סתם רעיון שהרגע עלה לי

[tapas tapas]

סתם רעיון שהרגע עלה לי

ברוח לג בעומר. חבר שלי סיפר לי בקצרה את הסיפור של רבי בר יוחאי. בקיצור, הוא ישב במערה 40 שנה עם כמה חברה והם כתבו ספר. אחרי שהם יצאו מהמערה הם הסתכלו על בן אדם והוא עלה באש. אז הם הבינו שהם עשו משהוא לא טוב. אז הם ישבו עוד 40 שנה ואז הם כתבו את ספר הזהר. ממש מיתולוגיה יוונית יש לחרדים האלה. בקיצור, חשבתי על הרפתקה שמבוססת על המציאה של הספר שהם כתבו לפני ספר הזהר. זה שגרם לבן אדם להישרף. כלומר, איזה דמות מרושעת תרצה למצוא אותו, או איזשהוא חרדי נלהב, או איזשהוא ארכיאולוג. בקיצור, סתם סיפור מעניין לספר בעל עוצמה אפלה.

 

[JuffoWup]

יכול להיות נושא טוב להרפתקת קלת'והו

 

[tapas tapas]

כן האמת

גם ספר הזהר עצמו יכול לספק הרבה חומר להרפקתה בסגנון של קתוהולו. שמתוך הארבעה אחד נהרג, אחד השתגע, אחד לא זוכר מה קרה לו, ועוד אחד הגיע לגן העדן או משהוא כזה. אסור לקרוא בספר הזה לפני גיל 40, וכל מיני דברים כאלה. זה ממש מתאים לקתוהלו

 

[הבלש חסר הבית]

יש בקת'ולהו התייחסות לספר הזוהר

הוא מופיע ברשימת ספרי הOccult שאינם ספרי-מיתוס, לצד ספרי מסתורין אחרים, אך הוא ספר המסתורין היחיד שגורם לאובדן שפיות (1/1ק3 + 1) למרות שאינו ספר מיתוס. בהרחבת ימי הביניים לקריאתו של קת'ולהו מוזכר בקצרה ספר בשם cabala of saboth (קבלת שבת?) וכאן אני מצרף תרגום חופשי של תיאורו: "בעברית, מחבר או מחברים אינם ידועים, 100 לפנה"ס בקירוב (שנת פרסום). ספר איזוטרי של ידע "מלאכי". אובדן שפיות: 1ק3/ 1ק6; מיתוס קתולוהי 3% + ; 16 שבועות נדקשים לחקור ולהבין את הכתוב. לחשים: בהתאם להחלטת השומר (מנחה)." זה מידע דל מאוד בהשוואה לזה שמופיע על רוב ספרי המיתוס האחרים, ולא ממש ברור ממנו מה טיבו של ספר "קבלת שבת" זה וכיצד הוא קשור למיתוס.

 

[IceL]

מה נכתב על ספר הזוהר?

 

[הבלש חסר הבית]

בספר הכללים הבסיסי

בתרגום חופשי שלי: נכתב בארמית, מהדורות רבות ותרגומים ללטינית, גרמנית, אנגלית וכו', נכתב ע"י משה דה לאון בשנת 1280 לספירה. החיבור הבסיסי/יסודי בנוגע למחשבה המיסטית היהודית בימי הביניים, מייצג את הנסיון להבין או להגיע לאל דרך הגות והתגלות. ארוך, דחוס, ומורכב. אובדן שפיות: 1/ 1ק3+ 1 תוספת למיומנות תורת הנסתר: 7+ אחוזים. ללא לחשים. בספר לשומר כרך 1 כתוב קצת יותר, בנוסף למה שכתוב למעלה נאמר גם: "...משה מתאר מושגים כמו האדם השמימי, אלוהים כסכום המציאות, הרוחות הרעות המוכרות כ"קליפות", שבעת ההיכלות של העולם, המעגלים השונים והכוחות שהם מעניקים, עשר הספירות שיחדיו הן שם האלוהים, וכו'." הפירוט בנוגע לספרי מסתורין "אמיתיים" (קרי - כאלו שבאמת נכתבו ופורסמו, לא שהשטויות המפגרות שכתובות בהם נכונות) הוא די קצר, כי אפשר לפנות תמיד לחיבורים קיימים על הנושא.

 

[atkinson]

ספר הזוהר

יש פה בלבול של שני סיפורים. ספר הזוהר, כאמור, נכתב במאה ה-13. הוא מפרט את תורת הסוד היהודית כמו גם את ה"קוסמולוגיה" של העולם על פי היהדות. בין השאר, הספר מתאר את בריאת העולם מתוך האינסוף שהוא האלוהים. על מנת לברוא עולם, אלוהים היה צריך "לצמצם" את עצמו (שהרי לא היה מקום לעולם בתוך האינסוף הדחוס שאלוהים מילא את כולו). אחרי שאלוהים הצטמצם נוצר חלל שלתוכו ניתן היה ליצוק את העולם. חומר הגלם ליצירת העולם היה, כמובן, חומר הגלם היחידי שקיים - אלוהים עצמו. הבעיה היתה שהחלל שנוצר, שהוא מוגבל וסופי, לא יכול היה להכיל את האינסופיות של אלוהים ולכן אלוהים יצר מערכת של עשר ספירות, שתפקידן לסנן את האינסופיות של אלוהים אל תוך העולם הסופי. הספירות הן (מלמטה למעלה): מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד, בינה, חוכמה וכתר. (הן מרכיבות ביחד את עץ החיים, וכל אחת מהן מייצגת משהו אחר, אבל זה כבר מסובך יותר). דרך הספירות ברא אלוהים את העולם ויצק את המהות שלו לכל דבר שנברא. הבעיה היתה שגם אחרי הסינון, עדין לא יכלו "הכלים" המוגבלים של הבריאה להכיל את האינסוף של אלוהים והם התנפצו. לכן אנחנו חיים היום בעולם חסר - "שבור". מכאן מגיעה התפישה הרוחנית, למשל, של האר"י הקדוש, שטוענת שתפקידנו בעולם הוא לאסוף את השברים ולתקן את הבריאה. ה"תיקון" נעשה (כמובן) דרך מילוי מצוות, גמילות חסדים ומעשים טובים באופן כללי (מתך פילוסופיה זו צמח מאוחר יותר שבתאי צבי, המשיח היהודי, שכמעט והביא לנהירה המונית של יהודים לארץ, במאה ה-13 כמדומני). לגבי הסיפור של שמעון בר יוחאי, וארבעת המציצים בתורת הסוד - אני כבר אקדיש לזה הודעה נפרדת. נ.ב. - הי. קוראים לי עודד. הייתי בעבר פעיל בפורומים אחרים ברשת. התחלתי לקרוא את הפורום הזה לא מזמן, והיום הרגשתי שהגיע הזמן שאני גם אכתוב משהו. אני משחק אקזלטד עם פרנהייט וגילגם, בעברי שיחקתי מו"ד, ואם אני אזכה אני רוצה להביא שלום עולמי ולפתור את הרעב באפריקה.

 

[Ihavenonick]

welcome aboard

 

[atkinson]

thanks../images/Emo13.gif

 

[The Evil Rabbit]

מעניין. קראת את הספר עצמו?

 

[atkinson]

חס וחלילה! השתגעת?

נורא מסוכן.

אני לומד בבר אילן ובתואר הראשון חייבו אותנו ללמוד שבעה קורסים ביהדות. אחד מאלה שאני בחרתי היה על קבלה ותורת הסוד היהודית.

 

[עופר לובזנס]

אה!אז גם אתה לומד בבר אילן?

אם יהיה תא מד"ב תגיע?אני עוד מעט מתחיל להציק לאגודת הסטודנטים על זה

 

[atkinson]

אני מלא כוונות טובות

השאלה היא רק כמות הזמן הפנוי שיעמוד לרשותי. בתיאוריה: אני אגיע לכל התאים, הפעילויות וההתארגנויות שתצליח להרים. העיקר הכוונה, לא?

 

[ננסק]

ברוך המוציא לחם מן הארץ

אהלן! הגיע הזמן שתקפוץ גם לכאן.

 

[atkinson]

אמן ואמן

זה לקח קצת זמן, אבל אתה יודע איך אומרים אצלנו: בעזרת השם...

 

[עופר לובזנס]

תגיד ננסק, זה מזכיר לי

באיזשהו זמן היו דיבורים שאתה תארח/תארגן מפגשים דו שבועיים בנושא משחקי תפקידים, קורה עם זה משהו או שזה ירד מהפרק?

 

[ננסק]

אני עדיין מתכנן את זה

כרגיל, הבעיה נוגעת לזמן. עוד קשה לי להתחייב לכך שבאמת אוכל לארגן את זה על בסיס דו-שבועי; כנראה רק בעוד כחודשיים או שלושה אוכל להתחיל את זה. דבר נוסף שמחכה בקנה זה משחק לקסיקון מבוסס וויקי, גם לזה עוד נגיע...

 

[atkinson]

תורת הסוד

תורת הסוד היהודית עתיקה בהרבה מספר הזוהר, והיא מוזכרת כבר בתלמוד ולדעתי גם במשנה (אני חושב שבתלמוד עוסקים בכמה הזכרות של תורת הסוד במשנה). האיזכור לתורת הסוד ידוע יותר בשם "מעשה מרכבה", ובמעשה זה עוסק הסיפור על הארבעה שהציצו. אחד, כאמור, הציץ ומת, אחד השתגע, אחד חזר בשאלה ואחד הגיע להתעלות רוחנית (אני לא זוכר את הניסוחים התלמודיים). הסיפור הזה דווקא מעניין, מאחר ולפי הפרשנות התלמודית, הדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים: העיסוק במעשה מרכבה אינו מותר לכל אחד. הגבלת גיל 40 היא הגבלה מלאכותית שאמורה לשרת רעיון רוחני יותר. הרעיון שמאחורי תורת הסוד הוא שאסור ללמד אותה. עם זאת, אין זה אומר שאסור ללמוד אותה. העניין הוא, שבעוד שכתבים אחרים ביהדות אפשר ללמוד מחכם ותיק ומנוסה יותר, את תורת הסוד אפשר ללמוד רק לבד, מתוך עצמך ומתוך התחברות פנימית עמוקה יותר ליהדות (לדת ולפילוסופיה), אך יש להיזהר שלא לעשות זאת לפני שהזמן הנכון מגיע ולפני שאתה מוכן באמת. מי שקורא במעשה מרכבה לפני שהוא מוכן (מבחינה נפשית, אישית וכו') עלול להיפגע. שתי דוגמות לפגיעה הן אותו חכם שקרא והשתגע ואותו חכם שקרא וחזר בשאלה. שני האחרים הם דווקא דוגמאות לחכמים שהיו מוכנים ואף הבינו את הסוד עד תומו. אחד מהם, רבי עקיבא, קרא, הבין והגיע לדרגה רוחנית גבוהה יותר. אך היה עוד חכם (אני לא זוכר את שמו) שקרא, הבין, והגיע לדרגה כה גבוהה של התעלות רוחנית, עד שאלוהים אסף אותו אליו. הוא בעצם זה שמת, והמוות שלו נתפש דווקא כדבר חיובי. אז איך אני יודע בעצם שאני מוכן לקרוא במעשה מרכבה? אז זהו, שאני לא יכול לדעת בוודאות. נדרשת מידה מסוימת של יוהרה. בגלל זה מדובר בלקיחת סיכון, וזה מה שהופך את זה לכל כך מרגש (בהקשר של משחק תפקידים ובכלל). הסיפור של שמעון בר יוחאי דווקא לא קשור. זה סיפור תלמודי שעוסק באיזון שבין קודש לחול. רבי שמעון בר יוחאי התחבא במערה עם בנו במשך מספר שנים (אני חושב שעשר או שבע). במערה הם לא נצטרכו לדאוג בכלל לצורכי חול (דהיינו, צורכי היומיום), בגלל שאלוהים הצמיח להם עץ חרוב בפתח המערה והנביע להם מעיין מים מתוקים. אחרי עשר (או שבע) שנים של עיסוק בקודש הם יצאו החוצה וראו אנשים פשוטים עובדים את האדמה (יעני, עוסקים בחול). הבן של בר יוחאי ראה והתרגז - הוא הרי התרגל לחיים של קודש מוחלט - ובמבט אחד שלו הבעיר את אחד האיכרים באש. שמעון הבין שמשהו פה לא בסדר והם חזרו למערה (שוב לעשר או שבע שנים, לא זוכר). עכשיו הם הקדישו את הזמן ללמוד את חשיבותו של החול לצד הקודש ומוסר ההשכל של הסיפור הוא שיש למצוא את האיזון שבין חיי החול, ההכרחיים, לבין חיי הקודש, הרוחניים.