סתם.........

זה מאוד מאוד חשוב

אבל לא נראה לי שזה מקרי שאת כותבת שזה לא חשוב. גם את וגם ההורים שלך מתייחסים לבעיה הזו כמשהו חולף, שאפשר להקל בו ראש ולא לשמוע לעצת אנשי המקצוע בכל מה שקשור אליו.
זו טעות, כי המצב שלך רע, והוא לא הולך להשתפר אלא להחמיר יותר ויותר. אני לא מאחלת לא לך ולא להורים שלך להגיע לרגע שבו כבר לא יהיה מה לעשות , והם יפנו אז לאשפוז בתחינה נואשת שיצילו אותך- אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי.
אבא שלך אומר לך דברים נוראיים. שאף ילדה לא צריכה לשמוע מאבא שלה. וגרוע מכך- הוא מסכן את חייך באופן אקטיבי כשהוא, ואמא שלך, מסרבים לאשפז אותך.
מה את יכולה לעשות בנידון? להפסיק ללכת עם הקו הזה ולהפסיק להתנגד לאשפוז. כבר כתבת פה באומץ רב שקצת הצטערת כשהבנת שלא יהיה אשפוז כי הבנת שגם לא תהיה לך מסגרת טיפולית.
את צריכה להמשיך להיות אמיצה ולהגיד את זה להורים שלך ולא לנו. להגיד להם בצורה ברורה שאת רוצה טיפול, ומוכנה לאשפוז, ושאת לא חושבת שהבעיה תפתר אם תמשיכי פשוט ככה בבית.
הם לא מקשיבים לך? לכי תגידי את אותם הדברים ליועצת בית הספר.
 

נוגה 1234

New member
פרפר..

אני שמה לב שהמצב לא משתפר.... היה לי מבחן היום, מה שאומר שזה עוד יותר החריף תבעיה.... כבר יומיים שאני חיה רק על ארוחת בוקר, מרוב לחץ אני בכלל לא רעבה..... ככה כל העניין התחיל.... מהמבחנים....
אני לא חושבת שלא לאשפז זה לסכן את חיי באופן אקטיבי.... עשיתי בדיקות שיצאו תקינות, והמשקל שלי, לפחות כרגע, יחסית יציב..
בקשר לאשפוז זה דיי מסובך.... כי באמת קצת הצטערתי.. ובאמת אני רוצה שתהיה מסגרת, אני רוצה שהמצב ישתפר, אני באיזשהו מקום אפילו אולי רוצה תטיפול האינטנסיבי.. אבל אני לא רוצה להתנתק מהמסגרת, לא רוצה לוותר על כל הדברים שחשובים לי.. כל הדברים שמגדירים אותי.... וזה לא רק ההפרעה..
ההורים עכשיו התחילו לבדוק מסגרות אחרות חוץ מאשפוז, ובסוף הם אפילו הסכימו לקבוע פגישה רק לשמוע עם אותה מנהלת. אחרי ששבוע היו ריבים על זה בבית, שאפילו באחת הפעמים כשאמא אמרה לי כזה מה הטעם?! כי מה, אם היא תשלח לאשפוז, אז תגידי לי תאשפזו אותי, כי היא אמרה?! ואמרתי שאני באופן כללי לא בעד אשפוז, אבל אם יש לי אופצייה למשוך הכל ולהיתקע עם ההפרעה הזאת לעוד הרבה שנים, שבסוף זה יגיע למצב שזה יהרוס לי את מיתרי הקול, את הלב, שאני אהרוס את עצמי.. או יש לי אופצייה לטפל ולגמור עם כל העניין הזה מהר, אז במקרה כזה אני אעדיף תאופצייה השנייה. אבל זה נכון רק בתיאוריה...............
סתם משו שקרה..... לא כזה חשוב.... שאתמול אפילו שהייתי צריכה ללמוד ושהיו לי מלא דברים לעשות, אמא אמרה לי כזה שבארוחת הערב לשבת איתם, אפילו אם אני לא אוכל, רק לארח לחברה.. ואז כל הארוחה צעקו עליי ואבא עוד הדגיש את זה שאני לא אוכלת בפני אח שלי, שהוא לא יודע כלום על כל העניין (או שבכל מקרה הכי פחות יודע).. ואחר כך, כשדיברתי עם אמא לבד, עלה הנושא של מה שאבא אמר לי כשהייתי קטנה... עם זה שאני אהיה כלכך שמנה שלא אעבור בדלת, שאהיה שמנה כמו נהג משאית.... לא אמרתי לה הכל,אמרתי מעט מאוד, אמרתי לה כזה מה אבל את חושבת שאני לא נפגעת מכם? ואז התגובה שלה הייתה כזה הוו יופי, עכשיו גם מצאת לך תירוץ למה לא לאכול.
 
שמחה לשמוע שכן תפגשו איתה

ומקווה שתצליחי לשמור על ראש פתוח במהלך הפגישה, ולהגיד שאת רוצה עזרה.

נשמע שלהורים שלך אכפת ממך. אבל כמו הרבה הורים אחרים, הם לא יודעים איך להתמודד עם הבעיה הזו, וזו בדיוק הסיבה שבגללה אתם צריכים להקשיב לאנשי המקצוע מסביב, ולא לנסות ולפתור את הבעיה לפי הבנתכם.

מקווה שתצליחי לאכול יותר בימים הקרובים,
ומזכירה שאסור לפרט כאן מה או כמה או איזה ארוחות את כן אוכלת או לא אוכלת.
 

נוגה 1234

New member
פרפר

דבר ראשון-- סליחה.... על הפירוט של האוכל והארוחות..
הייתה אמורה להיות לנו מחר פגישה. אבל ביקשתי לדחות. לא רק מתוך פחד והשתפנות. כאילו.. בעיקר.. אבל גם אולי אני יכולה בלי אשפוז? אולי זה סתם שאני לא רוצה מספיק? ואני מתפקדת..... אז הכל בסדר...... אני מפחדת.... כי הפגישה הזאת זה כאילו התחלת הדרך לאשפוז..... וזה מפחיד....... וחוצמיזה, זה נופל על שיעור אמנות. אני לא יכולה לפספס את זה... זה השיעור שאני הכי אוהבת...
 
למעלה