עבודה ואחריות

הילהל

New member
עבודה ואחריות

השאלה הזו אולי לא נריאת לכם לגמרי קשורה. אבל חשוב לי לשמוע מה אתם אנשי עולם המיסטיקה חושבים בנושא. מקווה שתסכימו לענות: דווקא בגלל סופהשבוע - שאלה על עבודה. באיזו רמה האחריות שלכם לפרנסת המשפחה מונעת מכם להתפטר ממקום שמזיק לכם? עד כמה תהיו מוכנים להמשיך לגרור למען הפרנסה? מה נסבל ומה לא? דוגמאות, שיהיה לכם קל: עבודה טכנית ומשעממת שלא קרובה למצות את יכולותיכם הפרת הסכמים שהיו לכם במקום העבודה (סוג העבודה? השכר? התנאים?) אווירה בעייתית במקום העבודה (צעקות? קללות?) עבודה שלא מתאימה לכם - אתם מרגישים שאתם לא בתחום הנכון. ואיזה סיכון תסכימו לקחת למרות האחריות לפרנסה - אבטלה? ירידה משמעותית בשכר לתקופה מסוימת - משמעותית מספיק בכדי להוריד את רמת החיים של כל המשפחה?
 

nel at night

New member
להישאר

עד שתמצאי משהו אחר. לי עדיין אין ילדים, אך לדעתי לעזוב מקום עבודה עד שלא מוצאים חדש זה קצת לא אחראי כלפי עצמך. כאשר אבי היה מובטל מספר חודשים ראיתי כיצד הוא פשוט משתגע בבית. מה גם שהיחס של אימי היה לא צפוי. אחר כך היא אמרה שבאמת לא התנהגה כראוי. בדרך כלל נוטים לראות אדם כזה כחסר אחריות, שלא תורם לבית.... למרות כל האשמות כי אין מספיק מקומות עבודה בשוק, הדבר אולי יהיה בעייתי רק לאנשים מבוגרים, אך לא לצעירים. השוק עמוס עבודות של שיווק ומכירות, עבודה זמנית לכל אחד. אך, לא להישאר היכן שהדבר מביא לירידה בתפקוד, אנרגיות נמוכות וחוסר מוטיבציה כללי. אני לא הייתי נשארת במקום כזה ומחפשת במקביל מקום אחר. לגבי התחום- לדעתי צריך לעשות חושבים מראש, לפני שהולכים ללמוד מקצוע. ושינוי יכול לעשות רק טוב!!
 
הילהל ../images/Emo140.gif

אחד הדברים שלמדתי בחיים הובילו אותי למוטו הבא: לא עושה מה שאני לא רוצה ולא נמצאת איפה שלא טוב לי
לעומת זאת עושה רק מה שרוצה ונמצאת רק איפה שטוב לי
כן, זה כולל עבודה ופרנסה וכל מה שמתלווה לכך, משום שהשורה התחתונה מבחינתי היא איך אני מרגישה, ושום כסף, לא שווה שארגיש פחות מהטוב ביותר. אבטלה.. כשפוטרתי מהעבודה וזה די מזמן.. ישבתי בדיכאון של ממש תקופה ארוכה, עד שהתרגלתי לעובדה שאני בבית, מצטרפת לסטטיסטיקה של מספרים, מלווה בדמעות תנין. היום, אני מודה על כך שפיטרו אותי משום שזה מה שדחף אותי להיות מה שבאמת רציתי - מנחת סדנאות וקורסים, כותבת, מנהלת פורומים ועוד כמה דברים שלפני כן לא חשבתי עליהם אפילו. לא כפופה לאפ'חד מלבד הלב והבטן. אז אין הרבה כסף, אבל יש סיפוק אדיר שלא נמדד בסכומים מספריים. קשה? כן... משתלם? בהחלט
 
הילהל יקרה../images/Emo42.gif

היי, על מה שגילי כתבה - אין חכם כבעל ניסיון, ונסיוני דומה מעט, למרות שאני התפטרתי , כדי למצוא את האושר שלי, ועשיתי ויתורים רבים לקדם את האושר שלי- כולל מעבר מהעיר הגדולה : תל-אביב למה שקראו בזמנו למקום שאני גרה היום
" החור הזה ".. אז זה קידם אותי לאושר וזוגיות ומשפחה ובית, אז עשיתי זאת, היום כשבנותי גדלו , לא יודעת עדיין אם זה סוף הדרך, לא בטוח שאעביר את יומי האחרון בחיים כאן, אך נמצאת התהליך , מאחר ואני לא היחידה שמחליטה .... אך נכון אמרה גילי - פחות כסף עם הרבה אושר , שווה בהחלט
אריאלה באהבה
 

הילהל

New member
תודה למשיבות

שאלתי כאן בגלל דברים שנאמרו לי בקורס הרייקי. בגלל התחושה שהעבודה מזיקה לי לא רק נפשית אלא גם רוחנית. עניין אותי לדעת מה לגולשים כאן יש לומר. בינתיים אני רק שולחת קורות חיים ומקווה, כי כש70% מפרנסת הבית מגיעה משכרי הדל.. אין אפשרות לוותר עליו כרגע.
 
היי הילהל

לילה חלומות פז סליחה שאני מתפרצת לדלת פתוחה- מה ז'תומרת אמרו לך בקורס רייקי... מי מוסמך לומר לך שהעבודה מזיקה לך נפשית ורגשית, ראשית, רייקי היא איזון - וקודם כל האיזון שבנו, ואם את לא תעשי שינוי בעצמך, הרי שגם בעבודה הבאה שלך , את עלולה למגנט את אותם טיפוסים שיעשו לך בדיוק אותו " נזק נפשי ורוחני " מקווה שהערתי את עינייך , וזכרי שבשביל להגיע לשלווה עלייך להגיע לאיזון, אם בעזרת הרייקי או בכל דרך אחרת שתבחרי, בהצלחה, אריאלה באהבה
 

הילהל

New member
רגע רגע

אני מבינה איך מה שכתבתי עלול להתפרש. לא אמרו לי בקורס שהעבודה מזיקה לי. אני אמרתי בקורס שהעבודה מזיקה לי (אני שקועה כרגע בדיכאון אמיתי מאוד שנובע ממקום העבודה - מהפחד מהתפרצויות של הבוס, מהרמאות, מסוג העבודה שלא מתאים לי ולא הוא שהובטח). ואמרתי שאני נשארת בגלל הבטחון הכלכלי. האירו שם את עיני שאני למעשה לא נהנית מהבטחון הכלכלי כשאני ממילא שרויה בדכאון כזה. שלכסף אין ערך בפני עצמו - הוא אמרו להקנות יכולת לחיות ולהנות מהחיים. וזה לא קורה כרגע. אני משתמשת בכסף לשרוד ולנמנם את החושים בכל מיני דברים כמו אוכל או עוד חולצה...
 
../images/Emo140.gifואני עדיין חושבת שאפשר אחרת../images/Emo70.gif

שאם לא תעשי שינוי כלשהו בחייך, תמשיכי למגנט , עבודות עם בוסים דומים עם התייחסות דומה... זה טוב שיש מי שמעיר את עינייך.. אך היה חסר הפתרון, שאגב , גם במקום שאת נמצאת עם הדרכה ממטפל שמבין במודעות אישית ואנרגיות, אפשר לשנות את המצב היום. ותאמיני לי זו לא תאוריה , זה מנסיון
את יכולה להתחיל עם זה , שכשיש לך את הרייקי , כל בוקר שאת יוצאת לעבודה , שלחי אור לאותו אדם או אנשים שמציקים לך
וזה יתחיל לעשות את העבודה. תכנסי לעבודה כשאת מרגישה שהכל זורם כפי שאת רוצה , בלי פחדים או חרדות, ואולי יום אחד יצעקו
וביום השני יעשו פרצופים
ואולי ביום השלישי יחייכו אלייך...
אשמח לשמוע חוויות.
אריאלה באהבה
 
למעלה