סתם שאלה.

Meijen Shaggy

New member
מסובך מדי.. אפשר פשוט יותר: ../images/Emo15.gif

בחטיבה תמיד כתבתי על השולחן כותרת של שיר (באנגלית), באופן בולט כדי שהמורה ישר תבין שמדובר במילים של שיר.. אחרי זה כתבתי את השורה הראשונה של השיר, ולאחר מכן את כל החומר באנגלית.. בתיכון כבר למדתי לקרוא ולכתוב ברוסית, ואז כבר לא הייתה לי בעיה ולא הייתי צריך להסוות את הכתוב..
 

Idan91

New member
חחח.. קרע אותי.. ../images/Emo187.gif

שורה ראשונה- שיר אח"כ כל החומר באנגלית..
אגב, "לה לה לה לה לה לה לה, דגש קל בראש מילה" גם נחשב שיר?
 

dana2909

New member
מודה ומתוודה

בתיכון אמנם לא העתקתי, כי איכשהו הרגשתי שזה יהיה לבגוד באמון שהמורים נתנו בי. לא יכולתי לסבול את המחשבה ואת האכזבה שלהם ממני כשהם יעתיקו. בזמן האוניברסיטה, הצדקתי את זה איכשהו, עם כל מיני תירוצים שזה לא שאני משקרת, אלא משתמשת בכל האמצעים שעומדים לרשותי כדי להצליח. מיותר לציין שאם היו תופסים אותי התוצאות היו קצת יותר מבעסות מאכזבת המרצה, משהו יותר כמו הרחקה ל - 5 שנים מכל מוסד אקדמאי בארץ או משהו כזה.
 

d u c k y

New member
אני רואה שעדיין יש חיים בשרשור

אז אוסיף גם אני ואומר, שממני בד"כ העתיקו, ולרב, אם לא הייתי בלחץ, הייתי עוזרת (בשיטות מגוונות ומשוכללות שלא אפרטן, על מנת לא לתת רעיונות). אם העתקתי??? בטח! כשהייתי ממש צריכה.... ואגב, המקצוע הכי גרוע שלי הוא מתמטיקה, ועד היום כשאני רואה בסביבה משוואה עם נעלם, אני חשה בחילה קלה. בכל אופן רק בגרות אחת היתה אצלנו "מסחרה" וזו הבגרות במתמטיקה. הבוחן אשכרה עמד ליד הדלת, בזמן שכולם הסתובבו בין השולחנות, והזהיר אותנו כשביקורת התקרבה. אני לא עזבתי את המקום שלי והתמודדתי בגבורה עם הוקטורים, עד שנשארנו שתיים בכיתה, והשוואתי איתה תשובה אחת... ולא, אני ממש לא מתחרטת...
 

mprb

New member
רק אצלי לא היה את כל זה?../images/Emo12.gif

האולפנא שלי מלאה בבנות טובות
ואני אישית לא העתקתי. בעיקר לא בבגרויות. אבל הייתי בורחת מבית-ספר או יושבת בשיעור וקוראת ספר.... נראה לי שהדבר הכי גרוע שעשיתי היה - לשבת בזמן התפילה ולא להתפלל! זה שיגע את המורות שלי. אני אל הפרעתי אבל גם לא התפללתי! חחחח..... זה היה כיף, סוג של מרד פרטי
 

Gizmo14

New member
פחחחחחח../images/Emo13.gif../images/Emo28.gif

יש כל מיני סיפורונים קטנים... בכיתה ח' הייתי יושבת עם ילדה בשיעורי מתמטיקה והיינו כל שיעור פותרות את התרגילים טור היא וטור אני ואז מעתיקות את התשובות של הטור שלא עשינו... היינו עושות הכל ביחד. הכל. גם מבחנים
והמורה כבר השתגעה עד שהיא הכריחה את הילדה לשבת מלפניי ואז היא השתגעה עוד יותר כשבאמצע הבחינה הילדה פנתה אחורה ושאלה אותי מה יצא לי כאן ומה כאן...
בכיתה ט' כבר היו גרסאות... בהיסטוריה במבחן האחרון זה היה שיא המעתיקנות.. שמתי את כל התשובות לשאלות (תשובות ארוכותתתתתת עמוד כל תשובה) מתחת לדפדפת ופשוט בגלל שהיה מועד ב' והמשגיחה לא הסתכלה כמעט אז הסתכלתי על כל התשובות ממתחת לדפים וכתבתי את הכל. אבל מרוב פחד הייתי לחוצה וכל הזמן פספסתי דברים. בסוף קיבלתי 88 וזה 3 נקודות יותר מבמבחן האחרון, שבו לא העתקתי. אז אומנם אני לא מרגישה אשמה אבל גיליתי שזה פשוט לא משתלם
(ולמדתי המון למבחן, שלא תגידו שלא...) בקשר ללעזור- תמיד. תמיד עוזרת. אבל רק לחברים שלי. ואף פעם לא מרגישה אשמה. אני מעדיפה לעזור ושיפסלו לי את המבחן (כל עוד לא פוסלים לזה\זו שעזרתי להם כי זה בעסה, זה אומר שהעזרה הייתה לשווא) מאשר לא לעזור לחברה שלי כשהיא צריכה... חברה שלי ביקשה שאעזור לה בבוחן בלשון... כתבתי לה איך מפרקים מילה להברות, סימנתי לה אם ההברה פתוחה או סגורה וגם את הטעם
ואנחנו יושבות ממש מול המורה
לא הרגשתי אשמה ושתינו קיבלנו 100 אח"כ
 
למעלה