סתם שאלה ...

[oshiko]

סתם שאלה ...

האם ואיך השפיעה עליכם המלחמה? עשה משהו ליום יום? למחשבות? לגישה? לדעות? אני מרגיש את קצוותיו של שינוי. מיושב כורסא מבוטט ועצל הפכתי למעורב יותר. הרגשה שאם לא אני ואתה ואת, כאן ועכשיו, אז כדברי ארקדי דוכין, "לאן האניות מפליגות? לאן???!" אפילו בעבודה הגדלתי עוד קצת ראש. הרגשה שבחלקי הצנוע לתרום לכך שלפחות מישהו, בתפקיד כלשהו, יעסוק במה שהוא יודע ומוכשר לעסוק, בצורה מקצועית, אחראית וצנועה עד כמה שאפשר. בודק יותר שמא קיים משהו שהזנחנו שנים, שיחזור אלינו יום אחד; שמא אנחנו עצלי מחשבה, ועם קצת יותר רצון ויכולת ... מי יודע, אפשר לעשות את זה יותר טוב. לא חייבים להתייחס דווקא לאספקט הזה. כל תחושה של השפעה או שינוי (או אי ...) מעניינת.

 

[האילתית 2]

השאלה אולי סתם, התשובה ממש לא.

המלחמה עשתה הרבה דברים: * אמנם זה פורום לא פוליטי, אבל שאלת אז אני עונה. זזתי חזק ימינה !! * המלחמה הכניסה לי קצת פרופורציות לחיים. * גם אני שהייתי עם תפקיד מאוד מצומצם לקחתי על עצמי פרויקט שיגרום אולי להצטיינות תלמידים במסגרת הצה"לית. * ההתנהלות שלי שהייתה קודם לכן לחצנית, הפכה להתנהלות מדודה ויותר שקולה והכל מספיקה.הכל יותר באיזי (כנראה עוד ספיחי כדורי ההרגעה

). * חדשות הטלויזיה ותוכניות המלל הפכו מחוץ לתחום (הרדיו הפך להיות הדומיננטי). והכי חשוב, פתאום אני מסתכלת על השמיניסטים אחרת. כאילו ההצלחה בבגרויות מאוד חשובה, אך אני חושבת עליהם, על עוד כמה חודשים ולפתע הפרופורציות משתנות. החיים מעל הכל.

 

[אמא של נמ]

החיים הפכו פחות מובנים מאליהם

מחר מישהוא יעשה עוד החלטה מטומטמת שעלולה להפוך את חיי ולכן אני חיה כאן ועכשיו קניתי לבעלי טלויזיה נורא יקרה שהוא תמיד פינטז עליה ולא העיז. איזה כיף היה להפתיע . הפסקתי לריב עם הצעיר המרדן על הלימודים שלו , שיקדיש את חייו עכשיו להדרכה ולגיטרה, לא איכפת לי. אני מחייכת כל היום לכולם, גם למי שהרגיז אותי בעבר, וזה עושה לי יותר טוב. במדינה שמנוהלת באופן רשלני ואגואיסטי על גבול הפלילי אני מנסה לפזר קצת טוב, כי אחרת אשתגע מכעס אבל ובנוסף אני כבר לא סומכת על אף אחד לא בצבא ולא בממשלה. הפכתי להרבה יותר חשדנית. והרבה יותר קטנת אמונה. וגם, עדיין אני מאמינה כי הדברים אם יפתרו פעם, יפתרו רק במשא ומתן ולא במלחמה. לצערי, אין שם למעלה הרבה שחושבים כמוני ולכן אני חייה כאן ועכשיו לפני ש....

 

[סמדר בנ]

השפיע לרעה

אני מרגישה קצת חסרת אנרגיות ומרוקנת. המלחמה וההיסטריה התקשורתית מצד אחד, התסיסה שאחרי מן הצד השני. אתמול ה-11.9, בנוסף לעייפות הפיזית מחוסר שינה בלילה הקודם, גם זכרון היום המזוויע הזה. היו בטלויזיה כמה תכניות. אחת מהן הראתה את התארגנות תא הטרוריסטים בגרמניה, נדמה לי בהמבורג. מה שמפליא זה שלמעשה ההתארגנות שלהם היתה ידועה, השירותים החשאיים המקומיים עקבו אחריהם, ולמרות זאת - הם הצליחו לפעול. נראה שגם שם מישהו נרדם בשמירה.... חוסר הודאות גבי העתיד כאן נותן את אותותיו. עם זאת, אני משוכנעת יותר מתמיד שאת הקונפליקט הזה לא ניתן יהיה לסיים (אם בכלל...) באמצעות כוח.

 

[אימשל2]

השפיע כ"כ לרעה

עד כדי כך, שאין לי אנרגיה לכתוב את ההודעה הזו (נשמע קצת אבסורדי אבל אמיתי). כלומר, כפי שאמרה סמדר, אין לי אנרגיות. חוץ מזה הפכתי לפסימית נוראית עם חרדה קיומית גדולה. יש לי תחושת חוסר אונים, בגלל התחושת נרדפות, תחושה ברורה יותר חדה ומוחשית למעמדנו הנחות בעולם, לאור המהירות בה העולם עבר להיזדהות עם מסכנותם של הלבנונים. החשש מתעצם לנוכח הידיעה שאם אין אני לי מי לי, אבל אין אני לי אז באמת מי לי? יש לי תחושת דז'וו נוראית לימים שרבצו לפיתחו של העולם לפני 60 שנה והעולם סרב להביט נכוחה. אחרי המלחמה הזו, אני משוכנעת שהעולם נמצא באותה הנקודה בדיוק והוא חוזר על אותה הטעות בדיוק. זה מעצים את החרדה הקיומית שלי בהרבה. בקיצור, "אחלה" של שנה חדשה עומדת בפתח.

 

[סמדר בנ]

בקשר לעולם ../images/Emo222.gif

יצא לי עכשיו בגרמניה לדבר עם כל מיני אנשים (לא יהודים). ראיתי שהם מודעים שישראל היתה תחת הפגזות בלתי פוסקות במשך המלחמה ושהם גם יודעים מדוע פרצה המלחמה הזו. לאנשים שם יש פחד גדול מפני התגברות הכוח המוסלמי (גם בגרמניה אחוז מוסלמים הולך ועולה). ההזדהות הזו שאנחנו כביכול עדים לה כפי שדווח ע"י אמצעי התקשורת היא לא בהכרח המצב האמיתי ברחוב.

 

[mikca]

ההרגשה שלי בעיקר פחד מהעתיד

הבלתי נודע. הרגשה שאין על מי לסמוך. במקום להתעסק בעיקר, מתעסקים עכשיו בוועדות בדיקה/חקירה. אני מקווה שיספיקו על הפעם הבאה (חס וחלילה) כדי שידעו מה לתקן. בעוד 4 יתגייס המתבגר שלי ופעם ראשונה בחיי אני "שמחה" שיש לילד שלי בעיה בריאותית (ברכיים) ואולי לא יצטרך להתגייס לקרבי. בשבת היו תכניות בלופ על אירועי 11/9, אחד הדוברים (מומחה לטרור בינלאומי) הפחיד אותי במיוחד כאשר אמר שמה שמפחיד אותו והינו לא בלתי אפשרי - טרור משולב בנשק גרעיני. חוסר אונים מוחלט.

 

[2mia]

הרגשתי חסרת אנרגיה ובוודאי

פחד מהלא ידוע והרגשה של חוסר ביטחון בנוגע לדרג הצבאי והמדיני בארץ. בבית הספר הרבה מאד תלמידים פחדו בזמן המלחמה והיו בטוחים שהטילים יגיעו עד המרכז וגם היום אני שמה לב שהם עדיין חוששים כמו כולנו. יש לי הרגשה של ריקנות - חיילים ואזרחים נהרגו- למה? מה השגנו? שאלת-- קיבלת תשובה.

 

[סמדר בנ]

אפשר לסמוך

על שכנינו שידאגו מדי פעם להעיר את העולם משאנונותו ולהזכיר לו עם מי יש לנו עסק. בחדשות היום - סוכל ניסיון פיגוע בשגרירות ארה"ב בדמשק. הטרוריסטים ירו בשאגות "אללה הוא אכבר".

 

[mikca]

מישהו שמע חדשות ? שמעתי

מבעלי שנהרג חייל היום בעזה. לא ראיתי הודעה באינטרנט.

 

[mikca]

עכשיו ראיתי, נהרג גשש בקבע

מחילופי אש ליד גדר המערכת. טרם פורסם שם. יהי זכרו ברוך

 

[סמדר בנ]

יהיה זכרו ברוך ../images/Emo16.gif

זו טרגדיה גדולה, שכן היה אב לעשרה ילדים.

 

[oshiko]

מבחינתי - יש גם חיובי

אפשר לאמר שבצד התחושות הלא קלות, מעז יצא (גם) מתוק. יש הרגשה שקיים כאן גרעין ציוני שעבורו המחלוקות הקלסיות שמאל-ימין-חילוניים-דתיים מתקהות אל מול הצורך להחזיר עטרה ליושנה. להחזיר את הציונות במובנה החיובי, ואת הערכים הבסיסיים בכלל. את היושר, השיקול הענייני לטובת הכלל, התושיה שכל כך הצטיינו בה בעבר, גיוס כוחותינו וכישורינו ורצוננו הטוב למען הצלת היקר לנו. משל למה הדבר דומה? למטוס שנוסעיו התווכחו בלהט אם הוא צריך לנסוע ימינה, או שמא שמאלה, או אולי בכלל להתכנס קדימה. עד שהציצו לתא הטייס, וגילו שהקברניט והטייס אינם מסוגלים בכלל להטיס מטוס. עד שאנחנו מתווכחים לאן לנסוע, אומרים הנוסעים זה לזה, בואו נדאג שיהיה כאן מישהו שיודע להטיס את המטוס. אם הייתם אומרים לי לפני מספר חודשים שאהיה בהפגנה אחת עם יוסי שריד, ואמחא כף בהתלהבות לנאומו, ושגם משה ארנס והרב שרלו יהיו באותה הפגנה, הייתי מבקש מיכם להתפכח ולהפסיק לשתות. זוהי ההתפתחות החיובית; אני מאמין שיש לה טווח השפעה גדול יותר מזה הנראה כרגע לעין. לא יותר שמאל ימין, לא יותר דתיים חילוניים, אלא דורשי יושרה, איכות וצניעות מול הולכי עקלקלות, אדונים גאוותניים, מלחכי פינכה, מקורבים ושרלטנים. כפי שאמר יוסי שריד באותה הפגנה - "כאן אני עיוור צבעים".

 

[אמא של נמ]

מרגישה כמוך

איכשהוא חייבים לראות גם את האור שבקצה ואסור לנו לשקוע במרה שחורה. התרגלנו לא לשים לב ולחיות בתחושת "סמוך" על הצבא על המנהיגים, ומישהוא נתן לנו סטירה מצלצלת! עכשיו תורנו להתעורר, לשים לב לפרטים הקטנים, לא להשאיר את הענינים לאלה ששם למעלה. בדיוק כמו שעשה העם הזה במלחמה, והתארגן לדאוג לאנשי הצפון ולחיילים, אבל גם ידע לצעוק ולדרוש, שמי שהיה צריך לעשות את העבודה הזאת יתחיל לפעול. כך כעת, אם כל אחד ידאג במקום הקטן שלו להמשיך ולהיות טוב לסביבה, להוות דוגמא לאנשים הסובבים אותו, דוגמא ליושר ולרצון טוב. אם כל אחד מאיתנו לא יוותר ל"חפיף" ולא יכנע לתחושת המצוקה והמרה השחורה, אם נדע, כל אחד מאיתנו לגייס כוחות חיוביים ואנרגיות טובות , ננצח.

 

[עציון]

רוצים אנרגיות????????????????

אז דחוף ליזום מיפגש של כולם. מה זה הפדלאות הזאת? על בטוח שלאחר המיפגש נראה אחרת. למה מה, מה קרה?

 

[אמא של נמ]

אני בעד!!!

יאללה הנעלה, להתחיל לעבוד. מפגש עכשיו!

 

[oshiko]

סוכות בירושלים?

 

[סמדר בנ]

אני בסוכות

בטיול שורשים בפולין...

 

[פנה קוטה]

וואלה הפולין הזאת גדולה

כל כך הרבה שורשים יש שם. לכולם יש שורשים בפולין. (חוץ ממני!!)

 

[אמשל מילואימניק טחון]

שורשים שרופים....../images/Emo67.gif