הכעס כועס על יחסי הציבור הגרועים שהוא קיבל
למה בילדות, עודדו אותנו לחייך, להיות שלווים, לרצות, ואותו ישר השתיקו?
הוא בא לצעוק אני כאן ולא לחינם, אני לא מכסה כלום, אני לא רוצה שיצמידו לי, רגש אחר כל פעם שאני מגיע
היותכם אנושיים זה סיבה לא מורכבת מספיק כדי לכעוס?
לא בא לכם להפוך את השולחן פעם, לשרוף גשרים, אין בכם כעס על שאתם מאולפים?
ראיתי ילד בן 4 כועס?
הוא מתחיל כי לא נותנים לו גלידה לפני הארוחה, אחר כך עובר למה לא קנו לו, למה לאחיו יש יותר, למה לא הקשיבו לו, למה בגן הוא לא הכי חזק, למה הוא רוצה לתפס ולא יכול, הוא בוכה וכבר לא זוכר ממה התחיל לבכות...ולמה כל פעם שהוא בכה, דחפו לו מוצץ, ולא פשוט הקשיבו לו, למה צריך סיבה מספיק טובה לכעוס? הניתוק מההויה היא סיבה לכל הכעסים.
והוא מתחיל לשחרר קיטור על הגוש שהוא כלוא בו, גוש אנושי מגושם.
וההורים? הם לא מתרגשים, מחייכים אחד לשני ובחמלה אומרים לו, לא נורא, תגדל, תבין , אנחנו אוהבים, לא עוצרים אותו פשוט נותנים לו לחוות את היותו אנושי
אנחנו נדרשים להיות הילד שבנו, וההורים החומלים עליו גם יחד
בשעת כעס שאין להבינו ולנתבו, שאל דרך הכעס את כל השאלות הכי בוטות שיש לך , שאל את הבורא תאמין לי הוא שמע הכול
ואם לא תפחד מעצמך, גם תשמע תשובה....שלא בטוח שתשכיח את כעסך, כי הבורא לא יקח ממך משהו שאתה עדיין זקוק לו.
אני כבר לא נלחמת, עד היום כשאני מדופרסת, אם מלאך אומר לי שהוא אוהב אותי, אני כועסת עליו, איזה בררה יש לך?? מעצבן אחד, הרי אין מלאך עושה שתי שליחויות, אתה יכול בכלל לא לאהוב?? והוא צוחק
הקלות הבלתי נתפסת של הקיום מכעיסה בהחלט
ואף מילה על שליטה בכעסים, שגם את זה צריך ללמוד, אבל איך אפשר לנתב מישהו אם לא מכירים את מהותו?
נסחפתי אה?