סתם רוצה לשתף אתכם
שלום רב! לא משנה איך קוראים לי ומאיפה אני, אני רוצה לנצל תבמה הזו שניתנת לכל אחד מאיתנו לדבר בצורה יחסית גלויה על התחושות שמלוות אותי בתור נער/בחור בן 20 (עוד מעט כבר 21) שחי עם משהו כבר קרוב ל-4 שנים, טועם מעולם שאמור להיות פסול אבל הפיתוי בו גדול. אני כבר רוצה להגיד שקשה לי להגיד שאני דתי גאה. יש הבדל בין דתי הומו לדתי גאה. אני גם רוצה לבוא ולהגיד שאני כבר לא קורה לעצמי דתי. לא שחס וחלילה הפנתי עורף לדת, אבל בהחלט אני יותר מגדיר את עצמי כאדם מאמין יותר מאשר אדם דתי. אני לא יכול להגיד שאני חילוני אבל אני בטח כבר לא אדם דתי. לא קל לי לכתוב את זה אבל זו המציאות. ככל שגיליתי עד כמה המשיכה שלי לבני מיני חזקה, זה הפך אותי לאדם פחות דתי אבל יותר מאמין. זה נשמע אולי קצת פרדוקסלי אבל זו עובדה. הקירבה שלי לאלוהים והשיחות שאני מנהל איתו בשלבים אלה בחיי הם הרבה יותר גדולות ומשמעותיות מבחינתי מכל תפילה שקראתי בסידור. אני מצטער שאני מעלה כל כך הרבה נקודות אבל אתם צריכים להבין הבילבול עמוק ואני מדחיק אותו רוב הזמן. רוב הזמן אני חי במשחק. כל חיי נמשכתי למשחק ואף שאפתי להגשים חלום זה ואולי לפנות לתחום אבל ויתרתי משום מה. אני לא צריך להירשם לשום בית ספר למשחק, אני חי אותו, מה זה חי אותו? אני נושם אותו ומדחיק אותו. מה שיותר מוזר הוא שאני אדם נורא חברותי, שופע בחברים ומשפחה תומכת ואוהבת. כן כן, אלוהים שברא אותי בצורה הזו (אולי בשביל להיאבק?!) גם בירך אותי בכל הטוב הזה. ומכאן אני גם רוצה לצאת אליכם אנשים יקרים בפנייה אמיתית מהלב: אל תשברו, אל תתייאשו. יש לכם עוד הרבה מה לגלות (אני אומר את זה גם לעצמי!), יש לכם הרבה מה לטעום והלריח. אל תכנסו לתוך המרה השחורה הזו, תעיפו תערפל וכן אני יודע יש המון ערפל, אבל צריך לחטוף עידוד מכל טיפת אור שיוצאת מתוך הערפל הזה. אני אומר את זה בחיוך ובאמונה לא כאדם דתי - אלא כאדם מאמין. הייתי מאוד מעוניין לשמוע אנשים בסביבות הגיל שלי בעיקר, איך הם חיים, מה התחושות שמלוות אותם, מה משמח אותם, ממה הם חוטפים עידוד. שמעו אנחנו יכולים לתת כוח אחד לשני וכולנו יודעים שאנחנו צריכים אותו. אשמח לשמוע מכם. מצפה לשמוע ממכם. רק טוב...
שלום רב! לא משנה איך קוראים לי ומאיפה אני, אני רוצה לנצל תבמה הזו שניתנת לכל אחד מאיתנו לדבר בצורה יחסית גלויה על התחושות שמלוות אותי בתור נער/בחור בן 20 (עוד מעט כבר 21) שחי עם משהו כבר קרוב ל-4 שנים, טועם מעולם שאמור להיות פסול אבל הפיתוי בו גדול. אני כבר רוצה להגיד שקשה לי להגיד שאני דתי גאה. יש הבדל בין דתי הומו לדתי גאה. אני גם רוצה לבוא ולהגיד שאני כבר לא קורה לעצמי דתי. לא שחס וחלילה הפנתי עורף לדת, אבל בהחלט אני יותר מגדיר את עצמי כאדם מאמין יותר מאשר אדם דתי. אני לא יכול להגיד שאני חילוני אבל אני בטח כבר לא אדם דתי. לא קל לי לכתוב את זה אבל זו המציאות. ככל שגיליתי עד כמה המשיכה שלי לבני מיני חזקה, זה הפך אותי לאדם פחות דתי אבל יותר מאמין. זה נשמע אולי קצת פרדוקסלי אבל זו עובדה. הקירבה שלי לאלוהים והשיחות שאני מנהל איתו בשלבים אלה בחיי הם הרבה יותר גדולות ומשמעותיות מבחינתי מכל תפילה שקראתי בסידור. אני מצטער שאני מעלה כל כך הרבה נקודות אבל אתם צריכים להבין הבילבול עמוק ואני מדחיק אותו רוב הזמן. רוב הזמן אני חי במשחק. כל חיי נמשכתי למשחק ואף שאפתי להגשים חלום זה ואולי לפנות לתחום אבל ויתרתי משום מה. אני לא צריך להירשם לשום בית ספר למשחק, אני חי אותו, מה זה חי אותו? אני נושם אותו ומדחיק אותו. מה שיותר מוזר הוא שאני אדם נורא חברותי, שופע בחברים ומשפחה תומכת ואוהבת. כן כן, אלוהים שברא אותי בצורה הזו (אולי בשביל להיאבק?!) גם בירך אותי בכל הטוב הזה. ומכאן אני גם רוצה לצאת אליכם אנשים יקרים בפנייה אמיתית מהלב: אל תשברו, אל תתייאשו. יש לכם עוד הרבה מה לגלות (אני אומר את זה גם לעצמי!), יש לכם הרבה מה לטעום והלריח. אל תכנסו לתוך המרה השחורה הזו, תעיפו תערפל וכן אני יודע יש המון ערפל, אבל צריך לחטוף עידוד מכל טיפת אור שיוצאת מתוך הערפל הזה. אני אומר את זה בחיוך ובאמונה לא כאדם דתי - אלא כאדם מאמין. הייתי מאוד מעוניין לשמוע אנשים בסביבות הגיל שלי בעיקר, איך הם חיים, מה התחושות שמלוות אותם, מה משמח אותם, ממה הם חוטפים עידוד. שמעו אנחנו יכולים לתת כוח אחד לשני וכולנו יודעים שאנחנו צריכים אותו. אשמח לשמוע מכם. מצפה לשמוע ממכם. רק טוב...
