סתם תהייה שעלתה לי

[נטע....]

סתם תהייה שעלתה לי

(גם בעקבות שרשור ההיכרות/תחומי העניין אבל גם באופן כללי, יוצא לי לחשוב על זה די הרבה). בעבר כבר גלשתי בלא מעט פורומים בנושא של חרדה חברתית ואני שמה לב שכמעט תמיד הרוב הגדול של הגולשים באותם פורומים הם בסביבות גילאי ה-20-30. נדיר ביותר שיש בפורומים האלה אנשים מעל 35 ומבוגרים יותר כמעט שאין בכלל. ויוצא לי לפעמים לשאול את עצמי למה זה ככה. האם אין אנשים בגיל מבוגר שסובלים מחרדה חברתית? או שהם פתרו את החרדות החברתיות שלהם או שפשוט לא מודעים לבעיה? (ולאור כמות האנשים שנכנסו לפה וכתבו הודעות מסוג: "לא ידעתי שיש לזה שם" זה די הגיוני) או שכבר התרגלו לחיות ככה (איזה אבסורד..) וכבר לא חושבים על שינוי או התמודדות? אף פעם לא הייתי בקבוצה "רגילה" של חרדה חברתית (כלומר שנפגשת פנים מול פנים). כך שאני לא יודעת איך זה בקבוצות כאלה, אם גם שם יש בעיקר או אפילו רק צעירים? ואם כן מה לדעתכם הסיבה לכך? סתם תהייה כזאת..

 

[באתי מרחוק]

היי

אני בן 40 ואני כאן...

 

[נטע....]

אני יודעת

אבל ממש בלי לזלזל, התכוונתי לרוב, לא למקרים בודדים. התהייה שלי הייתה למה הרוב הגדול בפורומים מהסוג הזה הם צעירים. (לא שזה מפריע לי, כאמור סתם תהייה)

 

[קופיפה טובעת]

אני חושבת שהרבה מזה זה עניין של מודעות

לצערי בעבר היו מחביאים יותר יותר בעיות, החל מהפרעות קשב וריכוז עד לבעיות נפשיות כמו דיכאון. היום יש יותר התייחסות לזה, גם במערכת החינוך. כשמורה רואה שילד לא "בסדר" במשהו מפנה אותו לגורמים רלוונטיים כמו אבחון דידקטי או פסיכולוגית. כך נוצר מצב שלצעירים יותר, יש מודעות מסוימת לבעיות כאלה ואחרות שיש להם והם בודקים את העניין. גם אם הם עצמם לא אובחנו או סומנו, תמיד מכירים מישהו שכן. אני למשל אף פעם לא אובחנתי בכלום, לאחרונה שוב יש לי הדרדרות במצב הנפשי וניסיתי לנתח את עצמי והתחלתי להרגיש שמה שיש לי, בין היתר, זו סוג של חרדה חברתית... ואז יצא שנפתח הפורום... פה נחשפתי לח"חניקים והתחלתי להבין שלא טעיתי, יש לי יותר מדי מאפיינים שאפילו לא חשבתי שנכנסים בקטגוריה של חרדה חברתית. עשיתי את מבחן לייבוביץ' אחרי שנחשפתי אליו רק כאן בפורום ויצא לי ציון 105- חרדה חברתית קשה. מוזר לי, לדעתי יש לי פחות מזה, פשוט כנראה כשעשיתי אותו הייתי בעוד רגע משבר. אני בטוחה שאני אעשה את המבחן בימים שונים ויצאו לי תוצאות שונות, אבל מה שבטוח תהיה לי חרדה, לא יודעת באיזו רמה.

 

[נטע....]

כן, כנראה שזה עניין של מודעות

האמת שהפעם הראשונה שאני שמעתי את המושג "חרדה חברתית" הייתה כשהייתי בת 22, בטיפול פסיכולוגי שהייתי בו. (לפני 13 או 14 שנה..) וכמובן שכאשר פניתי אל הטיפול לא קראתי לזה חרדה חברתית אלא "בעיות חברתיות" או חוסר בטחון עצמי וכו'. רק שמאז נוצר אצלי בלבול, כי שנים אחדות אחר כך, כשרציתי להצטרף לקבוצה לטיפול בחרדה חברתית, שהונחתה ע"י שני פסיכולוגים, בפגישה האישית איתם הם קבעו שאין לי חרדה חברתית. מאז בעצם אני פחות מתייחסת להגדרות, כשכל פסיכולוג הולך לפי מה שהוא קרא ולמד או שסתם יש פסיכולוגים שאוהבים לתייג את האדם כי זה יותר נוח מבחינה טיפולית, אני מעדיפה להתייחס לדבר עצמו, למה שאני מרגישה ומה שקורה בפועל. לגבי מבחן לייבוביץ, לרוב יוצא שאין לי חרדה חברתית אבל אני חושבת שלא מופיעות בו סיטואציות שאני נתקלת בהן בחיים ושמעוררות אצלי חרדה. למשל לסרב לעשות משהו שאני לא רוצה או עוד דברים שלא עולים לי כרגע..

 

[תום ויושר ייצרוני]

יכול להיות

שאלו סיטואציות שנמנעת מהן ולכן לא נתקלת בהן בחייך, אצלי לפחות זה היה ככה... כמובן שיכול להיות שזה לא נכון...

 

[נטע....]

לא לזה התכוונתי

התכוונתי שהיו סיטואציות שמפחידות אותי ושלא מופיעות בכלל בשאלון. אגב, אחרי שכתבתי את התגובה הזאת עברתי שוב על שאלון לייבוביץ. הסיטואציות שם מוכרות לי, יש כאלה שאני נמנעת ויש כאלה שלא. בכל אופן לא עניתי לפי מה שנתקלתי בו או לא אלא לפי המנעות כן או לא. (הסיטואציות שמתוארות שם, אני חושבת שכל אדם נתקל בהן בחייו).

 

[תום ויושר ייצרוני]

או קיי

זה עלה לי לראש כי זה מה שקרה לי- עשיתי פעם ראשונה את השאלון ויצא לי מספר די גבוה. אחר כך חשבתי על זה והבנתי שסיטואציות מסוימות שלא סימנתי שנמנעתי מהן כי לא הייתי בהן בחיי הן סיטואציות שהייתי צריך כביכול להיות בהן בחיי. עשיתי אחר כך שוב ויצא לי מספר גבוה יותר...

 

[דיבבלעס1]

אני חושב שזה חלק מהבדיקה של חרדה חברתית

אחרי מילוי שאלון לייבוביץ לשאול את עצמנו האם יש יחסית מספר גדול של דברים שאני נמנע/ת ממנו? אצלי שלאחרונה גם יוצא לי קבוע מתחת לסף החרדה אין מספר גדול של דברים שאני נמנע ולכן חושב ומאמין שזה מאחורי, אבל אם את מרגישה שיש מספר די גדול של דברים שאת נמנעת מהם או שגורמים לך חרדה משמעותית נראה לי שסיכוי גדול שיש לך חרדה חברתית עדיין, אבל אני משוכנע שאם בשאלון לייבוביץ יוצא לך שאין אז מדובר בחרדה חברתית קלה(ואני משוכנע שבמהלך השנים באופן טבעי החרדה פחתה, גם תיארת פה שיש דברים שבעבר היית נמנעת מהם והיום "חייבת" אז עושה כמו טלפונים לאנשים שלא מכירה וכו' וכו'...) כך שנראה לי שסך הכל את בדרך הנכונה

 

[נטע....]

עפ"י השאלון אין לי חרדה חברתית

יכול להיות שהיא פחתה ואולי בעצם גם מעולם לא הייתה. אבל עדיין יש לי לא מעט קשיים חברתיים. העובדה שעברתי את יום כיפור בבדידות גדולה מעידה על זה..

 

[דיבבלעס1]

זה מעניין כי

אני למשל כשאני קורה את הדברים שאת מתארת זה נראה(ותסלחי לי)שלעומתי שגם לי יש תוצאות גבוליות בשאלון יש לך אממ יותר קשיים חברתיים נגיד? בכל מקרה איך שלא נגדיר את זה אני סבור שרצוי שתחשבי איך את יכולה לשפר את הקשיים החברתיים הללו...

 

[bennyfromabba]

לדעתי לבושה יש מרכיב גדול.

איכשהו כשאתה בתחילת החיים זה נראה פחות מביש, אבל כשאתה כבר מתקרב לגיל 40 והחרדה שלך רק מתחז'קת, אז... זה לא משהו שנעים לספר עליו. וגם... אולי כבר לומדים לחיות עם זה וזה פחות מציק - זה לא אומר שזה פחות גרוע.

 

[נטע....]

מעניין

אני חושבת שדווקא כאשר הייתי ילדה/נערה התביישתי יותר במופנמות שלי ובזה שאין לי חברים וחברות. אפילו ביומנים שלי לא כתבתי על כך ולפעמים אפילו הייתי משקרת לעצמי בעניין הזה. (למשל כן הייתי הולכת למסיבות ולפני מסיבה הייתי כותבת ביומן שלי "בטח יהיה נחמד לפגוש את כל החבר'ה בכיתה" שאם מישהו היה קורא את זה בטח הוא היה חושב שאני מאוד חברותית ומקובלת) ורק כשהיועצת של ביה"ס יזמה איתי שיחה, התחלתי להיפתח יותר ולנסות לטפל בעניין. וככה ככל שעוברות השנים אני דווקא יותר ויותר מנסה לטפל בעצמי ויותר מדברת על כך בכל מיני מקומות..

 

[דיבבלעס1]

אז באמת יש את

הבא מרחוק ואת הפנתרית פה.. אבל לגבי הרוב-אני חושב שזה גם בגלל שלדעתי(עד כמה שזה אולי ישמע מוזר)שזה דבר שדי עובר עם הזמן... אני אישית חושב שבעבר היה לי את זה(למרות שלא ידעתי)והיום אין לי וקראתי עוד שלושה אנשים פה שמעידים שלדעתם כבר זה מאחוריהם, בנוסף לכך שמתי לב שאנשים מסוימים בצעירותם ביישנים יותר וכשגדלים הביישנות/בושה מצטמצמת ושמספר הילדים שאני רואה ביישנים הוא גדול יותר(שניכר שאצל חלקם הלא קטן יש חרדה חברתית...) קראתי פה שאחוז הסובלים מחרדה חברתית באוכלוסיה הוא 13%(גבוה מה?)אם כן יהיה מעניין לבדוק מה אחוז הסובלים הילדים לעומת המבוגרים...אני מניח שאחוז הילדים הסובלים גבוה יותר(משהו בסביבות ה20% אפילו...)

 

[נטע....]

לגבי הפנתרית כבר הבנת

שהיא לא באמת ח"חניקית אלא טרולית שמציפה הרבה פורומים ועכשיו באופן מאוד לא מפתיע הגיעה גם לפה, כך שהיא לא כל כך נחשבת. לגבי שאר הדברים, לא יודעת, לא עשיתי סקר, אני יכולה להגיד רק על עצמי שדווקא בגילאים קטנים יותר הייתי יותר חברותית והיו לי יותר חברים וחברות ועם השנים זה הלך ופחת למרות שהיו לי תקופות טובות יותר וטובות פחות. גם מבחינת קשרים חברתיים היו לי כבר תקופות טובות יותר בעבר, בגילאי 17-18 וגם בתחילת שנות ה-20 שלי. עכשיו אין לי כמעט קשרים בכלל.

 

[דיבבלעס1]

תראי,

קודם כל אין בהכרח סתירה בין טרול לח"ח, ולפי מה שהפנתרית מתארת זה נראה שהיא גם וגם... יכול להיות שאת יוצאת מהכלל בנקודה הזו, כי אני באמת נתקלתי ועדיין נתקל בהרבה מקרים שאנשים נהיים פחות ופחות ביישנים/סגורים/חרדתיים חברתית במהלך השנים, גם פה בפורום אנשים מתארים התקדמויות, גם על עצמי, גם אנשים אחרים שנתקלתי בהם במהלך החיים. נוצר לי הרושם שזה הכלל... אבל כמובן יש כל מיני דברים...אני תוהה למה אין לך קשרים כמעט?? הרי נראה שגם אם יש לך חרדה חברתית היא לא קשה, אז מה עוצר ממך? למשל במקום העבודה שלך, לא מתחברת עם אנשים?למה?מה לדעתך הסיבה? אולי את לא משקיעה מספיק/בעיית חוסר מוטיבציה??

 

[נטע....]

החרדה החברתית פנים רבות לה

מה זאת אומרת "לא קשה"? איך אפשר בכלל למדוד חרדה או כל רגש אחר? לפעמים יש חרדה חברתית נקודתית, קושי בתחום מסוים. אז זה שאני מופיעה לפעמים בפני קהל, פונה למלצר כדי לבקש חשבון (משהו שעשיתי כאשר ישבתי עם חברה ח"חניקית במסעדה והיא לא הייתה מסוגלת), נוסעת באוטובוסים או בכלל נמצאת פיזית ליד אנשים ולא מרגישה חרדה, זה לא אומר שקל לי לפתח קשרים חברתיים. ועל אחת כמה וכמה קשרים רומנטיים. ואני כבר שנים על גבי שנים נאבקת בזה ומנסה לשנות את זה וניסיתי להתחבר, להקשיב לשיחות עם אנשים ולהשתתף גם כן אבל ברוב המקרים אני בסוף נופלת. אז אולי פסיכולוגים יגידו שאין לי חרדה חברתית ואולי יקראו לזה חוסר במיומנויות תקשורת אבל עובדה שבאינטרנט אני מתקשרת יפה מאוד כך שזה לא שאין לי מילים או שאני לא יודעת לתקשר. זה נטו חרדה, פחד מביקורת, מדחייה וכו'. לשאול אותי למה אני לבד זה כמו לשאול מישהו עם פחד במה למה הוא לא מופיע בפני קהל.. (עולה לי בראש הדוגמא של אריק איינשטיין..)

 

[דיבבלעס1]

אל תקחי שום דבר אישי

יכול להיות שאני לא כ"כ מבין בזה, אחרי הכל אני לא פסיכולוג ולא מטפל בתחום הנפשי, וגם הידע שלי בתחום הוא לא כזה רחב כך שאני כותב ממה שאני מבין... בכל מקרה השאלה היא- אוקיי את מנסה להתמודד והכל...האם את מרגישה שיפור?שינוי? התקדמות? לגבי איך אפשר למדוד וכו', לא אני זה שיקבע אבל אם אדם למשל נמנע הרבה או חרד הרבה לעומת אחר שנמנע מעט וחרד מעט, הראשון זה מפריע לו בצורה חזקה במהלך חייו ולשני מעט אז אי אפשר לומר שלראשון יש חרדה קשה ולשני קלה יחסית? ואולי אי אפשר גם למדוד לא יודע...

 

[נטע....]

כפי שכתבתי קודם

החרדה החברתית, פנים רבות לה. והיא יכולה להתבטא בתחומים שונים אצל אנשים שונים. למשל אותה חברה שהזכרתי קודם שהיה לה קשה לפנות למלצר לבקשת חשבון, היא למשל כן יוצאת לדייטים ואפילו היה לה בן זוג, גם אם לא קשר ממש רציני, היא יצאה עם מישהו. אני אפילו לא יוצאת לדייטים אבל אין לי בעיה לבקש חשבון מהמלצר במסעדה.. או חברה אחרת שהכרתי כאשר למדתי לבגרות, בשיעורים היא שתקה ולא שאלה שאלות ולא השתתפה אבל הייתה מוקפת בחברים. ולי לא הייתה בעיה לשאול שאלות ולהשתתף אבל תמיד הייתי בודדה מבחינה חברתית. או מישהי אחרת שהכרתי, שלא מסוגלת לנסוע באוטובוס בגלל האנשים אבל כששאלתי אותה מה היא עושה בחיים היא אמרה שהיא מדריכת מחשבים. לי אין בעיה לנסוע באוטובוס אבל אני לא רואה את עצמי עובדת בהדרכה כלשהי. ובוודאי לא חסרות עוד דוגמאות. לגבי עצמי והקושי שלי, יש לי תקופות טובות יותר ותקופות טובות פחות. יש גם תקופות שאני אפילו לא מנסה ויש תקופות שאני נאבקת אבל עד עכשיו גם כשהצלחתי קצת ליצור קשרים הם התמוססו מהר מאוד, אם הם בכלל התחילו. באיזשהו שלב החרדה בסוף מנצחת ואז אני בורחת ונעלמת.. זאת לא התקדמות לינארית שפעם הייתי בנקודה X והיום אני בנקודה Y. זה משתנה מתקופה לתקופה.