עבודה וחיים מעבר לים

[רונס]

תודה על המידע

יש על מה לחשוב בנוסף..

 

[גוזליה]

קח בחשבון, אגב

שייעוץ עסקי הוא בהחלט נישתי למדינה בה אתה מייעץ. בלי היכרות מעולה עם השוק אליו אתה עובר, אף אחד לא יעסיק אותך, גם כיועץ זוטר. אולי כמתמחה. גם זה לא בטוח (כי ההשכלה והרקע שלך לא רלוונטיים לשוק המקומי).

 

[גוזליה]

דיברו כאן הרבה על מעבר ועל שיקולים למעבר

אני אדבר בקצרה על מעבר לאירופה:
המצב משתנה בקטנה בין מדינה למדינה, אבל בגדול-
בכדי לעבור למדינה באירופה השייכת לאיחוד, עליך להיות בעל ויזה רלוונטית או אזרחות רלוונטית (בעצם ככה בכל מקום בעולם). לאזרחי מדינות האיחוד אין בעיה לעבור לגור, לעבוד וללמוד ללא הגבלות במדינות האיחוד האחרות (עם הגבלות קלות על אזרחי בולגריה ורומניה בחלק מהמדינות, הגבלות שיוסרו סביר להניח בתחילת 2014). כך שאם יש לך אזרחות של אחת ממדינות האיחוד- סע לשלום. בן/בת זוג של אזרח האיחוד וילדיהם המשותפים (בחלק מהמקרים מדובר גם בזוגות חד מיניים, בחלק מהמקומות קצת מערימים קשיים) יכולים לבוא יחד עם בעל האזרחות, גם אם להם אין, וגם הם יוכלו לחיות ולעבוד כמתואר.
הדרך השניה זה ויזה. כל מדינה והויזות שהיא מנפיקה, אבל הקטגוריות בגדול הן:
ויזת בן זוג (כמו שפירטתי קודם)
ויזת לימודים (יש מדינות שיותר יקרות ופחות יקרות, ולפעמים, במגבלות הויזה, אפשר גם לעבוד- אך באופן מוגבל. לגבי בן/בת הזוג של בעל הויזה- תלוי במדינה, לרוב לא יוכל/תוכל לעבוד, רק לשהות. בכל מקרה זה יצריך כמובן אישור קבלה למוסד הלימודים, ואישורים כספיים שונים).
ויזת עבודה- שזה אומר שהמעסיק הפוטנציאלי שלך צריך לשלם מס מיוחד על זה שהוא מעסיק מישהו לא מהאיחוד, והוא צריך להוכיח שאתה ורק אתה מתאים לתפקיד הזה ולא אף אחד מהעובדים הפוטנציאליים המקומיים).

בכל מקרה, קח בחשבון שלהוציא ויזה עולה כסף וכרוך בביורוקרטיה.
עוד (המון) פרטים על הגירה לאירופה- בפורום ״עוברים לאירופה״ (1588)

 

[פיצ פוצית]

אנחנו עברנו לאירופה

לפני כשנה.
בעלי מצא כאן עבודה עם עתיד מבטיח , בתחום שבו הוא עוסק ולכן עברנו לכאן.
צריך להתייחס לכמה מישורים-
מבחינה כלכלית החיים שלנו השתדרגו באופן משמעותי. משכירים דירה מאד נחמדה וחדשה, מטיילים הרבה מאד באירופה וכו'.
יש כאן שקט נפשי שאני לא יכולה להסביר אותו, אולי זה תוצאה עקיפה של הרווחה הכלכלית.
יש לנו זמן אחד לשנייה והמון. למדנו להכיר עוד צדדים של הזוגיות, אנחנו עושים המון דברים יחד. זה כיף גדול.
מבחינת תעסוקה בשבילי - חיסרון גדול. מכיוון שאין לאף אחד מאיתנו אזרחות של האיחוד האירופי, אין לי אשרת עבודה ולכן לא יכולה לעבוד כאן. זה לא פשוט בכלל ודורש התמודדות
נפשית של שנינו.
מבחינת מזג אויר - נו, אירופה. עדיין חורפי כאן ולא צפוי להשתנות.
געגועים למשפחה- בתור בחורה משפחתית במיוחד, אני מאד מתגעגעת למשפחה בארץ. לפעמים כל כך בא לי לחבק את ההורים שלי (הופה! הנה כבר דמעות בעיניים)... אין טיסות ישירות אלינו ולכן
זה הופך את ישראל- אירופה לקצת רחוקות יותר.

 

[BellA עלמה]

אני 22 שנה בחו'ל

שנתיים - גיל 22
לא מצטערת על זה לרגע.
יש לי מה שלהרבה ישראלים אין\

אבל פה אני אף פעם לא איהיה ישראלית 24 קרט
תמיד באיזה שהוא מקום אהיה קצת זרה

יש בזה חיובי אבל גם קצת שלילי
תלוי איך מסתכלים על זה

 

[d a p h n a]

בלי להכנס ללוגיסטיקה, אני חושבת שיש משהו

שחשוב לדעת בקשר להגירה, בגלל שזה נושא טעון ויש מיליון דעות.

יש אנשים שמהגרים, ונפלא להם. הם מאוד מרוצים מההחלטה שלהם, הם לא מביטים רגע לאחור, וחלקם (לא כולם) גם נוטים לספר לכולם כמה ההחלטה שהם קיבלו נהדרת וכמה רע בארץ וטוב להם (שזו, אגב, נטייה די מעצבנת

).

יש אנשים שמהגרים, ולא טוב להם. כלומר, הרבה פעמים טוב להם מכל מיני בחינות חומריות - יש להם עבודה טובה, יש להם הכנסה יפה, יש להם בית טוב ואוטו חדש וכו'. אבל מבחינות אחרות, לא טוב להם. קשה להם להתחבר עם אנשים, הם מרגישים זרים בארצם החדשה, הם מתגעגעים מאוד למשפחה/חברים/אוכל/תרבות בארץ, קשה להם עם העובדה שהילדים שלהם גדלים בתרבות שונה משלהם, ובגדול למרות ההטבות החומריות הם לא מרוצים. לחלק מאותם אנשים גם כן יש נטייה די מעצבנת לצייר את הארץ שאליה היגרו באור מאוד שלילי. (אני מודה, יש תקופות שגם אני נושאת באשמה הזו

).

ויש אנשים שמהגרים, ושבסך הכל לא רע להם, אבל גם לא נפלא. כלומר, הם חיים מצד אחד עם התחושה שהם קיבלו החלטה טובה בהגירה, אבל מצד שני עדיין עם הקושי של להיות רחוקים מהארץ. לפעמים (שוב, לא תמיד) אלה אנשים שאחרי שהילדים שלהם גדלים ויוצאים מהבית, מחליטים לחזור לארץ.

ומה שבעיקר חשוב לדעת הוא שאי אפשר בהכרח "לנחש" למי יהיה קל או קשה בהגירה. כלומר, יש כל מיני תנאים שמשפיעים. למשל, בהכללה גסה עושה לי רושם שמי שקיבל מראש החלטה להגר לגמרי (לעזוב את הארץ) בדרך כלל נופל יותר לקטגוריה הראשונה, ולעומת זאת עבור אנשים שקיבלו החלטה עקרונית לנסוע לפרק זמן קצוב ואז לחזור ו/או ואז לראות מה יקרה, יש יותר נטייה ליפול לקטגוריה השנייה או השלישית (יש כמובן יוצאי דופן).

אבל, יש גם הרבה דברים שאי אפשר לנחש. למשל, כשנסענו אנחנו לארה"ב, הייתי די בטוחה שלא תהיה לי יותר מדי בעיה להסתדר, כי אני דוברת אנגלית כשפת אם עם מבטא אמריקאי לגמרי, חייתי כמה שנים בארה"ב תור ילדה כך שהתרבות לא זרה לי וכו', וגם היה לי ברור מראש שאין לנו שום כוונה להיות מהאנשים שרק מסתובבים עם ישראלים או משהו כזה. אבל המציאות היא שלא הצלחנו באמת ליצור כאן חברויות, ויש תחושת זרות מאוד גדולה, ושלמרות ההצלחה החומרית וכו' - אנחנו מאוד שמחים להיות עכשיו בדרך חזרה לארץ.

אני אומרת את כל זה כי כשמדברים עם אנשים על הגירה, שומעים דעות מאוד קיצוניות לכאן או לכאן, אז כדאי לדעת מאיפה הדעות האלה מגיעות.

 

[שקדייה]

דיברו פה הרבה על מספרים ופרוצדורה- אבל המהות.

המהות.... אתה רוצה להתפרנס מייעוץ עסקי במדינה שאתה לא מכיר.
זה נשמע לי בעייתי מאוד.
אני חושבת שתצטרך להקים איזה עסק מצליח אחד או שניים לפני שתוכל לעסוק שם בייעוץ עסקי.
אני לא יודעת אם בארץ עשית את זה ועל הבסיס הזה אתה מייעץ או שאתה מביא רק ידע תאורטי.... אבל אני לא חושבת שבתור מהגר (שמן הסתם מידת החשדנות כלפיו בתחום הזה תהיה גדולה יותר) תוכל לעשות את זה.


זה לדעתי שיקול מאוד מרכזי שצריך להוביל אותך...
מצד שני, לבת הזוג שלך יש מקצוע בו לאף אחד לא משנה מאין באת, אם יש פורטפוליו יפה ומעניין ועם הדרייב שלה, היא בטח תוכל להתקדם יפה ולתרגם את הכישרון והמוטיבציה לפרנסה יפה.

 

[חציל חריף]

אם יהיה לו אישור עבודה ויש לו MBA

הוא יוכל להשתלב כיועץ מתחיל במשרדי ייעוץ גדולים
מהסוג שמעסיקים בוגרי MBA טריים
הבעיה שאם MBA שלו לא ממוסד יוקרתי ומוכר
כנראה שלא יוכל לבנות על משרד יוקרתי

מסכימה בקשר כל השאר
הייתרון היחסי של היועץ הוא הכרות עמוקה עם השוק
אין הכרות עמוקה = היועץ מיותר

 

[קיסרית הזאטוטית]

יש כל כך הרבה משתנים

בתור מישהי עם מקצוע שהוא בדרך כלל מאוד תלוי מקום (אני policy analyst) הצלחתי לא רע פה. רונס עוסק הרבה במדיה חברתית ואני דווקא חושבת שיש הרבה מאוד מזה שהוא טרנספרבל. הניסיון האישי שלי הוא שיש הרבה מאוד גופים שצריכים פתרונות מול ישראל (בעברית וכדומה) והרבה הזדמנויות מעבר לנישה הישראלית\יהודית בתחום המדיה החברתית. אני לא בטוחה שהעצות וההנחות שמופיעות בכזה בטחון ברחבי השרשור הזה (מעצות תעסוקתיות ועד הערכות לגבי שכר) נכונות לאנשים עם יכולת ליזום ולייצר הזדמנויות, אולי עם עסק משלהפ (שהם יכולים להמשיך להפעיל בחו"ל) ועוד.

מה שכן - לעשות מעבר בלי שלאחד מבני הזוג יש עבודה דורש ביצי ברזל. אחר כך - מאוד תלוי לדעתי באישיות, בגמישות, ביכולת ללמוד ולהתאקלם, ביחסי אנוש ובמזל.

 

[הדרך חזרה]

אני אגיד רק שלושה דברים

1. אני עושה עכשיו בדיוק את הדרך ההפוכה, חזרה לארץ. ולא מתוך כורח. אלא כי אני חושבת שבסופו של יום, החיים בישראל יותר אופטימים, למרות שהם יותר קשים. ואני יודעת שכולכם תחשבו שאני מטורפת שאני אומרת את זה. אבל מבחינתי במדדים של הדברים החשובים, ישראל מנצחת. אז נכון שהחיים יכולים (אני מדגישה יכולים. לא כל אחד מסתדר כאן) להיות יותר קלים בארהב (או אולי קנדה), אבל עבורי הם יותר מלאים בדברים שחשובים לי דווקא בישראל. ואני אומרת את זה אחרי 14 שנים מעבר לים.

2. אני לא יודעת עד כמה חשובה הקריירה לבת הזוג שלך. בתקופתי כאן ראיתי זוגות באים והולכים (וגם נשארים). ואני יכולה להגיד לך מהיכרות עמוקה, שהמחיר הזוגי של הגירה שבה רק צד אחד מוצא את עצמו הוא כבד מאוד. כי לא מדובר כאן רק בהכנסה. עבודה היא דרך להשתלב בחברה. היא דרך להכיר אנשים. עבודה היא משענת שמקלה על התלישות של ההגירה. אני ראיתי זוגות שהזוגיות שלהן לא שרדה את זה. וראיתי זוגות שחזרו לארץ בגלל זה.

3. לפי הלינק בחתימה שלך, אתה יועץ עסקי. העולם העסקי כאן שונה לגמרי ממה שאתה מכיר. החוק אחר, התרבות אחרת, המבנה אחר. ואני כבר לא מדברת על החשיבות העצומה שיש לנטוורק כאן. גם אם אתה מוכשר מאוד, הניסיון שלך הוא ברובו not transferable. אתה תצטרך להמציא את העסק שלך מחדש.

ולשאלות הטקטיות שלך - אנחנו הגענו לכאן בעקבות לימודים של בעלי. ונשארנו כאן בגלל הקריירה שלי (גם בעלי הסתדר. לא לדאוג).
אני חושבת שאם אתם עושים את הצעד הזה, אתם צריכים לחשוב על הדברים הבאים:
1. אישורי עבודה לשניכם. חשוב מאוד. במשק של היום, חברות כבר לא לוקחות על עצמן לדאוג לדברים האלו.
2. הבנה שההתחלה מאוד קשה. וגם שתאכלו לא מעט חסכונות עד שהמערכת תתייצב.
3. תוכנית ברורה של "מה קורה אילו" כמה זמן אתם מקציבים לעצמכם, וכמה כסף גם.
4. תוכנית לגבי ביטוח הבריאות של שניכם. אני לא יודעת אם תרצו עוד ילדים, אבל אתם צריכים לקחת את זה בחשבון. לידה זה לא דבר זול.

בקשר לבן הצעיר, אני סבורה שהוא יתאקלם. רוב הילדים מתאקלמים תוך עד שנה וחצי מיום ההגעה. בתוך הטווח הזה, יש כאלו שיותר מהר ויש כאלו שפחות.