עבר הווה בנחי פ"י

עבר הווה בנחי פ"י

זכור לי ש"יכל" היא צורה שגויה, וצריך להיות "יכול היה". ראיתי באבן שושן שהצורה "ישן" היא עם צירה תחת הש', והיא הצורה הנכונה עבור העבר, ואין כזה דבר ישן עם פתח תחת הש'. השאלה שלי: מה ההבדל בין זה לבין ירד, או ישב, שם ודאי אפשר לשים פתח בעה"פ בצורת העבר? אשמח להבהרותיכם, ואם שגיתי, אנא העמידו אותי על טעותי.
 

לשונאי10

New member
כך:

ישֵׁן הוא פועל מצב הנמצא במשקל פעֵל של קל, כמו: רעֵב, צמֵא, עמֵל, למֵד. צורות העבר וההווה זהות - פעֵל, אם כי איש אינו מקפיד להגות ישֵׁן גם בעבר. נדמה לי שהאקדמחה אישרה את צורת ישַׁן לעבר. ירד, ישב וכו' - צורות רגילות של בניין קל. אין קשר לנחי פ"י, אגב. אגב, הצורה הנכונה בעבר היא יכול. הצורה יכול היה היא פשרה בין התקני למצוי.
 
תודה

אבל מה ההבדל? למה שמים דווקא בשורשים האלה צירה תחת עה"פ? למה שלא נשים בהן בעבר פתח במקום? אני רעבתי ללחם, הוא רעב (פתח). אותו סיפור לגבי צמא, עמל (בגוף ראשון עמלתי עם פתח), למד. בכולם למה לא קיימות צורות עבר בצורה הרגילה של בניין קל, בדיוק כמו שאפשר היה ישן או יכל?
 

לשונאי10

New member
במקורם אלו הם פועלי מצב

לכן יש בהם צירה בהווה ובעבר גם יחד, אלא שזו גזֵרה שהציבור אינו יכול לעמוד בהּ ובעבר כולם הוגים בפתח: רעַב וכו'. ואולם הצורה המקורית - בצירה בעבר נסתר.
 
למעלה