סתם רוח שטות...

[אופטימית123]

סתם רוח שטות...

מכירים את המשפט המוכר :"איפה אתם היית כשקנדי נרצח/רבין נרצח/התאומים קרסו ועוד..."...אז תגידו לי- איפה אתם הייתם ב"סדר" האחרון??? יושבת לי פה,ערב שבת,לפני ציחצוח הבית ובילוי ערב עם חברים ונזכרת בלפני שנה...עוד לא הייתי גרושה,אבל הילדים כבר היו "אצלו".החלטתי אז שלא חוגגת את הפסח.לא מדווחת לאף אחד כדי שלא יתחילו ל"רחם" עלי,הכנתי סיפור כיסוי,לזה אמרתי שאני מוזמנת לזה,ולהיא שאני מוזמנת אליהם,וככה בתוך תחילת הבלאגן של החיים שלי,תפסתי פסק זמן מדהים של 3 ימים שקטים שנראה לי שיזכרו אצלי לטובה לעולמים.לא רחמים עצמיים,לא בכי,לא כלום.ציורים,מוזיקה טובה,שינה,חברים,רוגע.הבנתי את היכולות שלי להנות ממה שיש,למצות את הרגעים שמזדמנים לנו ולהפוך את הרע לטוב....השנה,הם "אצלי",וזה כבר סיפור אחר אחר

... אז מה איתכם?איפה ה"סדר" מוצא אתכם/ן????

 

[ניצת שושן]

זו שטות זו ? ../images/Emo12.gif

בגלל שזה כל כך שטותי אין לי ראש וזמן לחשוב על תשובה ...

 

[just yael]

בסדר האחרון...

הם היו אצלי.. כיף של סדר, עם המשפחה המדהימה שלי ועם הילדים. השנה, פעם ראשונה, שלא אחגוג את הסדר... ארבעה ימים בסיני, איתו, בלעדיהם. היה שלב בו ביקשו לבוא אלי, להיות עם המשפחה שלי (טענו שכיף יותר) ואני ה"רעה", לא יכולתי כבר לוותר על התכנית הנפלאה שלי, הודעתי שאי אפשר... אבא שלהם דווקא הסכים, אבל אני סירבתי... יש נקיפות מצפון... אבל החלטתי הפעם להיות בשבילי... עד הסוף. תהני אופטימית...חג שמח.

 

[קשת222]

ב"סדר" הראשון בלעדיו

הגיעו כנראה כולם עם החלטה שלא בוכים. הרי יש ילדים קטנים במשפחה, ולא נעכיר להם ולנו את האוירה. עם מחנק בגרון ואיפור מוגזם שאולי יאטום את שק הדמעות לאותו ערב, הגעתי עם ילדי למשפחה שלו. כבר בטקס הענקת המתנות ביצבצו הדמעות הראשונות אצל חמתי "זה מה שהוא תמיד נהג לקנות לי כשחזר מחו"ל" יבבה, ואני כמעט סטרתי לעצמי על שלא חשבתי כמה תעציב אותה המתנה. במהלך הסדר היתה נדידה רבתי לחדר האמבטיה, משהו במצות היה כנראה חריף ביותר... כי כולם חזרו משם עם עיניים נוצצות... ואז, איכשהו, התגלה לנו אסון הפיגוע במלון פארק בנתניה. ולכולם כבר היתה סיבה לבכות בגלוי. הגשם ששטף את הרחובות כשחזרנו הביתה לא הצליח לשטוף את תחושת החוסר, בלעדיו.

 

[yarit4]

"סדר" שלישי בלעדיו

ב"סדר" הראשון הסכמתי לצאת ו"לחגוג". שנה שעברה ו-השנה אני נשארת לבד מתוך בחירה. קל לי יותר עם ה-לבד שלי ולא להרגיש ביתר שאת את הלבד - גם אם אני מוקפת במשפחה. מעניין, אך את ראש השנה אני מצליחה לעבור יותר בקלות.

 

[blonda3]

זה לא שאין לי../images/Emo14.gif../images/Emo122.gif../images/Emo155.gif

מה לכתוב אלא מה שיש לי לכתוב כלכך כואב וכלכך מבולבל שאני צריכה לנסות לעשות סדר במחשבות ובבאלאגן ואולי אז לכתוב... בדיוק היום חשבתי לעצמי שאולי בעצם לא נחגוג השנה את ליל הסדר??? אולי נעשה "שביתה"??? אבל הבעיה שיש לי ילדה קטנה והיא תמיד איתי אז מה היא אשמה??? בכל זאת השנה בשבילי זאת דילמה מקווה שיהיו לי כוחות נפשיים לכתוב ולספר פה את מה שקרה לי בליל הסדר ההוא... ובאלו שאחריו...ולפניו.... לא קל לי השנה ובמיוחד בחגים ובמיוחד בחג הפסח......

 

[ניצת שושן]

בלונדה

בלי מילים רק

 

[blonda3]

תודה ניצתי המתוקה

וגם לך מגיע

 

[ניצת שושן]

../images/Emo51.gif

 

[M i c h a l y U S A]

אולי אפשר לעשות

סדר כמו וידיאו פון כזה ואז היה אפשר לקרב אנשים רחוקים אל השולחן.. כמוני כמוך רק עם שניים חושבת על הקטן שלי יודעת שביחד כאן..כמשפחה מפוזרת אין הרבה מה לחגוג אבל לפחות ארוחה מיוחדת הדלקת נרות שתיית היין ואכילת המצה יחד עם כמה מאכלי חג..אולי ככה נמלא את המצברים.. ושולחן חגיגי..יעשה את ההבדל.. גם אם ילדה אחת..אפשר לעשות את זה.. וכאן עושים גם סדר שני אולי למחרת תזמיני את ילדייך הגדולים ותעשי איתם ארוחה מיוחדת.. בלונדה..חושבת עלייך

 

[ניצת שושן]

את יודעת אופטימית

החזרת אותי ביעף לליל הסדר הראשון בלעדיהם החזרת אותי למקום שלעולם לא רוצה לחזור אליו התמוטטות... מאז חלפו שמונה שנים מאז בחג הם תמיד איתי למעט קטנתי שעושה מה שבא לה וזו השנה השניה שהיא עם אביה בחירה שלה שאני מכבדת...

 

[מאדי 1]

איפה שתמיד הייתי

רק בלעדיו. ופתאום זה נראה כל כך נכון. פתאום הבנתי כמה שהוא רק גרע. אם הוא היה מוסיף משהו... הוא היה חסר. לא היה מי שיציק לי, מי שייתן לי הוראות, מי שיעביר עלי ביקורת, מי שישלח אלי מבטי בוז, מי שירבוץ בכסא ולא ינקוף אצבע לעזור ויפעיל אותי בשלט רחוק. מקנאה במי שהרגישה חוסר. לפעמים מצטערת שאין לי על מה להצטער

לא יודעת למה להתגעגע, לאיזה ביחד יש להתגעגע. לפעמים מסתכלת על זוגות אחרים, על הדברים הקטנים ושואלת את עצמי, איך לא ראיתי שלא היו לו שום רגשות כלפי

הלילה הזה ללא משקפיים

 

[טלה צפוני]

אופטימית...

אני מאמין שיתאים לך שוב שלושה ימים כאלה לא? אמן עליי והסדר הזה כמו כל שנה רק בבית של ההורים

 

[M i c h a l y U S A]

שיהיה חג שמייח..../images/Emo155.gif../images/Emo141.gif

לפני שנה הייתי עם בני הגדול אצל חברים..שלא ממש חברים..כניראה מצאנו עצמנו לבד בניכר..וככה ישבנו לשולחן אחד. לפני שנתיים הייתי לבד..לא הייתי בשום מקום..לא היו ילדים..ושום אדם שהכרתי..ועברתי את זה.. עד שנת 2000 אני ערכתי את הסדר למשפחה ולקרובי משפחה וחברים במשך שנים.. היום אני ושנים מהילים נעשה ארוחה נשב לשולחן נדבר ביציאת מיצריים האישית של כל אחד מאיתנו וזה הסדר שלנו העדפנו לא ללכת לאף חבר העדפנו את הלבד שלנו. הנקיונות שלנו הם נקיונות של הנשמה... שם לפחות אין סופות חול.. ועל זה אני מברכת..חג שמייח..חג של התחדשות..