ללא נ ש י מ ה
New member
עברה שנה(אולי ט')
מאז הפעם האחרונה עמדתי מול כל כך הרבה קהל וסיפרתי את האמת שלי. האמת שאני כל כך נלחמת להוציא לאור. זרמו הרבה מים בנהר, עברתי טיפול, תאונת דרכים שכמעט עלתה לי בחיי, הפסקתי לפגוע. כל שנה שעברה,הוקדשה להשלמת בגרויות, נכשלתי בכולן,נכשל גורף. כמה הזוי,שכבר יש לי פנסיה ועבודה קבועה, אבל בגרות אין לי. אז הלימודים בהולד,וקצת נגמרו לי משאבי האנרגיה, לעוד שיעורים וניסיונות חוזרים כבר להצליח לעבור את המסכת הזו.. וכמובן שהבית נשאר בדיוק כמו שהוא, גרוע אולי פי כמה, אבל גם את זה נעבור. ועוד שבוע בדיוק,אני הולכת לעמוד מול כמה מאות אנשים ולהגיד שוב,את האמת שלי, והגיע הספק ונכנס מהדלת האחורית והביא איתו איזו טורדנו שמנסה למחוק הכל. "החלטתי להתחיל ללמוד חינוך לגיל הרך. כולם שאלו למה?למה רק זה? למה לא בסוף עבודה סוציאלית,או פסיכולוגיה, ואם כבר חינוך אז למה לא חינוך מיוחד? אני לא חושבת שיש ילד שהוא לא מיוחד. וכרגע אני פחות מתחברת לפסיכולוגיה של הילד,יותר אכפת לי איך מחנכים אותו, ומי רואה אותו.. כשהייתי בגן ושאלו כל ילד,איפה הוא ירצה לגור כשיהיה גדול, אני אמרתי שבהר הזבל,כי יש שם הרבה מה לנקות. וכשציירתי ציורים בשחור,אמרתי לגננת לכתוב על הדף "אל תיגע בי". ואף אחד לא שאל אותי,מה זה אומר. כשהייתי בכיתה ה' עשו לנו שיעור על חינוך מיני, כל אחת קיבלה שקית ירוקה ובה היו תחתוניות ותחבושות, ועוד כל מיני חוברות הסברה על מה יקרה לנו בשנים הקרובות, ולא הבנתי למה אני בכלל צריכה להיות בשיעור הזה. באותה תקופה קיבלתי את הספר "איילת מקבלת", למרות שלי כבר היה ספרון אחר,ספרון עם טבלאות של רגישות בשלפוחית השתן ואף אחד לא ידע עליו. כשהייתי בחטיבה, וכל הבנות היו עסוקות בלהיות הכי יפות, הכי נחשבות והכי מיוחדות בעולם. אני , יותר האמנתי בהארי פוטר,שאם יש סיכוי,הכי קטן בעולם שהוא קיים, אולי זה יהיה ממש מגניב ללכת ללמוד בבית ספר לקסמים. ידעתי שיש משהו אחד בעולם הזה,שאני הכי מיוחדת בו.שאני הכי טובה בו ושאף אחד לא יכול עלי,אולי רק הארי פוטר,אם הוא קיים, אני אלופת העולם בפגיעות עצמיות. ולהצליח באלף אלפי הבדלות מכל שאר הבנות שמסתובבות סביבי, לא להתקרב לבנים,ולא להסתכל עליהם, פשוט להתנזר מהם. חוץ מהארי פוטר,כי גם לו בסך הכול שארה רק צלקת, והאמינו לו,אז אם קוסם יאמין לי זה יהיה ממש מגניב? כי לי אף אחד לא האמין. כשהגעתי לצבא,גיליתי עד כמה בנות מתעסקות רק בבנים. זה מה שמעניין אותן,זה מה שמעסיק אותן,ולי פשוט לא היה חלק בזה. כבר אז הייתי אחרי שבירת שיאים,התמכרויות,משלשלים,מחטים,אוכל לא הייתה לי תמונה אחת לתלות מעל המיטה,לא של האקס ולא של החבר, רק של הילדים ששמרתי עליהם. הארי פוטר כבר סיים להלחם בכל הרעים, ואני רק התחלתי בית ספר פרטי לחיים אחרים. בגיל 18 וחצי בקבוצת תמיכה הראשונה במרכז סיוע,כשדיברו איתנו על מיניות. אני דיברתי על פורנו. ולפני השחרור מהצבא, הגעתי הביתה.זו הייתה הטעות הראשונה, לחזור ישר הביתה.. התיישבתי בין הילדים על הספה האדומה וחיכיתי, אחד נפל על הסנטר,לאחת יש חום,חלק הם אחים של,ואני חושבת מה להגיד, איך קרה שככה נפלתי, ואחר כך אני מתקשרת אליו ואומרת שהייתה נפילה ועכשיו אני בסדר ויצאתי ותפרו ואני כבר בדרך לבקר חברה. ושבוע אחר כך,שוב,אנחנו נפגשים והוא אומר לי שיש לו הפתעה בשבילי ואני עוצמת עיניים, ומה שזה לא יהיה אני מוכנה לשכב איתו,באמת,לא משנה מה, הכל התחיל ממני,אני הראשונה שאמרה שהיא מוכנה... והוא אומר לי לפתוח את העיניים,והוא מחזיק ורד "חשבתי עלייך" ורד? מה אני עושה עם ורד? רק הצלחתי להגיד שהיום ננסה שוב,שהיום זה יצליח. והוא שואל אם אני בטוחה,ואני אומרת שברור,הרי הוא נתן לי ורד. והאזעקות מתחילות לצפצף,ואני כבר לא שם יותר, עד שהוא לוקח אותי למקלחת ומרגיע ומחבק ומספר שבכיתי ורצתי לחלון, ואני מחכה שיגיע מוצ"ש ואני אחזור הביתה שוב הספא האדומה,שוב רק נפלתי. שוב תפרים,שוב שיחה אליו. עכשיו הכל בסדר וסופ"ש אחרי זה אנחנו נפגשים וזה סופסוף מצליח,ואני שם איתו, לא בוכה,לא רועדת,לא נעלמת. והוא שואל אותי אם כיף לי,אם אני נהנת,ואני שואלת אותו מה זה אומר? ואנחנו נוסעים אחר כך לים ואני אומרת לו שכדאי שאני אתקשר למרכז סיוע,כי לא הבנתי למה הוא התכוון.. שוב הספא האדומה,כל ירושלים חולה ואני בסך הכל לא מצליחה לעשות סקס עם החבר, שוב נפלתי.. ומגיע השחרור מהצבא, ואני מחליטה לעזוב הכל.לטוס עד קנדה בשביל להפסיק עם הכל. כי שם אני לא יכולה. אז בלי החבר,בלי הטיפול,בלי אפחד. וחוזרת אחרי פחות מחודש,זה לא עבד. ועוד רגע עוד קבוצת תמיכה ואני מחליטה לסיים את הקשר. כי נגמרו לי הגבולות וכבר יש לי מנוי בטרם. ושנה וחצי אחר כך, הגיע מישהו חדש. נפגשנו אחרי 3 שבועות שלא,כי לא הייתי מסוגלת,כל כך כעסתי על עצמי שאנחנו כבר שבועיים ביחד ואני עדיין לא ערומה במיטה,אמרתי לו שאני לא טובה בכל הקטע של מיניות ביחסים,שאני דפוקה בזה לגמרי,שרק בגיל 20 הבנתי שפגיעה מינית פוגעת במיניות,כי היא מעולם לא הייתה שייכת אלי,או משהו שקשור אלי,או חלק ממני. היא קשורה בפורנו ובגברים ובחדרי משחקים ושהכל כל כך דפוק אצלי שעוד רגע כבר המלצתי לו ללכת, הוא אמר שהוא נשאר והלכתי רגע,וניסיתי להתקשר להארי פוטר, ועל השולחן בחדר,הייתה מונחת תמונה,של אחת הילדות מהגן,האהבה החדשה שלי,והיא חייכה אלי עם העיניים הגדולות והחומות שלה כמו שרק היא יודעת לחייך,ולשיר ולרקוד,להיבלע בתוכי עם החיבוקים שלה וניתקתי את השיחה,כי הוא לא ענה. ולרגע אחד ידעתי,שבזה אני הכי טובה. ושאני ילחם בזה, לדעת מי מחנך אותה ומי רואה אותה,וידעתי שזאת אני." תודה על המקום,כרגיל, ועל הסבלנות עם אורכו של הקטע.
מאז הפעם האחרונה עמדתי מול כל כך הרבה קהל וסיפרתי את האמת שלי. האמת שאני כל כך נלחמת להוציא לאור. זרמו הרבה מים בנהר, עברתי טיפול, תאונת דרכים שכמעט עלתה לי בחיי, הפסקתי לפגוע. כל שנה שעברה,הוקדשה להשלמת בגרויות, נכשלתי בכולן,נכשל גורף. כמה הזוי,שכבר יש לי פנסיה ועבודה קבועה, אבל בגרות אין לי. אז הלימודים בהולד,וקצת נגמרו לי משאבי האנרגיה, לעוד שיעורים וניסיונות חוזרים כבר להצליח לעבור את המסכת הזו.. וכמובן שהבית נשאר בדיוק כמו שהוא, גרוע אולי פי כמה, אבל גם את זה נעבור. ועוד שבוע בדיוק,אני הולכת לעמוד מול כמה מאות אנשים ולהגיד שוב,את האמת שלי, והגיע הספק ונכנס מהדלת האחורית והביא איתו איזו טורדנו שמנסה למחוק הכל. "החלטתי להתחיל ללמוד חינוך לגיל הרך. כולם שאלו למה?למה רק זה? למה לא בסוף עבודה סוציאלית,או פסיכולוגיה, ואם כבר חינוך אז למה לא חינוך מיוחד? אני לא חושבת שיש ילד שהוא לא מיוחד. וכרגע אני פחות מתחברת לפסיכולוגיה של הילד,יותר אכפת לי איך מחנכים אותו, ומי רואה אותו.. כשהייתי בגן ושאלו כל ילד,איפה הוא ירצה לגור כשיהיה גדול, אני אמרתי שבהר הזבל,כי יש שם הרבה מה לנקות. וכשציירתי ציורים בשחור,אמרתי לגננת לכתוב על הדף "אל תיגע בי". ואף אחד לא שאל אותי,מה זה אומר. כשהייתי בכיתה ה' עשו לנו שיעור על חינוך מיני, כל אחת קיבלה שקית ירוקה ובה היו תחתוניות ותחבושות, ועוד כל מיני חוברות הסברה על מה יקרה לנו בשנים הקרובות, ולא הבנתי למה אני בכלל צריכה להיות בשיעור הזה. באותה תקופה קיבלתי את הספר "איילת מקבלת", למרות שלי כבר היה ספרון אחר,ספרון עם טבלאות של רגישות בשלפוחית השתן ואף אחד לא ידע עליו. כשהייתי בחטיבה, וכל הבנות היו עסוקות בלהיות הכי יפות, הכי נחשבות והכי מיוחדות בעולם. אני , יותר האמנתי בהארי פוטר,שאם יש סיכוי,הכי קטן בעולם שהוא קיים, אולי זה יהיה ממש מגניב ללכת ללמוד בבית ספר לקסמים. ידעתי שיש משהו אחד בעולם הזה,שאני הכי מיוחדת בו.שאני הכי טובה בו ושאף אחד לא יכול עלי,אולי רק הארי פוטר,אם הוא קיים, אני אלופת העולם בפגיעות עצמיות. ולהצליח באלף אלפי הבדלות מכל שאר הבנות שמסתובבות סביבי, לא להתקרב לבנים,ולא להסתכל עליהם, פשוט להתנזר מהם. חוץ מהארי פוטר,כי גם לו בסך הכול שארה רק צלקת, והאמינו לו,אז אם קוסם יאמין לי זה יהיה ממש מגניב? כי לי אף אחד לא האמין. כשהגעתי לצבא,גיליתי עד כמה בנות מתעסקות רק בבנים. זה מה שמעניין אותן,זה מה שמעסיק אותן,ולי פשוט לא היה חלק בזה. כבר אז הייתי אחרי שבירת שיאים,התמכרויות,משלשלים,מחטים,אוכל לא הייתה לי תמונה אחת לתלות מעל המיטה,לא של האקס ולא של החבר, רק של הילדים ששמרתי עליהם. הארי פוטר כבר סיים להלחם בכל הרעים, ואני רק התחלתי בית ספר פרטי לחיים אחרים. בגיל 18 וחצי בקבוצת תמיכה הראשונה במרכז סיוע,כשדיברו איתנו על מיניות. אני דיברתי על פורנו. ולפני השחרור מהצבא, הגעתי הביתה.זו הייתה הטעות הראשונה, לחזור ישר הביתה.. התיישבתי בין הילדים על הספה האדומה וחיכיתי, אחד נפל על הסנטר,לאחת יש חום,חלק הם אחים של,ואני חושבת מה להגיד, איך קרה שככה נפלתי, ואחר כך אני מתקשרת אליו ואומרת שהייתה נפילה ועכשיו אני בסדר ויצאתי ותפרו ואני כבר בדרך לבקר חברה. ושבוע אחר כך,שוב,אנחנו נפגשים והוא אומר לי שיש לו הפתעה בשבילי ואני עוצמת עיניים, ומה שזה לא יהיה אני מוכנה לשכב איתו,באמת,לא משנה מה, הכל התחיל ממני,אני הראשונה שאמרה שהיא מוכנה... והוא אומר לי לפתוח את העיניים,והוא מחזיק ורד "חשבתי עלייך" ורד? מה אני עושה עם ורד? רק הצלחתי להגיד שהיום ננסה שוב,שהיום זה יצליח. והוא שואל אם אני בטוחה,ואני אומרת שברור,הרי הוא נתן לי ורד. והאזעקות מתחילות לצפצף,ואני כבר לא שם יותר, עד שהוא לוקח אותי למקלחת ומרגיע ומחבק ומספר שבכיתי ורצתי לחלון, ואני מחכה שיגיע מוצ"ש ואני אחזור הביתה שוב הספא האדומה,שוב רק נפלתי. שוב תפרים,שוב שיחה אליו. עכשיו הכל בסדר וסופ"ש אחרי זה אנחנו נפגשים וזה סופסוף מצליח,ואני שם איתו, לא בוכה,לא רועדת,לא נעלמת. והוא שואל אותי אם כיף לי,אם אני נהנת,ואני שואלת אותו מה זה אומר? ואנחנו נוסעים אחר כך לים ואני אומרת לו שכדאי שאני אתקשר למרכז סיוע,כי לא הבנתי למה הוא התכוון.. שוב הספא האדומה,כל ירושלים חולה ואני בסך הכל לא מצליחה לעשות סקס עם החבר, שוב נפלתי.. ומגיע השחרור מהצבא, ואני מחליטה לעזוב הכל.לטוס עד קנדה בשביל להפסיק עם הכל. כי שם אני לא יכולה. אז בלי החבר,בלי הטיפול,בלי אפחד. וחוזרת אחרי פחות מחודש,זה לא עבד. ועוד רגע עוד קבוצת תמיכה ואני מחליטה לסיים את הקשר. כי נגמרו לי הגבולות וכבר יש לי מנוי בטרם. ושנה וחצי אחר כך, הגיע מישהו חדש. נפגשנו אחרי 3 שבועות שלא,כי לא הייתי מסוגלת,כל כך כעסתי על עצמי שאנחנו כבר שבועיים ביחד ואני עדיין לא ערומה במיטה,אמרתי לו שאני לא טובה בכל הקטע של מיניות ביחסים,שאני דפוקה בזה לגמרי,שרק בגיל 20 הבנתי שפגיעה מינית פוגעת במיניות,כי היא מעולם לא הייתה שייכת אלי,או משהו שקשור אלי,או חלק ממני. היא קשורה בפורנו ובגברים ובחדרי משחקים ושהכל כל כך דפוק אצלי שעוד רגע כבר המלצתי לו ללכת, הוא אמר שהוא נשאר והלכתי רגע,וניסיתי להתקשר להארי פוטר, ועל השולחן בחדר,הייתה מונחת תמונה,של אחת הילדות מהגן,האהבה החדשה שלי,והיא חייכה אלי עם העיניים הגדולות והחומות שלה כמו שרק היא יודעת לחייך,ולשיר ולרקוד,להיבלע בתוכי עם החיבוקים שלה וניתקתי את השיחה,כי הוא לא ענה. ולרגע אחד ידעתי,שבזה אני הכי טובה. ושאני ילחם בזה, לדעת מי מחנך אותה ומי רואה אותה,וידעתי שזאת אני." תודה על המקום,כרגיל, ועל הסבלנות עם אורכו של הקטע.