יש גישות טיפול כאלה
שניסיתי אותה או יותר נכון ההורים ניסו עלי כאשר הייתי קטנה יותר. משהו מזרחי וסוג של מדיטציה , אבל זה עשה לי מאוד טוב ריאתית. קודם כל הדבר הנכון הוא להחזיק נשימה אחרי שאתה מוציא את האויר. זה משהו שבזמנו התאמנתי עליו הרבה והגעתי לדקה וחצי. זה הרבה יותר קשה מכאשר מחזיקים את האויר , וגם הרבה יותר מלחיץ. אבל בטווח הארוך זה מאוד עזר לי , כי כאשר מוציאים את האויר הריאות מחפשות את האויר הנותר בהן , כאשר מתאמנים על זה הרבה הן מגיעות למקומות מאוד חסומים מתוך מצוקה שכזאת ואחרי שאתה מתחיל לנשום האויר מתחיל להגיע למקומות בהם לא היה קודם. דבר נוסף הוא שתוכנית אימונים שכזאת (כמה פעמים ביום לתקופה של כמה חודשים אם אני לא שוכחת) מורידה בצורה רצינית את הדופק לאורך זמן. בכל מקרה אני זוכרת שלי זה עשה רק טוב. מי שהמליץ על השיטה הזאת זה איזה רופא שהמליץ להורים שלי גם לעלות לארץ ולפגוש את פרופסור כצנסלון שהוא היה ידיד שלו. הרבה אנשים ולא רק עם סיאף עשו את המדיטציה הזאת וזה פותר הרבה בעיות , אני הפסקתי עם זה איך שעליתי לארץ , עליתי לבד בגיל 10 ואיזה ילד נורמלי ימשיך להפקיד לעשות את הדברים שהוא היה חייב ושנא... וככה זה נגמר.
