רוקרית לנצח
New member
סתם רציתי לשתף...
דיברתי אתמול אחרי המצעד עם חבר ילדות שלי לספר לו איך היה- הוא גם הומו והוא סיפר לי ולחברה טובה שלנו לפני בערך שנתיים. עליי הוא יודע בערך מגיל 15, משהו כזה, הוא הבן אדם השני שסיפרתי לו. האמת כבר הרבה שנים שאני וחברה שלי ידענו שהוא הומו, פשוט רק לפני שנתיים הוא היה מוכן להודות בפנינו והוא הסביר לנו שבגלל שאנחנו חברות ממש קרובות שלו במשך כל כך הרבה שנים (מגיל 8 בערך) היה לו הכי קשה לספר לנו למרות שהוא ידע שנקבל אותו. אתמול הוא סיפר לי בפעם הראשונה אתמול שעצם העובדה שסיפרתי לו על הנטיות שלי בגיל כל כך צעיר הוא העריץ אותי וזה ממש חיזק אותו באותה תקופה שהזהות המינית שלו רק נבנתה. עד לפני שנה הוא גר בפריפרייה, במקום שלא מקבלים אנשים עם נטיות "לא שיגרתיות" ושאני בערך הדבר הראשון שגרם לו להתחיל להפסיק לשנוא את עצמו ולהבין שכנראה הוא בסדר והוא לא "חולה" באיזו מחלת נפש או משהו כזה. השיחה איתו ממש ריגשה אותי והתחלתי לבכות ממה שהוא סיפר לי. יש הרבה אנשים שקרובים אליי שעדיין לא יודעים עליי כי אני מרגישה שהם פחות יקבלו אותי או כי עדיין קשה לי לספר להם מכל מיני סיבות, אבל אני ממש שמחה שסיפרתי לחבר הזה עליי בתקופה ההיא שעוד הייתי ממש חסרת ביטחון לגביי הזהות שלי כי בסופו של יום החשיפה שלי עזרה לו עם עצמו ואין דבר שיותר מחמם את הלב מזה. רק רציתי לשתף אותכם בסיפור הזה בשביל שתבינו שאתם מדהימים כמו שאתם ואנחנו לא קהילה של "אנשים דפוקים" ואל תהססו להיות אף פעם מי שאתם, מי יודע, אולי ההשלמה שלכם עם עצמכם יכולה לעזור למישהו שאתם אוהבים
דיברתי אתמול אחרי המצעד עם חבר ילדות שלי לספר לו איך היה- הוא גם הומו והוא סיפר לי ולחברה טובה שלנו לפני בערך שנתיים. עליי הוא יודע בערך מגיל 15, משהו כזה, הוא הבן אדם השני שסיפרתי לו. האמת כבר הרבה שנים שאני וחברה שלי ידענו שהוא הומו, פשוט רק לפני שנתיים הוא היה מוכן להודות בפנינו והוא הסביר לנו שבגלל שאנחנו חברות ממש קרובות שלו במשך כל כך הרבה שנים (מגיל 8 בערך) היה לו הכי קשה לספר לנו למרות שהוא ידע שנקבל אותו. אתמול הוא סיפר לי בפעם הראשונה אתמול שעצם העובדה שסיפרתי לו על הנטיות שלי בגיל כל כך צעיר הוא העריץ אותי וזה ממש חיזק אותו באותה תקופה שהזהות המינית שלו רק נבנתה. עד לפני שנה הוא גר בפריפרייה, במקום שלא מקבלים אנשים עם נטיות "לא שיגרתיות" ושאני בערך הדבר הראשון שגרם לו להתחיל להפסיק לשנוא את עצמו ולהבין שכנראה הוא בסדר והוא לא "חולה" באיזו מחלת נפש או משהו כזה. השיחה איתו ממש ריגשה אותי והתחלתי לבכות ממה שהוא סיפר לי. יש הרבה אנשים שקרובים אליי שעדיין לא יודעים עליי כי אני מרגישה שהם פחות יקבלו אותי או כי עדיין קשה לי לספר להם מכל מיני סיבות, אבל אני ממש שמחה שסיפרתי לחבר הזה עליי בתקופה ההיא שעוד הייתי ממש חסרת ביטחון לגביי הזהות שלי כי בסופו של יום החשיפה שלי עזרה לו עם עצמו ואין דבר שיותר מחמם את הלב מזה. רק רציתי לשתף אותכם בסיפור הזה בשביל שתבינו שאתם מדהימים כמו שאתם ואנחנו לא קהילה של "אנשים דפוקים" ואל תהססו להיות אף פעם מי שאתם, מי יודע, אולי ההשלמה שלכם עם עצמכם יכולה לעזור למישהו שאתם אוהבים
איזה כיף