חול וחול
הפירוש לחוית החיים נוצר מהמשמעות שאנו נותנים.יש שיאמרו קודש ויש שיאמרו חול.רוחניים ומעשיים,התוצאה זהה בשני המקרים.משולים החיים לשייט באוניה.רוחות סערה אל מול ים רוגע ושמש במרומים.רעב וצמא אל מול שפע דגה האם זה חשוב אם נאמר בחסדי שמים או בחסדי ארץ?האם הדבר ישפיע?מדוע עלינו תמיד להכיר תודה לאל עליון(למאמינים)כאשר אין אנו מכירים תודה לסובבים אותנו? בספינה שעמדה לטבוע התפללו לשם הצלה לאל עליון.בפינה עמד אדם שהיה ידוע כרשע מרושע והתפלל יחד עם כולם בכוונה גדולה ובקול רם.פנה אליו הרב שהיה במקום ובקשו להתפלל בשקט על מנת שאלוהים לא יבחין בו ויטביע את הספינה.כך הוא עולמינו,אנו תמיד חושבים שאנו יודעים את האמת וכיצד עלינו לנהוג.איזו חשיבות יש לדעותיו של רב כזה?מצד שני אדם ללא אמונה המאמין רק למראה עיניו יסבול בעת מצוקה ויהנה לעת שמחה.מה רע בכך? לפחות הוא חי את חייו ואל לנו לקבוע מה טוב עבורו.כשיתעוררו אצלו שאלות על החיים,ימצא הוא נתיב לנפשו.תפיסת הכרת התודה לכל דבר באה להאיר חיים שנתפסים כחסרים.כהשלמה ולעיתים כקבלה בהכנעה ללא מרירות ומשקע.ההבנה אינה תלויה בדת.ההבנה אמורה לצמוח מבפנים.על ידי התבוננות עצמית על ידי בידוד עצמי ומציאת הסובייקט הטהור.האם נשכיל להבין זאת?מה הם רצונותינו? כיצד אנו רוצים לחיות,וכיצד אנו מפרשים טוב ורע?רע לאחד טוב לאחר המצב זה מלבד תפיסתנו שאותה עלינו לשנות.כאשר אדם לא יראה בהתנסויותיו בחיים כחלק מעצמו וממהותו יבחין באמיתותם של החיים.כל מטרה כל שאיפה לא תהווה מניעה אלא זרימה אל מול תוצאה לא צפויה.החיים אינם מדרגות של הישגים.העבר מת העתיד אינו קיים.הרגע זה החיים ולכן האדם שסבלו רב,אין סבלו מתמשך יותר מרגע בהווה.הסבל נובע מ"גרירת" העבר ומנשיאת העתיד אתו בכ לעת.יש לצאת ממעגל זה.הרגשות מניעים אותנו לפעול אז מדוע נבחר באלו הפוגעים בנו,באלו הלא נעימים?.נחיה בתוך רגש נעים בכל עת הרי שוכן הוא בפנימיותינו ללא קשר לדברים חיצוניים.ואם אנו כועסים,זה בגלל בחירתנו לכעוס ולכאוב.לכאוב על מחסור וכשלון,לשמוח על הצלחות ושפע.אולי נחדל מחלוקה זאת? למי זה חשוב אם הינך צודק בכביש? למי זה חשוב אם הינך מדוכדך? הכל כלפי עצמך והכל נוצר ממך.שלוט בדבר או להיפך אל תתן משמעות ואם הינך מלא פחדים ופונה אל הדבר שהינך חושב שהוא פתרון לבעיותיך ובכלל זה הדת,או הכסף,או כל דבר אחר,ואם הינך מתאכזב אל מול צפיות פועלך זה נשארת ללא הגנה והנך מתפרק לרסיסים.האם לא יוכל אדם לחיות ללא מחמאות וללא הישג חברתי או מעמד?האם איכות חייו תפגם?כאשר ילדו מחייך אלו שוכח הוא את כל אלו,הם נעלמים מתודעתו אל מול חיוך כזה או צחוק.אז מה באמת חשוב לנו מעבר להישרדות גרידא?האדם המחפש רוחניות,המחפש שליטה בחומר באמצות הרוח נתון גם לחולשת האגו.הרי בסופו של דבר זה למען הרווחה האישית מעטים מאוד מגיעים להשגים כאלו ועל פי רוב כבר אין להם צורך בזה למען עצמם.יש המחפשים ומגיעים לרמה שבה הם מתפרנסים ברווחה ונהנים ממעשה רוחם וידם,למעשה אין הבדל בינהם לבין אחרים העוסקים במלאכת כפיים. טוהר הלב אינו מבדיל בין רוחני למעשי.האדם פועל ראשית וראשונה למען עצמו תחילה. בברכה אביר
