כמובן! ../images/Emo24.gif
הייתי אחרי אימון קונג פו ממש ממש טוב, הרגשתי שהתקדמתי מאוד והיה לי ממש ממש כיף האימון עצמו. זה היה באותו יום שהדרכתי בפעם הראשונה (שלא צלחה יפה בעיניי, ד"א). קיבלתי פידבק מירון / לירן אגוזי על העבודה שלי, ואחרי זה תרגלתי קצת עמידת ידיים עם נתי, והיה לי עוד יותר כיף
ישבתי וראיתי את שחף מתרגלת את חמשת החיות עם קארו, וישבתי ללמוד מזה. הייתי צמא והלכתי לקחת שתייה (או פלאפון) מהתיק (אם אני זוכר כראוי). פתאום ראיתי חיפושית זבל, מהשחורות האלו על הדופן של החומה של גן העיר (איפה שיש את החצי עיגולים שיושבים בהם? בחומה שמחברת בניהם). התגובה הראשונית שלי הייתה "איכס! גו'ק!". באותה שניה קרה משהו מופלא בתוכי. ראיתי את הגו'ק הזה, הצורה שהוא הולך בה, ואז הבנתי משהו: גם הוא יצור, בדיוק כמוני וכמו כל דבר אחר. חשתי אהבה כלפיו במשך 3-5 שניות, ואז זה פג וחזרתי לעולם "הרגיל" שלי. באותה שניה בדיוק (אם אני משחזר את זה עם ההראה שהייתה לי לפני כמה ימים לגבי ארבע ההסכמות [זו שכתבתי פה]), בעצם התעלתי על עצמי לרגע והבנתי מה זו בעצם אהבה אמיתית. הצלחתי לראות את היקום *כולו* באהבה. זה לא משנה אם זה חרק, החבר הכי טוב שלי, כלב או חתול.. כי זה שם.. "האור", האהבה נמצאת בכל מקום -- רק צריך לדעת לראות אותה.. נכון לעכשיו, אני חושב שזו הכוונה האמיתית בדרך הטולטקית. אני סבור שארבע ההסכמות זה רק כלי להגיע למצב שממנו יותר קל להביא אותך לשם, לקדם אותך בדרך הלוחמים. אולי לשחרר את עצמך "מהטפיל" כפי שהוא קורא לזה. עדיין לא הגעתי מספיק רחוק בספרים של קסטנדה בשביל לדעת מספיק על הטפיל (אני עדיין באמצע המסע לאיכטלאן, לא רציתי להמשיך יותר). בגלל זה אני חושב שטכניקות להתמודד עם החוסר יכולת שלי להתמודד עם לקיחת דברים באופן אישי זו רק תרופה ריגעית, ואני צריך פשוט למוטט את כל הבסיס עליו אני עומד. ברגע שהתייחסתי לאנשים בתור "חיות", היה לי הרבה הרבה יותר קל לא לקחת אותם ברצינות. עכשיו צריך להתייחס גם אל עצמי באותה צורה. אני שווה בדיוק לחיות.
כמובן, זו דעתי נכון לעכשיו ועוד שעתיים היא יכולה להשתנות בעקבות עוד שורה שאקרא בספר. כמעט בכל שורה בספר הזה אגור אוצר. אני מצליח למצוא חלק מהאוצרות. (ד"א -- תודה קונג פו, באתי לרשום "לא היה לי זמן" ושיניתי את זה ל"לא ריציתי להמשיך יותר"
איזה כיף היה לרשום את ההודעה הזו. אני מרגיש שפשוט התקדמתי מאוד!
בכל מקרה, אני ממש מקווה שעזרתי לך. ואם לא הצלחתי, לפחות קבלי
