אם כבר את מדייקת בעניינים מהסוג הזה
אז אין חופשת לידה. יש חופשת משפחה (FMLA), שלא כל אחת רשאית לקחת (תלוי בגודל החברה שאת עובדת בה, וכמה זמן את עובדת בה) והיא אינה בתשלום (היא רק מבטיחה שיחזירו אותך למקום העבודה בתפקיד זהה או דומה לזה שמילאת). לפעמים יש גם ביטוח שורט-טרם שמשלם קצת על התקופה שאחרי הלידה. אבל זה ביטוח פרטי שהמעביד בטובו מממן או לא ממן לך.
וגם בשביל לקבל דמי אבטלה, יש סידרה שלמה של תנאים שאת צריכה לעמוד בהם, והראשון שבהם זה שהמעביד לא מתנגד שתקבלי אותם.
ואפשר אולי גם לציין, שלא כל ביטוחי הבריאות הניתנים על ידי המעביד אחידים, אני מכירה אנשים שחושבים פעמיים לפני ביקור רופא, למרות שהם מכוסים, כי יש לקחת בחשבון דידקטבלס, אאוט אוף פוקט, קו פייס ועוד המצאות נפלאות של המערכת כאן.
בקיצור, זה ללא ספק קל יותר להיות עובד, צעיר ובריא בארצות הברית.
בכל יום בדרך חזרה מהעבודה שלי, אני רואה את כל ההומלסים שאינם צעירים או בריאים או עובדים, ומבינה את זה מחדש.
אז אין חופשת לידה. יש חופשת משפחה (FMLA), שלא כל אחת רשאית לקחת (תלוי בגודל החברה שאת עובדת בה, וכמה זמן את עובדת בה) והיא אינה בתשלום (היא רק מבטיחה שיחזירו אותך למקום העבודה בתפקיד זהה או דומה לזה שמילאת). לפעמים יש גם ביטוח שורט-טרם שמשלם קצת על התקופה שאחרי הלידה. אבל זה ביטוח פרטי שהמעביד בטובו מממן או לא ממן לך.
וגם בשביל לקבל דמי אבטלה, יש סידרה שלמה של תנאים שאת צריכה לעמוד בהם, והראשון שבהם זה שהמעביד לא מתנגד שתקבלי אותם.
ואפשר אולי גם לציין, שלא כל ביטוחי הבריאות הניתנים על ידי המעביד אחידים, אני מכירה אנשים שחושבים פעמיים לפני ביקור רופא, למרות שהם מכוסים, כי יש לקחת בחשבון דידקטבלס, אאוט אוף פוקט, קו פייס ועוד המצאות נפלאות של המערכת כאן.
בקיצור, זה ללא ספק קל יותר להיות עובד, צעיר ובריא בארצות הברית.
בכל יום בדרך חזרה מהעבודה שלי, אני רואה את כל ההומלסים שאינם צעירים או בריאים או עובדים, ומבינה את זה מחדש.
