סתם שאלה על החיים..

[nav27]

סתם שאלה על החיים..

איך בנאדם יכול להתגבר על מה שהוא עבר בחיים ולפתוח בחיים נורמליים ?בלי השפעה של העבר..
אני בת 19..ועברתי מלא דברים בחיים..אולי זה לא הדברים שעברתי אלא מסקנות שהגיעו עם הזמן מדברים שהשפיעו על ההסתכלות שלי..נשמע מוזר אבל אני מרגישה עייפה..שהחיים האלו קשים מידי בשבילי..שיש דברים שאני לא מוכנה לסכן ת'צמי ולעבור אותם..מן פסימיות כרונית כזאת..אני לא בנאדם מדוכא..וכלפי חוץ לא נראה שחסר לי משהו מיוחד..אבל אין לי מוטיבציה לשום דבר, אני מרגישה שנכשלתי בחיים..שהחיים מן התפספסו לי, שלא עמדתי בציפיות של עצמי..יש דרך לצאת מזה? משהו שיגרום לי לנסות שוב?עצה, משהו?
רק לא משהו בסיגנון:"לכי לפגישת יעוץ עם פסיכולוג"
תודה רבה

 

[אלון דובובי]

שלום nav27

"זוג נזירים, מאסטר ותלמידו יצאו ממנזר אחד לבקר במנזר השני.

כמנהגם של נזירים, הירבו בהליכה, המעיטו בשינה, במזון ובדיבור. ביום השלישי של המסע, הגיעו השניים לנהר שוצף וראו על גדת הנהר אישה צעירה ונאה, לבושה בבגדי כלולות שביקשה את עזרתם בחציית הנהר. "אינני רוצה להרטיב את בגדי כלולותי" אמרה להם האישה, "התוכל לשאת אותי בזרועתיך?". התלמיד רצה לסרב בשם רבו, אבל לפני שהספיק לומר מילה, הסכים המאסטר לשאת אותה.

הרים המאסטר את האישה על כתפיו, על מנת שבגדיה לא ירטבו, וחצה איתה את הנהר. התלמיד הביט במאסטר שלו וכדרכם של נזירים שתק. חלפו שלושה ימים נוספים של הליכה ודממה מעיקה, הנזירים התקרבו אל המנזר, ואף יכלו לראות אותו בקצה ההר.

לפני שהחלו לעלות בשביל, עצר התלמיד ואמר: "זהו, אני לא יכול להמשיך, אני לא יכול להבין איך עשית את זה? איך נשאת אישה על כתפיך?"

חייך המאסטר אל תלמידו ואמר לו: "עוד רחוקה דרכך אל התובנה". "מה קשורה התובנה שלי לאישה?" שאל התלמיד.

"התובנה היא מה שמבדיל ביני לבינך", אמר לו המאסטר, "אני הרמתי אישה על כתפי ונשאתי אותה במשך שלוש דקות מצד אחד של הנהר לצד השני- כשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי ושכחתי אותה… אתה לעומת זאת ממשיך לשאת אותה כבר שלושה ימים…"


להשתחרר מהעבר זה מאד פשוט... ומאד מורכב. מחד זה פשוט להניח לו ולהבין שאנחנו ורק אנחנו כל הזמן מגניבים את העבר בחזרה אל ההווה ע"י הכפיתיות שלנו. מאידך, זוהי עבודה סיזיפית עם עצמנו כל הזמן לזהות את התהליך הזה, ובכל פעם לבחור מחדש לא להיכנע לו.

בעבודה טיפולית, פעמים רבות המטרה המרכזית של המטפל היא להוביל את המטופל לחוויה רגשית מתקנת, אשר מסייעת לו להשתחרר מההשפעות של אירועים טראומטיים בעברו. החוויה מתאפשרת באמצעות מספר שלבים: ראשית, המטפל מזהה את מוקד הקונפליקט של המטופל ויוצר איתו ברית טיפולית חיובית באמצעות תגובות אמפטיות, גמישות וסובלניות. בשלב הבא, המטפל מעורר מחדש בחדר הטיפול את אותם המצבים הרגשיים הבלתי נסבלים עבור המטופל, תוך שהוא נוקט בגישה שונה מאשר האדם אשר עמד מול המטופל באירוע האמיתי. בצורה הזו, מקבל המטופל הבנה מחודשת לגבי הקשיים המעסיקים אותו ולומד כי תגובותיו הרגשיות בסיטואציות הללו אינן רציונליות.

 

[yonadavg]

אהבתי את הסיפור.

 

[nav27]

יפה

 

[נטעוסית]

ל nav27

השאלה ששאלת היא לא "סתם" שאלה על החיים, היא אולי שאלת השאלות שאנשים שואלים על החיים
המחשבות והתחושות שהעלית בהודעתך נשמעות מאוד מכבידות למשא - במסע החיים ואת כל כך צעירה! עצה קטנה בפורום אינטרנטי יכולה לשפר אולי הרגשה רגעית, אבל לא ליצור שינוי עמוק ופריצת דרך עבורך.
nav, למה "רק לא ייעוץ עם פסיכולוג"? הרי בדיוק לשם כך פסיכולוגים לומדים כל כך הרבה - כדי לסייע לאנשים שחשים מצוקות מסוג זה. נסי להרהר באפשרות להיעזר באופן מקצועי, מה חוסם אותך מלעזור לעצמך בצורה רצינית, כפי שמגיע לך?
אם היית סובלת, נניח, מכאבי שיניים חזקים בכל יום, גם אז היית אומרת: "תנו לי עצה, רק לא ללכת לרופא?"

 

[nav27]

את צודקת..

יש אנשים שזורמים עם זה..לי פשוט ממש קשה לשבת עם בנאדם ולהסביר לו מה אתה מרגיש..אני מרגישה חלשה ככה, וישר חושבת מה הבנאדם חושב עלי..
וזה לא שלא ניסיתי הלכתי לפני איזה שנה ליועצת-פסיכולוגית בנושא אחר וזה רק ביאס אותי יותר..היא כל הזמן אמרה שאני לא מסבירה ת'צמי טוב ולמה בעצם אני מתכוונת..חח וניסתה להחמיא לי..הרגשתי ממש מטומטמת
ובגדול אני חושבת שזה פחות משפיע לשמוע מבנאדם עצות חכמות מאשר לעשות משהו לבד

 

[נטעוסית]

ל nav27

לשבת מול מטפל/יועץ, באוירה "טיפולית", מעלה כל מיני רגשות ומחשבות אצל אנשים, בעוצמות גבוהות מהרגיל, אבל בדרך כלל, התחושות הללו הן לא חדשות ומלמדות על התפיסה של האדם את עצמו ואת הקשרים שלו. כלומר - ההרגשה שחווית מול היועצת: שאת חלשה, המחשבה על מה היא חושבת עלייך (ובוודאי שהיא חושבת עלייך דברים לא טובים...), ההרגשה שאת מטומטמת, הן תחושות שקרוב לוודאי מלוות אותך גם כך בחיים.
הטיפול יכול להיות מקום משמעותי עבורך לבדוק את התחושות הללו במסגרת אינטימית ובטוחה ולעשות איתן משהו למען איכות החיים שלך.

בקשר להתלבטות אם להיעזר או לעשות לבד, אני רוצה לשתף אותך בכך שהקונפליקט הזה מלווה הרבה אנשים ובפרט צעירים ומתבגרים. יש דברים שאנחנו (כולנו!) לא יכולים לעשות לבד ולפעמים צריך מישהו, בכל מיני תחנות בחיים, שיעזור. במקרה של טיפול פסיכולוגי, המישהו הזה עוזר להתבונן, להבין, להדריך, דווקא כדי להגביר את העצמאות שלנו בסופו של דבר.
אני מעריכה את הרצון שלך להתמודד לבד, אבל, אם התחושות שתיארת לא יחלפו או ישתפרו עם הזמן ועם הניסיונות שלך להתמודד איתן בעצמך, כדאי יהיה שוב לשקול את האפשרות להיעזר.

 

[באדי תות]

טיפ קטן

אהבתי את סיפור הנזירים
וגם את ההצעה של נטע
מסכימה עם שניהם, ומבקשת להוסיף עוד נקודה
כל אדם בעברו יש אירועים כאלה ואחרים, טובים יותר טובים פחות,
משפיעים יותר ומשפיעים פחות
תנסי לבחון אירועים טובים חיוביים ונכונים עבורך מהעבר
אלו יכולים להוות עבורך עוגנים וחיזוקים להמשך
לגבי החוויות הפחות טובות, לא ניתן "להעלים" אותם אבל אפשר
להתבונן בהם, להשלים, ללמוד לחיות לצידם

בהצלחה