משתמשתחדשה
New member
סתם שיתוף...
קראתי עכשיו קצת מכל מיני בלוגים של אנשים (חלק של אנשים מפה), וזה מילא אותי במן תחושה נעימה אופטימית כזאת והערכה כלפי האנשים שרשמו אותם, איך הם מצליחים להגיע לכזאת רמה של מודעות ואהבה כזאת ולמחשבות שלהם... אצלי במקום לנסות לזרום אני מרגישה שכל החלטה אצלי נתקלת במיליוני קונפליקטים ובסוף אני לא מגיעה לשום החלטה שאני באמת שלמה איתה... גם אם אני מנסה ללכת על ספונטניות ולעשות את מה שמתחשק לי - איכשהו זה לא תמיד אפשרי (למשל לנסוע לאיזה מקום, ואז אין עם מי או איך להגיע כי אין רכב) ואז אני מתאכזבת, אני מרגישה שאני יותר רודפת ככה אחרי דברים במקום לתת להם לקרות... מעבר לזה, אני עדיין פועלת בצורה של לרצות אנשים, חשוב לי כנראה שאנשים יאהבו אותי, או יותר נכון לא יזלזלו בי כי הביטחון שלי בעצמי ממילא הוא נושא לפעמים רגיש וגמיש, ואני עובדת עליו לאט לאט, לפעמים אני מרוצה מעצמי ולפעמים פחות וקשה לי ככה להשתחרר... אני מרגישה קצת חלשה וחסרת אנרגיות ואין לי חשק להשקיע בדברים כמו בישול אוכל נורמלי לעצמי, והבית, שאותו עוד לא עזבתי למרות שאני מרגישה שהזמן לזה כבר הגיע מזמן ואני צריכה להיות "אדון לעצמי", גם הוא דורש ממני לתת כל הזמן ולעזור ואני עייפה מזה. הכל מתפרש אולי בצדק כמו אגואיסטיות או עצלנות, ואני לא יודעת אם אולי אני באמת כזאת, אבל אני עייפה כבר ונמאס לי ואני רוצה להרגיש שאני יודעת כבר לאן אני רוצה שהחיים שלי יתקדמו, כי כרגע הכל מרגיש כאילו הזמן נעמד במקום, אני יושבת בבית, ולא מוצאת עבודה, ולא מתחברת לשום מקצוע לימוד שאני באמת ובתמים רוצה לדעת. על חופש או כיף קצת קשה לדבר כי אין מספיק כסף, אפילו שאני מאוד רוצה, אבל אני לא כ"כ יודעת איזה מן כיף זה יכול להיות... כלומר: לאן/מה/איך?!... מפריע לי בזמן האחרון שאני מגלה שהתחילו להיות לי פתאום בעיות ריכוז וזיכרון, אנשים יכולים להגיד לי משהו וזה איכשהו חולף לידי, ופתאום אני קולטת שלא ממש הבנתי מה אמרו לי ולא הפנמתי את זה, וזה מפריע לי ונורא לא נעים לי לשאול שוב... וגיליתי שאני דיי חסרת סבלנות ולפעמים נוטה לפעול באימפולסיביות כי נדמה לי שהזדמנויות יחלפו אם אני לא אדע לתפוס אותן בזמן... מפריע לי גם שלא תמיד יש לי על מה לדבר בטלפון עם אנשים... תמיד נדמה לי שאני צריכה להחיות קצת את השיחה, ולפעמים מאוד כיף לי לדבר עם אדם מסויים בזמן מסויים, ולפעמים יש שתיקות וזה קצת מעיק... גם הכרתי עכשיו מישהו ממש במקרה, וככל שמדברים יותר - יש פחות על מה לדבר, בניגוד לפעם הראשונה שיצא לנו לדבר וזרמנו והיה ממש כיף! אבל כאילו פתאום נגמרו השאלות או החוויות האחרונות שהיה אפשר לשתף אחד את השני, עוד לא ממש התקרבנו עדיין מספיק בעיקרון... אני לא יודעת מה המטרה בכתיבה של כל זה פה, ואני אפילו לא יודעת לאיזו הבנה אני בכלל רוצה להגיע בכל זה, אבל הפורום הזה איכשהו מושך אותי, ואפילו שלא תמיד קל לי להתחבר עם כל מה שנכתב פה, אבל גם כי אני לא יודעת מספיק ולא חוויתי כנראה מספיק כדיי להבין. מישהו רואה את הסדרה "חדר מורים" ב-yes+ ? יש את זה עכשיו בטלויזיה והסדרה הזאת תמיד מעוררת גיחוך עם כל מיני דברים מצחיקים שיש רק ברקע... קצת מבולגן פה הכל אני חושבת... זהו... חוץ מזה, יום טוב שיהיה לכולנו!
אני דווקא אוהבת ימי שבת שמשיים כאלה, הם תמיד רגועים ונעימים בסה"כ!
קראתי עכשיו קצת מכל מיני בלוגים של אנשים (חלק של אנשים מפה), וזה מילא אותי במן תחושה נעימה אופטימית כזאת והערכה כלפי האנשים שרשמו אותם, איך הם מצליחים להגיע לכזאת רמה של מודעות ואהבה כזאת ולמחשבות שלהם... אצלי במקום לנסות לזרום אני מרגישה שכל החלטה אצלי נתקלת במיליוני קונפליקטים ובסוף אני לא מגיעה לשום החלטה שאני באמת שלמה איתה... גם אם אני מנסה ללכת על ספונטניות ולעשות את מה שמתחשק לי - איכשהו זה לא תמיד אפשרי (למשל לנסוע לאיזה מקום, ואז אין עם מי או איך להגיע כי אין רכב) ואז אני מתאכזבת, אני מרגישה שאני יותר רודפת ככה אחרי דברים במקום לתת להם לקרות... מעבר לזה, אני עדיין פועלת בצורה של לרצות אנשים, חשוב לי כנראה שאנשים יאהבו אותי, או יותר נכון לא יזלזלו בי כי הביטחון שלי בעצמי ממילא הוא נושא לפעמים רגיש וגמיש, ואני עובדת עליו לאט לאט, לפעמים אני מרוצה מעצמי ולפעמים פחות וקשה לי ככה להשתחרר... אני מרגישה קצת חלשה וחסרת אנרגיות ואין לי חשק להשקיע בדברים כמו בישול אוכל נורמלי לעצמי, והבית, שאותו עוד לא עזבתי למרות שאני מרגישה שהזמן לזה כבר הגיע מזמן ואני צריכה להיות "אדון לעצמי", גם הוא דורש ממני לתת כל הזמן ולעזור ואני עייפה מזה. הכל מתפרש אולי בצדק כמו אגואיסטיות או עצלנות, ואני לא יודעת אם אולי אני באמת כזאת, אבל אני עייפה כבר ונמאס לי ואני רוצה להרגיש שאני יודעת כבר לאן אני רוצה שהחיים שלי יתקדמו, כי כרגע הכל מרגיש כאילו הזמן נעמד במקום, אני יושבת בבית, ולא מוצאת עבודה, ולא מתחברת לשום מקצוע לימוד שאני באמת ובתמים רוצה לדעת. על חופש או כיף קצת קשה לדבר כי אין מספיק כסף, אפילו שאני מאוד רוצה, אבל אני לא כ"כ יודעת איזה מן כיף זה יכול להיות... כלומר: לאן/מה/איך?!... מפריע לי בזמן האחרון שאני מגלה שהתחילו להיות לי פתאום בעיות ריכוז וזיכרון, אנשים יכולים להגיד לי משהו וזה איכשהו חולף לידי, ופתאום אני קולטת שלא ממש הבנתי מה אמרו לי ולא הפנמתי את זה, וזה מפריע לי ונורא לא נעים לי לשאול שוב... וגיליתי שאני דיי חסרת סבלנות ולפעמים נוטה לפעול באימפולסיביות כי נדמה לי שהזדמנויות יחלפו אם אני לא אדע לתפוס אותן בזמן... מפריע לי גם שלא תמיד יש לי על מה לדבר בטלפון עם אנשים... תמיד נדמה לי שאני צריכה להחיות קצת את השיחה, ולפעמים מאוד כיף לי לדבר עם אדם מסויים בזמן מסויים, ולפעמים יש שתיקות וזה קצת מעיק... גם הכרתי עכשיו מישהו ממש במקרה, וככל שמדברים יותר - יש פחות על מה לדבר, בניגוד לפעם הראשונה שיצא לנו לדבר וזרמנו והיה ממש כיף! אבל כאילו פתאום נגמרו השאלות או החוויות האחרונות שהיה אפשר לשתף אחד את השני, עוד לא ממש התקרבנו עדיין מספיק בעיקרון... אני לא יודעת מה המטרה בכתיבה של כל זה פה, ואני אפילו לא יודעת לאיזו הבנה אני בכלל רוצה להגיע בכל זה, אבל הפורום הזה איכשהו מושך אותי, ואפילו שלא תמיד קל לי להתחבר עם כל מה שנכתב פה, אבל גם כי אני לא יודעת מספיק ולא חוויתי כנראה מספיק כדיי להבין. מישהו רואה את הסדרה "חדר מורים" ב-yes+ ? יש את זה עכשיו בטלויזיה והסדרה הזאת תמיד מעוררת גיחוך עם כל מיני דברים מצחיקים שיש רק ברקע... קצת מבולגן פה הכל אני חושבת... זהו... חוץ מזה, יום טוב שיהיה לכולנו!
