות, אך אנחנו מתמודדים יפה ומחזקים את המערכת הזוגית עד כמה שאפשר למרות כל התהומות אליהם אנו נופלים... אני מאוד ממליצה על טיפול זוגי ואם יש צורך גם על הפסקה

בהצלחה ושיעבור בינכם

 

[mor mor]

ואם אני רוצה בשביל ההצלחה

יום כן יום כן... זה לא נראה מטורף שכל הזמן אני רוצה סקס...???

 

[ב נ נ י ת של הצאט]

חחחחחחחח מה את לא רוצה כל יום../images/Emo35.gif

אני חושבת שבעלך ישמח יום כן יום לא .......(בלי לחץ) תנסי מה יש לך להפסיד?

 

[מם 1971]

אין צורך ביום כן יום כן

אלא בשביל ה-FUN

זרע יכול להחזיק מעמד לאחר קיום המגע בין 48-72 שעות לפחות... כמו כן ישנה סברה שדווקא כיום יחסים יומיומיים עלולים לפגוע באיכות הזרע. אני מניחה שהדברים של בעלך:" אם לא תשתני- מתגרשים" נובע מרצון לעורר אותך לגבי טיב היחסים שלכם שלפי מה שאת מתארת מאופיין בלחץ רב. אתם סה"כ זוג צעיר שנשוי שנה אחת בלבד ומירח דבש של תחילת הנישואים, נזרקתם ישר לקלחת הטיפולים ולכן התמורות הקיצוניות. חשוב שתדעי לשתף ולהתריע וחשוב שהוא ידע לתמוך ולהיות איתך ברגעים הקשים. אני מאמינה שייעוץ זוגי יכול לתרום ולסייע. בהצלחה

 

[מם 1971]

כיום=קיום

 

[mor mor]

מםםםםםםם!!

צדקת, זה מה שהוא אמר לי אתמול: מרצון לעורר אותי לגבי טיב היחסים שלנו. שאולי בלחץ לעזוב, יגרום לזעזוע ולשינוי....

 

[מם 1971]

כן , ככה זה נשמע ../images/Emo13.gif

 

[סנונית 1]

היי מור מור ../images/Emo24.gif

לא יודעת מכל ההודעות שקראתי כולם רומזים לך להשתנות (אולי אני טועה אבל זה מה שהרגשתי) ולדעתי את צריכה להבין שלטנגו צריך שניים. אין אשם אחד במריבה יש שניים, אין אחד מלאך ואחד שטן שצריך להשתנות. אם משהו גורם לך לריב איתו צריך לבדוק מה זה המשהו הזה ואולי הוא צריך לשנות את זה. בנות אני אומרת לעצור רגע ומניסיון אנחנו אלה שעוברות את כל החרא הזה אז טיפל'ה של רגישות , פינוק והתחשבות מצידם לא יזיק. גם אני ובעלי רבים והמון, יש לו משפחה שאני לא סובלת והוא קשור אליה מאוד (נכון ראיתי את זה לפני החתונה ביטלתי את הנישואים ובכי אחד שלו וחזרתי) ועכשיו אני צריכה לחיות עם זה וזה מוציא אותי מדעתי. אני לא רואה את כל המריבות שלנו סביב נושא הפוריות נכון שאם לא היו קשיים בנושא היה יותר קל אבל לא היה מושלם. אני חושבת שאני ובעלי נכנסנו ללופ של חוסר תקשורת נוראי שעם השכן אני מתקשרת יותר טוב וחרא לי נורא . אני נורא דעתנית ועל כל דבר יש לי מה להגיד ובעלי אומר לי לפעמים צריך לשמור לעצמך ולא להעביר ביקורת כל הזמן אבל הם מוציאים אותי מדעתי והוא יחד איתם. עצות חכמות אין לי לתת לך מלבד אל תרגישי אשמה וזאת שגורמת למצב כי אם בעלי לא היה נותן את חלקו בזמן הביוץ היה סדום ועמורה בבית. וכן אני הולכת לפסיכולוג וזו הפינה הכי חמה שהיא רק שלי ואם הוא רוצה לבוא איתך אז זה נהדר ונפלא, טיפול זוגי אצל מטפל טוב זה נפלא. מצטערת שחצא לי ארוך אבל אניבעיצומה של מריבה אז היה לי הרבה מה להגיד. סנונית שעכשיו היתה שולחת את בעלה לכמה ימי חופשה.

 

[dvoriz]

מריבות../images/Emo122.gif

אני חושבת שכדי לפתור מריבות, לא צריך להאשים את הצד השני- אם עושים זאת זה רק מקלח את המריבה. כל אחד צריך לחשוב איך הוא צריך להשתנות. וזה צריך להיות הדדי. אם זה קשה, כדאי לשבת יחד ולדסקס על הדברים הדורשים שינוי משתיכם, וכל אחד יקבל על עצמו להשתדל בדברים שהסכימו יחד. בהצלחה!!!

 

[בוליקי]

שינוי הוא לא הפיתרון...

שמתי לב שבדיון הזה חזרה כמה פעמים הטענה שמישהו "צריך להשתנות". אני חושבת שפה מתחילה הבעיה. מערכת יחסים זוגית נוצרת כששני אנשים אוהבים זה את זו, ולהיפך, ובחרים לחיות יחדיו. כשאנחנו נכנסים למערכת היחסים כל אחד מאתנו אדם מושלם ושלם, אבל מטבע הדברים כולנו עוברים שינויים במהלך החיים והזמן. לדעתי, אם אחד מבני הזוג רוצה לשנות או "לתקן" את רעהו, משהו ביחסים קצת שבור. השינוי חייב לנבוע מהאדם עצמו ומהזוגיות ההדדית שקיימת. עם השנים אני השתניתי ובעלי התנה ואנחנו יותר מתאימים אחד לשני. לא נתתי לו הוראות לשינוי ולא קיבלתי רשימה כזו ממנו, הדברים קרו מצעצמם בטבעיות, ואני מקווה שנמשיך להשתנות עד סוף חיינו, אבל לא בכפייה או על פי דרישה. ושוב אני חוזרת על מה שאמרתי בהתחלה - מערכת יחסים דורשת הדדיות. זו לא אצילות מבחינתו להסכים להיות איתך בטיפול או לומר כי גם הוא לא מושלם. מותר לריב, רצוי לריב, אבל צריך לצאת מהריבים הללו בשלום (ולא תמיד זה מיידי). מור מור, אולי בשבועות האחרונים את היית "לא בסדר", אבל תנסי להיזכר האם היו פעמים שהוא היה אשם? ומה קרה אז?

 

[טוליקי]

סנונית ../images/Emo24.gif

שנה שלמה אני ובעלי רבנו ריבים מטורפים לגמרי בגלל המשפחה שלו אני הפנמתי ושתקתי (כי אני לא אוהבת לריב) וכולם היו שמחים ומאושרים עד שיום אחד התפרצתי והייתי ממש על סף התמוטטות עצבים אני חושבת שבסופו של דבר זאת היתה גם אשמתי שלי (חוץ מהאשמה הברורה שלהם

) שלא הצבתי להם גבולות ברורים לגבי הדרך שבה אני מוכנה שיתייחסו אליי היום הם לא מעיזים להגיד כלום ומתייחסים אליי בכפפות של משי לא היה קל אבל היה שווה

 

[סנונית 1]

טוליקי ../images/Emo140.gif

לי היו שנתיים כאלו שבהן היו מריבות קשות עם המשפחה שלו ואני לא שותקת (בעלי אומר שזו הבעייה שלי) והעמדתי את כולם במקום ואיך שהם שונאים אותי שאני לא צייתנית וכנועה, ואז בתקופה הראשונה בתקופת ירח הדבש הוא תמיד הצדיק אותי ופתאום התעוור והמשפחה שלו נהייתה נהדרת ומקסימה כל אחד שם מלאך ואני הסכסכנית ואני זאת שמחפשת את כולם והכל התהפך. הם אלו שמרכלים ואחר כך עוברים לסדר היום ואני זאת שעל פגיעה מבקשת התנצלות (מילה שלא מוכרת אצלם) אז אני מחפשת מלחמה את מבינה? הוא מטריף אותי פשוט מטריף אותי עם חבורת הגועליים הזאת איך הוא לא רואה או יותר נכון שכח את מה שראה את מה ששני פסיכולוגיים אמרו לו? ועכשיו אני המכשפה. מיואשת כבר.

 

[טוליקי]

ממליצה על ספר נפלא

"ריקוד הכעס" (הומלץ על ידי "נפגעת משפחת הבעל" נוספת) מאוד עזר לי (גם אצלי היתה תופעת ה"התהפכות")

 

[עוד נועה]

הי מור מור

את מתארת מצב קשה. הטיפולים משפיעים מאד על המערכת הזוגית לרע ולפעמים גם לטוב. אני חושבת שהרעיון של ללכת לפסיכולוג הוא מצויין. זה טוב מאד שהוא רוצה ללכת איתך. זה אומר שהוא רוצה להשקיע ושחשוב לו. אני כל כך מבינה את הרצון לילד אבל זה חייב לבוא משניכם. אתם עוד צעירים וחשוב שתהיה בינכם מערכת טובה ושוויונית שבה שניכם תחליטו מה אתם רוצים. אז יהיה הרבה יותר קל להגיע למטרות שלכם. אני ממש לא בעד לעבוד עליו בעניין הביוץ. "ממרומי" שמונה שנות נישואים אני יכולה להגיד לך שאני לא מאמינה בשקרים או חצאי אמיתויות. מצטערת. לפחות לי זה לא עובד. לא אוהבת לזלזל באינטליגנציה של מישהו אחר כמו שאני לא אוהבת שמזלזלים בשלי. אני לא מוכנה לקבל את זה שגברים תמיד רוצים מין. זה לא תמיד נכון כמו שגם לא נכון שנשים לא ממש רוצות. מין הוא בין שני בני זוג. אם את רוצה רק בגלל שאת מבייצת, זה יכול להיות מאד מעליב. ודרך אגב - זרע יכול לחיות 72 שעות אז אם עשיתם את זה יום לפני הביוץ - זה יכול להספיק. מאחלת לך המון הבנה ואהבה עם בעלך ושבקרוב קרוב תצליחו להביא ילד למשפחה חמה ואוהבת.

 

[אם מאמצת 1]

אויש מור מור (יצא לי קצת ארוך)

מור מור, אין לי ממש עצות חכמות באיך לטפל בזוגיות מתנדנדת, אבל נשמע לי שאת לוקחת על עצמך יותר מדי. אנחנו מספיק קורבן בעצם הטיפולים האלה שצריך לעבור לר צריך להיות גם האשם. אין מציאות כזו שצד אחד אשם. נכון זו סיטואציה קשה. כשיחסים הופכים להיות כורח במקום הנאה וכיף ואהבה.וכשהכל כל כך רגיש וההורמונים והעצב הגדול והלחץ. הכל ביחד זה מתכון לבעיות. כתבו לך לפני שהתמודדות כזו בטוח עושה משהו לטוב או לרע. זה נכון כנראה כמו כל התמודדות קשה שיכולה לבנות ויכולה להרוס.והאחריות היא על שניכם. אתם זוג אתם פועלים יחד בחיים. בכל דבר לא רק במרוץ להריון וילד. אז בדרך הזאת יש עליות ויש ירידות וכשלאחד קצת קשה בעליה השני אמור לתת לו יד חזקה ותומכת ואוהבת ולסחוב אותו למעלה ולא לתת לו ליפול. טוב אני לא אומרת עכשיו להטיל עליו את כל האחריות אבל לפיות להתחלק בה קצת. זה לא רק אשמתך. את ראויה לפינוק לחום לתמיכה בתופה הקשה הזאת והוא ראוי לנחת ולאהבה ולתמיכה מצידך כדי שיהיה לו יותר קל לעזור לך וגם כדי לעבור את זה בעצמו. נכון הם לא מזריקים לעצמם,לאנשאבים לא סובלים פיזית, אבל הם בהחלט גם עוברים תהליך נפשי מסוים. (ולהם אין כזה פורום לפרוק בו....) בקיצור טיפול זוגי נשמע לי כמו רעיון טוב כדי ללמוד איך לעזור אחד לשני לעבור את הקשיים קצת יותר בכיף עם קצת יותר דגש על הדברים היפים והטובים ועם יותר שותפות בקטעים הקשים... ולסיכום סיכום:זה לא רק אשמתך אבל אם לך יש את הכוחות למשוך את העגלה מהבוץ- אז תעשי את זה את. בהצלחה.

 

[yonit7]

מור מור ../images/Emo20.gif

שום מריבה אינה שטותית. כל מריבה נובעת ממשהו שמפריע לצד השני. כמות המריבות וההתנגחויות עולה בתקופת טיפולים וזה ברור וידוע - הורמונים, מתח, לחץ, רגשנות, עצבנות, כעס, כאב, תיסכול ולאור המצב מאד קל להגיע ל"בום". גם אני עברתי תקופה לא קלה עם בן הזוג שנגעה לענין האימוץ (היה פה שירשור לא מזמן) והחלטתי לאחר שקיבלתי תגובות ממנוסות יותר להרפות בענין האימוץ ולהמשיך הלאה ולחתור כמו שנועם אומרת.(תודה לבנות הפורום) אז אני חותרת במשנה מרץ - יש בתוכי סערה גדולה אבל אני חותרת. החלטתי להרפות מהענין ובן הזוג שלי שמעבר לענין האימוץ הוא תומך בלתי יאמן וסופג וסופג וסופג - בתקופת הדקא. שגם היום אני בתקופה די דומה, לא תיפקדתי בבית, לא ניקיתי , לא סידרתי, לא כביסות, לא בישולים, כלום אפאטיה מוחלטת - הוא עשה את הכל לבד מה שלרוב אנו עושים ביחד ומתחלקים במטלות. בקיצור אמר לי לאחרונה שאם יכשל הטיפול שיגיע - הוא מוכן להירשם לאימוץ. זה חימם לי כ"כ את הלב - ואת האמת זה עשה קצת ההיפך, עכשיו אני לא יודעת אם אני מעוניינת לשלוח כל כך מהר. המריבות הן לא שטותיות, הן די דומות בקרב הזוגות המטופלים וצריך בסיס זוגי חזק ואיתן כדי לעבור אותן. אם הבסיס קצת נשחק כדאי אולי לפנות לתמיכה זוגית.אבל לא לוותר כ"כ מהר על זוגיות. מור מור, אני מאחלת לך שתעברו את זה טוב ומהר ושתהפכו להיות הורים בקרוב. יונית

 

[נועם@בת]

אחד הדברים הקשים לביצוע זה להחליט

החלטות תחת השפעות הורמונים

. אי אפשר להיות הגיונים ושפויים כשהנפש שלך עובדת על טורים גבוהיים בגלל הורמונים. אי אפשר להיות רגועים ונחמדים כשאת במירוץ אחרי הביצית. כשאת בוכה כל חודש מחדש כשמגיעה המכשפה, וכשהבעל מחליט לסובב את הגב דוקא ביום הביוץ. א-ב-ל, זה לא אומר שאנחנו צריכים לתת לטיפולים להרוס את חיי הנישואין שלנו, וההחלטה שלכם ללכת לייעוץ זוגי היא החלטה נכונה וחשובה. זה לא אומר שאת בעייתית או הוא בעייתי. זה אומר שכרגע המצב שבו אתם נתונים עושה לכם רע וכדאי להעזר במישהו מקצועי כדי לא לקלקל את האהבה שלכם. הרי האיש הזה הולך להיות האבא שלה ילדים שלך. כשאת מסתכלת עליו ומדמיינת אותו מחבק את התינוק שלכם את בוכה ולא יודעת אם מהתרגשות או מכאב. מה שכן, עוד לא נמצא הבעל שיקטר שאישתו רוצה סקס כל יום. כןנמצא הבעל (כמעט כל הבעלים) שהמירוץ אחר הביוץ מסרס אותו. לקח לי זמן להבין שאסור לספר לאיש שהביוץ באיזור. מספיק לפתות אותו ושנינו נהנים. אם זה לא יעוזר, אז יש מקום לעצור לחודש או חודשיים עד החיים יחזרו למסלולם, ועד שהבעל ילחץ לחזור לטיפולים

.

נועם

 

[פינקי33]

מאוד מבינה , הייתי בסרט הזה....

(לפעמים יותר ולפעמים פחות...) ואני חושבת שאני אקח לי את אחת העצות כאן ואאמץ אותה-לא לספר לבעלול מתי מועד הביוץ, מה איכפת לי, שיחשוב שנורא בא לי

פתאום כל יומיים... הבעיה היא שהוא מאוד מעורב וזה קצת קשה....