אין ספק שהתנגדות למדיניות ממשלת
ישראל הופכת להתנגדות לפעולות הצבא בשם ממשלת ישראל ולתמיכה במאבק מזוין נגד המדינה, וזה לכאורה אסור בחוק. למה החוק לא מיושם? כי בג"ץ באמצעון "פרשנות תכליתית של לשון החוק" עושה מלשון החוק חוכא ואיטלולא, למשל כבר נפסק שלמתן תוקף לצוואה מספיק רק עד אחד אע"פ שכתוב במפורש בלשון החוק שנדרשים שניים, כי לדעת ביהמ"ש גם עד אחד מקיים את התכלית שלשמה נחקק החוק. וכך אהרן ברק מחליט מהי לדעתו התכלית שלשמה נחקק חוק יסוד הכנסת וקובע שזוהי כמובן דמוקרטיה-ליברלית בסגנון הליברליזם האמריקאי ומכאן הוא גוזר שכמו שניאו נאצים רשאים להפגין באמריקה כך התומכים במאבק מזויין נגד המדינה רשאים להבחר לכנסת. יחד עם זאת, אי אפשר להשלים את התמונה מבלי לציין שבית המחוקקים יכול מעשית וגם תיאורטית (ברק כבר התחייב לכך בפומבי) לבטל ולשנות את הרכב, קיום ודרי ההתנהלות של ביהמ"ש העליון ובג"ץ, אך הוא בוחר מרצונו החופשי שלא לעשות כן, הוא בוחר לקיים משטר בו החוק הוא רק בגדר המלצה והפוסק העליון הוא אהרן ברק. ולבסוף, העם שם ובוחר במחוקקים אלה מרצונו החופשי, כך שנראה שהציבור בישראל רוצה באהרן ברק כשליט עליון.
