כדאי שתביא את ה'סקרים' האלה כדי
שכולנו ניראה אותם ונעריך אותם כערכם. אני מכיר את סיפורי התעמולה האלה מצד שמאלנים ולאומנים ערבים כבר שנים רבות - איך הם מנסים כמעט באובססיה להפוך את הדרוזים לפלסטינים ומגרדים כל דרוזי 'פלסטיני' שהם יכולים לשים ידם עליו כ'עד המלך'. אבל למרות שעבר כבר זמן רב מאז, הדרוזים עומדים בסרובם להצטרף ל'מאבק הפלסטיני'. למעשה גם רוב ערביי ישראל מסרבים להצטרף אליו ויש בקרב הנוער הערבי בארץ עלייה גדולה בהתנדבות לכוחות הביטחון השונים - לצה"ל, למשמר האזרחי ולשרות לאומי כזה או אחר. כל המסיתים, מחד"ש דרך הוועד הערבי העליון ועד לתנועה האיסלאמית, לא הצליחו לגייס יותר מקומץ ערבים להשתתף ב'אירועי האבל' על מותו יאסין וכמובן של ערפאת. למרות ההסתה השמאלנית והלאומנית רוב הערבים רוצים להשתלב במדינה הציונית ולהתקדם בחיים והם יודעים להעריך את היתרונות שהדמוקרטיה הישראלית והמשטר הכלכלי והחברתי בארץ מעניקים להם לעומת חוסר התקווה ברש"פ ובעולם הערבי בכלל. יותר ויותר ערבים מבינים שבלי שוויון בחובות לאיהיה גם שוויון בזכויות ורבים מבינים שהשרות בצה"ל פותח להם את הדלת לחברה הישראלית ולליבם של יהודי ישראל. כך יכולנו לראות איך נשיא המדינה שבא לערערה לנחם את משפחת החייל הערבי שנהרג ברפיח התקבל ע"י הערבים בכל הכבוד הראוי וההערכה על המחווה האנושית מצידו. במקום שדם ערבי ויהודי מתערבבים בהגנה על המדינה שם יצמח עץ העתיד המשותף. בשיטוטי באינטרנט נתקלתי בדיון מעניין שהתקיים במרכז הישראלי לדמוקרטיה אחרי 'אירועי אוקטובר' לפני כארבע שנים ובין הייתר דובר שם גם על הדרוזים. הינה מה שאמר הסוציולוג הערבי-ישראלי הלאומני עאדל מנאע בדיון הזה בנוגע לדרוזים: >>>>>>>>>>>> עאדל מנאע: אנחנו מתחילים סבב שני של אנשים שכבר דיברו ולפני כן אני רוצה לקחת את זכות הדיבור. אני רוצה להתחבר לדברים שגם מר ארנס אמר ושחאלד עכשיו נגע בהם. אני חושב שחאלד ענה בצורה מפורשת ואני גם רוצה לענות חלקית לדברים שאמר מר ארנס. אלה נקודות כואבות לנו, לאוכלוסייה הערבית, אבל לדעתי אנחנו כבר שנתיים ביחד וצריך להגיד את הדברים כמו שהם, ואם יש דברים שלא ברורים ודורשים הבהרה, צריך עד כמה שאפשר לנסות לתת תשובות. לגבי הדרוזים, אני אנסה לפרש למה קרה מה שקרה ולמה הם היום איפה שהם. תראה, לדרוזים הייתה עמדה שונה מאשר לפלשתינים המוסלמים והנוצרים גם לפני 48’, גם לפני שקמה המדינה. למשל, הם לא נטלו חלק במרד 39’ - 36’ ואפילו בכפרים מסוימים שיתפו פעולה עם התנועה הציונית ועם האנגלים נגד המרד. יש להם סיבות מסיבות שונות שאת חלקן אני גם לא מבין, חלקן קשורות בדת, חלקן קשורות בהיסטוריה שלהם כמיעוט עם המדינה המוסלמית ועם הרוב המוסלמי, וחלקן בהרגשת המיעוט שבתוך המיעוט ואולי אפילו הדרה מסוימת במשך תקופות מסוימות וכולי. זה הביא אותם לאן שהביא אותם. גם ב- 48’ לחמו דרוזים, במלחמה עצמה, לצד ההגנה בגליל וכבשו את הכפר שלי בין השאר במג’דל כרום וכולי. זאת אומרת, הסיפור מתחיל עוד לפני גיוסם לצבא. כך שזה לא קשור רק בצבא. מי שמתגייס לצבא זה בגלל שלפני כן יש לו עמדה מסוימת שמביאה אותו לצבא, ואחרי שהוא נכנס לצבא הוא כמובן נטמע עוד יותר ונעשה עוד יותר ציוני. הקבוצה הזאת לא מייצגת את האוכלוסייה הפלשתינית. תזכור גם שלדרוזים לא הייתה נכבה ב- 48’. אין פליטים דרוזים מ- 48’. אין אף דרוזי שגורש מהגליל ב- 48’. ב- 48’, כשגירשו, גירשו קודם כל מוסלמים, אחר כך נוצרים ואפס דרוזים. יש לזה השפעה גדולה על עמדת הדרוזים, הם לא חלק מהנכבה של 48’, הם לא סבלו, חלקם אפילו חושבים שהם הרוויחו מזה שקמה מדינת ישראל והם הפכו בגליל למיעוט גדול יותר ממה שהיו לפני 48’. הם והמנהיגים שלהם קשרו את גורלם בגלל אופורטוניזם, בגלל ההיסטוריה, בגלל הבדלים דתיים, בגלל עמדה דתית. לא יודע, יש אלף ואחת סיבות למה לדרוזים הייתה עמדה אחרת והם משרתים בצבא. אבל, דרך אגב, לא כל הדרוזים הם כאלה. יש לי הרבה חברים דרוזים, אתה אולי לא פוגש אותם, שהם לא משרתים בצבא ויש להם עמדה אחרת. זאת אומרת לא כל הדרוזים, אבל בהחלט כקבוצה הדרוזים בולטים כשונים מהמוסלמים והנוצרים ויש הרבה סיבות והזכרתי מספיק. יש גם אחרים. למשל, אתה אומר בדואים. לדעתי, אחת הסיבות העיקריות לכך שיש יותר בדואים שמתנדבים לצבא ומשרתים בצבא זה חוסר מודעות לאומית. פשוט אין מודעות לאומית בקרב הבדואים כמו שישנה יותר בקרב הפלחים והעירונים. היסטורית זה נכון בהרבה מקומות בעולם וזה נכון גם לגבי הפלשתינים. חוסר המודעות וקשיי הפרנסה ועוד כל מיני סיבות אחרות, שבטיות שזה כמובן איבוד גם של לאומיות במידה רבה וכל מיני דברים אחרים, מביאים את הבדואים לכך. אבל זה לא יכול לייצג את האוכלוסייה הפלשתינית. לפעמים מיתממים ושואלים למה באמת הערבים לא יכולים להזדהות עם המדינה, אבל מה שאמר חאלד פה מבטא מאוד את התשובה. שוב, הקמת המדינה- הציונות באה על-חשבון הפלשתינים וזאת לא רק היסטוריה. איציק אומר לי שזאת היסטוריה. מה זה היסטוריה? הדוד שלי עדיין בעין אל חילווה. את בני הדוד שלי לא ראיתי מ- 48’ ועד היום. אני רוצה לראות אותם פעם בחיים ואני לא רואה אותם. את הדוד שלי ראיתי, אבל את בני הדוד שלי ואת בת הדוד שלי שיש לה נכדים לא ראיתי אותם והייתי רוצה לראות אותם. הייתי רוצה שיבואו ויבקרו בכפר שלהם. זאת לא היסטוריה. מכיוון שלדרוזים אין את החוויה הזאת, שהייתה לנו ב- 48’, אז אין להם את ההרגשה הזאת, של מה שישראל עשתה לנו ב- 48’, מה שהציונות עשתה לנו ב- 48’, וזאת לא רק היסטוריה. זה גם עתיד, זה גם ההווה. זה ברמה הזאת. ברמות האחרות דיברו על זה ואני לא רוצה לחזור לזה, אבל הרגשתי שאני חייב איכשהו לנסות לתת תשובה ואולי לגעת בעוד נקודה רגישה. אני לא יודע למה אתה מתפלא שהקהילה מנדה את הבחור הזה ואת משפחתו. זה רק טבעי. זאת אומרת, אני הייתי מתפלא אם לא היו מנדים אותו. דרך אגב, זו המשפחה היחידה בעכו שמשרתת בצבא כי הוא בדואי ולא מעכו במקור, אלא הוא בא להתגורר בעכו. יש ארבעה או חמישה מהמשפחה שמשרתים בצבא. זאת אומרת, הוא לא היחידי. בין 11 ילדים יש חמישה שמשרתים בצבא. מבחינת האוכלוסייה הערבית, כדי שתבין גם את הרגשת האוכלוסייה הערבית, באירועים האחרונים שהיו באוקטובר היו חיילים ערבים דרוזים מוסלמים ואולי אחרים שגם ירו בנצרת ובמקומות אחרים במפגינים. <<<<<<<<<<<<<<
http://212.179.113.36/hebrew/conflict.asp?id=1595 כמה אופייני לשמאלנים וללאומנים הערבים שהם לא עושים את חשבון הנפש הערבי-פלסטיני גם כשהם נאלצים להכיר בעובדות. כך, למשל, עאדל מנאע לא שואל את עצמו למה העם שלו נתן להנהגה של המופתי לגרור אותו למלחמת חורמה בציונות במקום לשתף פעולה עם היהודים בדומה לדרוזים ולבנות עתיד של שלום לכולם, אלא נגרר להתבכיינות האופיינית לאנשים כמוהו. אבל תוך כדי ההתבכיינות הוא מגלים טפחים אמיתיים ממה שקרה ב'נכבה' ומפריך את ה'שיבולות' של התעמולה הערבית-שמאלנית הסטנדרטית שהציונות יזמה כביכול את ה'נכבה' כדי להקים מדינה יהודית 'נקייה מערבים'. עובדה שהדרוזים לא גורשו, עובדה שרוב הנוצרים לא גורשו, עובדה שרוב הערבים שהפכו לפליטים היו ממקומות שלחמו נגד הישוב היהודי וסיכנו את קיומו.