עבודה מהבית

[אמארונה]

עבודה מהבית

שאלה לעובדות העצמאיות בכלל ולעובדות מהבית בפרט. מעניין אותי איך סוג העבודה שלכן משתלב עם ההורות. לפני כמה שנים, כשהייתי רווקה עדיין, היה לי עסק עצמאי לעיצוב גרפי. בהתחלה עבדתי מהבית ואח"כ שכרתי מקום והעסקתי עוד מעצבת. אחרי 3 שנים שבהן עבדתי בלחץ מטורף, עד שעות הלילה וגם בסופ"ש, החלטתי לחזור לעבודה כשכירה ומסתבר שזה הרבה יותר קל, ושבסופו של דבר העבודה מהבית וכעצמאית מחוץ לבית היו שעבוד לא קטן. ברור לי שזה נבע מחוסר היכולת שלי באותה תקופה להציב גבולות. ואני תוהה עד כמה הצבת הגבולות האלה מתאפשרת אצלכן כאשר השיקולים הכלכליים והעסקיים ניצבים אל מול חיי המשפחה, וכאשר ההפרדה בין הבית לעבודה היא לא כל כך ברורה.

 

[lulyK]

לא מייצג,

אבל עד הלידה עבדתי כמנהלת הקהילות של דוקטורס. זו היתה עבודה טכנית ודרשה ממני רק 3 שעות ביום,או בלילה. אפשר לפצל איך וכמה שאני רוצה. אפשר להשלים שעות בסופי שבוע..... בקיצור, הכי גמיש בעולם ולא ממש מצריך ממני להציב גבולות או להחליט החלטות גורליות (או בעצם כן. אחרי הלידה הודעתי להם שאני לא חוזרת כי אפילו את זה קשה לי לעשות עם שני ילדים בבית).

 

[פלגיה]

זאת הסיבה שאני לא עובדת מהבית

בגלל הגבולות הנזילים הללו. לא מתאים לי.

 

[גל 400]

אוי כמה שזה לא פשוט

תקופה די ארוכה "ביליתי" בלימודים (למדתי כ-5 שנים נטורופתיה ואח"כ דוקטור ברפואה טבעית כלומר N.D), כך שלאחר הלימודים הייתי עם הילדים, משקיעה בהם, בימים שבעלי הגיע מוקדם טיפלתי באנשים, הכנתי לכל מי שרק ביקש כל מיני מוצרים ושוב חזרתי לטפל בילדים עד שאלו הלכו לישון (אז הם היו שניים במספר ואח"כ שלושה) וכשהם נרדמו הייתי מתיישבת ולומדת למבחנים עד השעות הקטנות של הלילה או יותר נכון של הבוקר וכך כל יום, באותה תקופה הייתי הרבה עם הילדים וזה בהחלט היה חשוב מאד (היום, במבט לאחור... אני לא יודעת איך שרדתי...)בכל אופן תמיד ידעתי (וזה כמובן היה בהסכמה משותפת עם בעלי) שכשאסיים ללמוד אעבוד קשה יותר כדי להעמיד אותנו על הרגליים ובעלי הסכים להגיע יותר מוקדם הביתה ולהיות יותר עם הילדים. אך רק לאחרונה כשילדי גדלו קצת אני עובדת הרבה מאד ולעיתים באמת מתקשה לשים גבולות, אני מחליטה לצאת מהעבודה בשעה מסוימת ופתאום מגלה שהשעה הזו עברה כבר לפני שעתיים. אך ישנם דברים שעליהם אני לא מוותרת והם: מסיבות, ימי הולדת, אסיפות הורים, ללמד את הילדים למבחנים, לבדוק מערכת ולהכין איתם/להם ארוחת ערב ולשבת איתם. וכשהם הולכים לישון אני לפעמים משלימה מה שלא הספקתי קודם. זה ממש לא פשוט אך אני לא מוכנה לחיות עוד בדוחק, אני רוצה להעניק לילדי קצת יותר. אהה ואני גם משתדלת לפעמים להתנדב ולעזור לילדים יתומים או ממשפחות הרוסות כי האהבה הכי גדולה שלי היא ילדים והלוואי ונוכל לעזור לכולם ולגרום להם לחייך.אני החלטתי לנסות לגרום לזה

 

[נורקס]

גל 400, את ממש אשת אשכולות

נשמע שאת עושה כ"כ הרבה, והרי רק האימהות בפני עצמה זו משרה מלאה. רציתי לשאול אותך, מכיוון שגם אני ארצה לעבוד מהבית לכשאהיה אמא, האם בינך לבין עצמך את באמת נאושרת עם הבחירה, או שהקושי מעיב על האושר?

 

[פנינצה]

נשמע בלתי אפשרי אבל כנראה שכל

שעושים יותר כך מקבלים יותר כוחות

 

[Jמר]

אני לומדת בבית

(באוניברסיטה הפתוחה), ונראה לי שאני מצליחה לשלב די טוב.. ברור לי שזה קצת בא על חשבון הבית, אבל אני מאושרת מהלימודים כל כך! נכון, לא כל יום הבית ממש מסודר, ונכון, הקטנה שלי בעיקר מעסיקה את עצמה (לא בהכרח גרוע), אבל אני ככה יכולה להיות טובה ונחמדה יותר. גבולות? לפעמים אני נסחפת עם הלימודים ולפעמים עם הבית, כך שזה נראה לי מאוזן...

 

[yberry]

"עבודה מהבית"...

אני עובדת מהבית... בערך... באופן עקרוני אני מחלקת את מקורות ההכנסה שלי בין טיפולים הוליסטיים ותרגום. מאז שילדתי נתתי טיפול אחד, ובבית של אמא שלי... אצלי בבית אני אפילו לא מצליחה למצוא את הזמן לסדר את חדר העבודה שלי שאפשר יהיה להכניס לשם אנשים. התרגום הפך אם כן למקור ההכנסה העיקרי שלי, ואני בקושי רב מצליחה לעמוד בקצב העבודה שנכנסת אלי, למרות שאני מאד צריכה לעבוד יותר כדי נוכל באמת לגמור את החודש כמו שצריך... בדיוק עכשיו אני בתהליכים של מציאת מטפלת שתבוא להעסיק את נטע שני בקרים בשבוע כדי לפנות לי זמן לעבוד. פשוט כבר הבנתי שהגורם העיקרי לחוסר סבלנות שלי כלפיה הוא כשיש לי עבודה לוחצת שאני לא רואה מתי אני אצליח להגיע אליה... אני מוצאת את עצמי במצב שאחרי יום שלם של פעילות עם נטע אני צריכה לבחור בין עבודה לנקיון הבית לטיפול בסידורים אחרים, ואני פשוט מאבדת את זה. אני מקווה מאד ששש השעות האלה עם המטפלת יתנו לי מספיק אויר כדי לעשות את זה, כי נכון לעכשיו נראה שגם מטעמים של הרגשה אישית וגם משיקולים כספיים, אנחנו ביחד בבית לפחות עד גיל שנתיים... אבל בינתיים אני בעיקר מתחילה את יום העבודה שלי בתשע בערב. מחזיקה לעצמי אצבעות.

 

[עוגי שמוגי]

אני עובדת מהבית

בעיקר מול המחשב. בשעות שנוחות לי - בד"כ בין 70-100 שעות בחודש. התחלתי בימיי כסטודנטית ואני שם כבר 6 שנים. תמיד היה נדמה לי שזו עבודה זמנית ושאחרי הלימודים אתעסק במשהו אחר, אבל כשבאה ההורות זה פתאום נהיה פתרון הגיוני. חזרתי לעבוד כשגמדי היה בן 8 חודשים (לפני חצי שנה), ובמשך רוב התקופה הזו עבדתי במנותק מתפקודי כאמא - כלומר - בשעות שהוא ישן. פעם פעמיים בשבוע באה אלינו בייביסיטר ושיחקה איתו בזמן שאני עבדתי בחדר הסמוך. אבל לרוב - בצהרים ובשעות הערב (אחרי ההשכבה ואחרי שאכלתי ארוחת ערב עם בנזוגי). אני כן בודקת מיילים באופן מתמיד (ועונה), מתכתבת במסנג'ר בענייני עבודה ועושה דברים דחופים במשך היום כשהוא לידי. קשה לי לא לעשות את זה, אבל לפעמים אני פשוט מכריחה את עצמי לעזוב את המחשב, לסגור אותו ממש ולא להתפתות לבדוק כל שניה מה חדש. מה שכן, למעט באמת מקרים חריגים מאד, סופשבוע שלי הוא קדוש. כך היה מאז שחזרתי לעבוד וכך ימשיך להיות. הבוס שלי יודע שאיתי לא מדברים מששי בערב עד שני בבוקר (בשביל להיות מסונכרנת עם הסופשבוע של בנזוגי - אנחנו בחו"ל) פנאי לא היה לי יותר מדי השנה. והייתי עייפה. ומתוסכלת לפעמים. מאידך - לא הייתי מוותרת על העבודה, הן בגלל הענין, והן בגלל הגמישות שזה נתן לי להיות אמא במשרה מלאה במשך לא מעט זמן (עדיין, בעצם. ולא הייתי מוותרת על זה בשום אופן), הן בשביל לא לצאת ממעגל העבודה, הן כי חשוב לי לייצר איזה מומנטום במקום העבודה הזה ולהתקדם בו, והן כי הייתי מפרנסת יחידה השנה, כי בנזוגי היה בשנת לימודים, ולא היתה לי ברירה אלא לעבוד. שתי מסקנות אופרטיביות שאני איישם החל מעוד מעט (כשנחזור לארץ):

צריך חדר עבודה. אסור שהמחשב יהיה בחדר מגורים. זה מאפשר הגדרה של "עכשיו אני עובד" ולא טפטופים של מייל פה טלפון שם.

אני צריכה להגדיר לעצמי שעות עבודה, בשעות היום, ולשלם למישהו שיהיה עם גמדי, כדי שארגיש רגשות אשמה אם אני לא עובדת בשעות האלה. דברים שאי אפשר לשנות בעבודה מהבית: חסרה לי מאד מסגרת חברתית. במיוחד אם אעלה את שעות העבודה שלי מחצי משרה למשרה מלאה, יהיה לי קשה מאד הן עם המשמעת העצמית והן עם העדר המסגרת החברתית. לכן ברור לי שבמתכונת הנוכחית זה פתרון כל עוד יש לי זאוטוטים (אחד חדש מגיע בדצמבר), ואחרי זה נצטרך לבחון את הענין מחדש.