סתם.

[כמהאפשר]

סתם.

מחורבן.

 

[מייפלס]

למה סתם ? ולמה מחורבן ?

 

[כמהאפשר]

כי פשוט חרא..

 

[someone343]

כמהאפשר יקרה..

כשיהיו לך מילים, אם תרצי לפרט.. מדוע כה רע? אני כאן
וגם אם לא.. איתך בשתיקה

מחבקת

 

[כמהאפשר]

תודה אהובה..

תודה.

פשוט הכל מסובך ומורכב
ואי אפשר לענות על זה בלי אאוטינג.

וכשאני חושבת על זה זה גם נשמע מטומטם וקטן וקטנוני..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ממתי

אסור להתלונן או להתבכיין על דברים קטנוניים וקטנים?
זה בסדר לדבר גם על הקטנות,
בטח אם זה גורם לך להרגיש רע כל כך...

מקווה שתרגישי טוב יותר,
ומחכה לשמוע כשתרצי

 

[מייפלס]

תספרי אולי מה בדיוק חרא ?

 

[אחת בתוך אחת]

 

[רגישה1855]

קודם כל

שום דבר ממה שאת מרגישה הוא לא סתם!
תקופה שכזו...אה??
מזמינה אותך לנסות לפרק לגורמים את כל התסבוכת שאת נמצאת בה
(אפשר גם במסר)
מבטיחה להמשיך להיות איתץ ולא לעזוב את החיבוק הענקי שעוטף אותך ממש ברגע זה!!

 

[lital172]

זה לא סתם.

זו ההרגשה שלך וחשוב לדבר עליה ויש לך מקום.....

 

[כמהאפשר]

תודה בנות.

מרגישה שעל כל מילה לספר, אני נלחמת ממש.
מול עצמי.
שכל מה שגועש ובוחש בי בתוכי-
כאילו שופכים עליו מים קרים וכבה ברגע שאני מתחילה לרצות לדבר.
לתת מקום.

לתת סיכוי.

מול אבא שלי.
מול העולם.



אולי בגלל זה אני ככ מנסה להתקרב אליו כל הזמן.
keep urn friends close, urn enemies closer.
כי אני מפחדת ממנו ככ. כדי לנסות לרצות אותו, להשתיק אותו,
לא לתת לו הזדמנויות לרפות את ידיי.

אני פשוט מרגישה שכל דבר טוב שקורה לי בחיים-
אסור לשמוח. אסור שיהיה טוב. אסור שיהיה קל.
הוא תמיד בא ועומד בדרך.
כאילו הוא רק מחכה לזה..

 

[כמהאפשר]

ומול כל זה אני תוהה למה כל הזמן

חוזרת לי ההרגה שאסור לדבר
אסור לשתף
אסור להיפתח

כולם נגדי,
אם אני אדבר- זה יתפוצץ
ואני אפגע
ויפגעו בי.


כאילו כולם, כולם תמיד נגדי
כולם תמיד מדברים עליי,
מספרים עליי
זה תמיד היה ככה, ואני רואה שזה חוזר על עצמו
תמיד מתבצרת, נסגרת
חייבת להעמיד פנים שהכל טוב.. חזקה.
פוקר פייס.
וגם כשלא- אני יודעת שאף אחד לא באמת שם. לא באמת יהיה שם.


לא מבינה למה אני ככה..

 

[כמהאפשר]

..

וזה לא הוא. זו אני.
שני האנשים היחידים שחשובים לי בעולם הזה והוא יודע את זה.
חצי שנה אני מחכה בכל פעם שזה יקרה.
כל כך הרבה התקדמתי, כל כך הרבה עשיתי..

שני האנשים שמאמינים בי,שרואים אותי ואוהבים אותי.
שגורמים לי להרגיש. להתרגש.
לשמוח. לבכות.
והוא חייב להרוס לי את זה.
הוא חייב לדפוק לי את מצב הרוח ולהוריד אותי.
וזה לא הוא- כי אני נותנת לו.

אני שומעת את הקול של המטפל שלי-
fight, fight, fight
ואני לא. כי אני נותנת לו. אני לו להוריד אותי. בהכל וכל הזמן.
ולמצוץ לי את שמחת החיים ואת הרצון מהחיים..

 

[פרח נובל2]

חיבוק גדול

מצטערת שאין בי מילים...

 

[כמהאפשר]

זה הרבה.

התגובות שלכן זה המון,
תודה.