סתם רציתי לשפוך
אני מפחדת כל כך מפחדת עשרים ואחד שנה חייתי בתחושה שמשהו לא בסדר אצלי, בפנים, בנפש ועכשיו נשברתי טוטאלית כל התקוות שתליתי בעתיד התנפצו לי בפנים ונשארתי אפילו בלי עצמי עשרים ואחד שנה חייתי בפחד הפחד או האימפולסיביות הנחו אותי בכל מעשיי בכל תגובותיי ועכשיו נשארתי בלי עצמי ובלי חיים כי לא התפתחתי נפשית וחברתית ועכשיו כשהתחלתי טיפול של ממש אני שואלת את עצמי האם אוכל להשלים את כל הכישורים החברתיים את כל הרגעים הקטנים של החיים האמיתיים את הלשבת על כוס קפה עם חברה את הלטייל, את הלהיות עם חבר'ה ולהרגיש חלק מהם שלא לדבר על התמודדות עם מצבים מסוכבים יותר מזה... מפחיד אותי יש לי תקווה לעתיד השאלה האם אוכל להיות באמת חלק מהעולם החברתי והמעשי האמיתי שקיים שם בחוץ... האם אוכל לא רק לשרוד אלא לחיות באמת למרות החוסר ניסיון והחוסר אונים
אני מפחדת כל כך מפחדת עשרים ואחד שנה חייתי בתחושה שמשהו לא בסדר אצלי, בפנים, בנפש ועכשיו נשברתי טוטאלית כל התקוות שתליתי בעתיד התנפצו לי בפנים ונשארתי אפילו בלי עצמי עשרים ואחד שנה חייתי בפחד הפחד או האימפולסיביות הנחו אותי בכל מעשיי בכל תגובותיי ועכשיו נשארתי בלי עצמי ובלי חיים כי לא התפתחתי נפשית וחברתית ועכשיו כשהתחלתי טיפול של ממש אני שואלת את עצמי האם אוכל להשלים את כל הכישורים החברתיים את כל הרגעים הקטנים של החיים האמיתיים את הלשבת על כוס קפה עם חברה את הלטייל, את הלהיות עם חבר'ה ולהרגיש חלק מהם שלא לדבר על התמודדות עם מצבים מסוכבים יותר מזה... מפחיד אותי יש לי תקווה לעתיד השאלה האם אוכל להיות באמת חלק מהעולם החברתי והמעשי האמיתי שקיים שם בחוץ... האם אוכל לא רק לשרוד אלא לחיות באמת למרות החוסר ניסיון והחוסר אונים
