סתם סקר קטן,

[amitk80]

גם אני לא

מחבב אותם במיוחד. צריך קצת לטפל בהם

 

[b l a c k eyes]

גם לי אין, מאותה סיבה...

 

[ebi83]

יש לי.

 

[שושוהשועלה]

ברור שיש- קבוע בארנק...

 

[Dizen]

../images/Emo45.gif

 

[tayenka]

יש

 

[דאנטה]

אין לי

למה אין לי? שאלה טובה... דאנטה

 

[עיני לילה]

כנ"ל

 

[יאיר הדרקון האמיתי]

יש כרטיס אדי

 

[יוקאס]

אין

למה, אתם שואלים? תשובה: "תגידי לי, את פסיכית?! נפלת על הראש?! לא עברת מספיק בחיים?! את לא חושבת שאני דאגתי לך מספיק?! את עושה לי דווקא?! ככה זה? מחבקת ומנשקת אותי 100 פעם ביום ואז מנחיתה עליי כאלה החלטות?! אני מבטיחה לך שאם יקרה משהו אני אהיה הראשונה להסכים לתרומת איבריך!" אמא (בהתקף אמהות). מעניין מה היה אם הייתה פולניה? אני יודעת שזה נשמע לא טוב. במיוחד המשפט האחרון (אבל אותי הוא דווקא הצחיק). פשוט אנשים לא אוהבים לחשוב על המוות, אנחנו כבר לא בימי הביניים והרנסנס - אנשים לא חיים בציפייה למוות. ותמיד יש את הגישה השניה: "כתוב לי פה אילו איברים הייתי מעוניינת לתרום אחרי מותי. מה לרשום? כליות? כבד? לב? אני ארשום שומן. אני מוכנה לתרום את השומן שלי תמיד! לא צריך למות בשביל זה" דודה שלי אחרי שקבלה רשיון נהיגה.

 

[maverick 42]

../images/Emo45.gif יש כבר ממזמן...

תנו לי רגע לשלוף אותו לבדוק ממתי.... יולי 2003. בתור בחור ריאלי אני לא יכול למצוא סיבה אחת לוגית למה לא לעשות כרטיס אד"י. והשיקול של "אני לא אוהב לחשוב על המוות" - הוא כל כך אגואיסטי, שזה מפחיד. כאילו זאת סיבה מוצדקת.

 

[TheBigBrother]

../images/Emo45.gif

 

[יוקאס]

הוא בכלל לא אגואיסטי!

הוא נורמלי והוא טבעי. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שבכל מקרה אם אתה מת במצב גופני סביר פלוס הרופאים בכל מקרה ישאלו את המשפחה אם היא מסכימה לתרומת איברים. האיברים בכל מקרה יגיעו ליעדם הנכון בסוף. אני לא חושבת שזה יפה לזלזל ככה.

 

[maverick 42]

לא כל משפחה תסכים בשעת צער

ולפעמים זה יכול ליצור סיבוכים (עד שישיגו אישור האיברים כבר לא "שמישים") שבעצם חיים של בן-אדם ייאבדו כי "לא היה לי נעים לחשוב על זה כשאני חי". אז כן - שמישהו אחר ימות כי לך זה "לא הכי נעים לחשוב על זה" - זה אגואיסטיות. אני לא מדבר על סיבות דתיות (שאני גם חושב שהן לא מוצדקות - אם אנשים יתחילו לחשוב בשביל עצמם, אני לא חושב שמישהו in his right mind באמת יאמין שאלוהים "יכעס" עליך כי בחרת להציל חיים), או פחד מזה ש"ימהרו לקחת לך את האיברים" (לדעתי - שטות מוחלטת, אבל אי אפשר לעשות רציונליזציה לפחדים של מישהו), מדובר על אגואיסטיות. ובאגואיסטים כאלה אני חושב שזה יפה מאוד לזלזל ואף רצוי.

 

[TheBigBrother]

../images/Emo45.gif

 

[maverick 42]

סחטיין על התמיכה

 

[יוקאס]

אבל

אם המשפחה מודעת לרצונות שלך לפני שקורה משהו, היא תסכים לתרום איברים. לא לחשוב על המוות שלך זה לא אגואיזם, זה שפיות.

 

[maverick 42]

הבעיה היא שבגלל שאתה לא חושב על המוות שלך

אתה גם לא חושב על המוות של אחרים. וכן, אני מודע לכך שכרטיס אד"י לא מחייב את המשפחה. ואני חושב שזה קטע דפוק מאוד. למשל: מישהו שיצא ממשפחה חרדית וחזר בשאלה - כנראה והוריו לא יסכימו לתרום את איבריו, למרות שזה רצונו. שוב - נכנס פה פקטור הזמן, וכרטיס אד"י יכול לזרז תהליכים - ובמקרה של רפואה בכלל, ותרומת איברים בפרט - time is a factor.

 

[יוקאס]

אוקיי...

אז בוא נתחיל בלתקן כמה דברים: א. אני בת - רואים את זה בהודעות שלי ב. יש לך נטיה להגיע להנחות די פרועות לגבי מה אני חושבת או לא חושבת על המוות שלי או של אחרים. לידיעתך, בתור אחת שעבדה במשך שנה שלמה במחלקה האונקולוגית של שניידר, יצא לי לראות מקרוב את המוות של כמה וכמה אנשים שהכרתי ואהבתי במחלקה הזאת - וזה כולל גם את תהליכי הגסיסה הלא קלים (בלשון המעטה) שהם עברו. כולם חושבים על המוות שלהם. כולם! בין אם מישהו רוצה לתת לתקופת זמן הזאת חשיבות גבוהה מאוד או לא - זה כבר תלוי ביציבות הנפשית שלהם. לא נראה לי נורמאלי במיוחד שבגילאי העשרים-שלושים שלך אתה תתחיל לסמן איזה איברים היית רוצה שיחתכו החוצה מהגופה שלך - כי אם אתה מודיע למשפחה שלך (ויותר מפעם אחת, כדי שזה יכנס לתודעה שלהם טוב טוב) מה אתה רוצה אז זה יקרה. כרטיס אד"י הוא מיותר מאוד. בין היתר בגלל שהוא לא מחייב כלום והוא רק מראה שהנפטר מסכים לתרומת איבריו. באותה מידה אני יכולה להסתובב עם סתם פתק בכיס - כי זה מה שכרטיס אד"י הוא בעצם - סתם כרטיס. וכל עוד אין לו תוקף משפטי אין שום טעם לעשות כזה טררם ובלגן פסיכולוגי למשפחה שלך כשאתה עוד חי. אגב, ילדים שנפטרו ותרמו את איבריהם לא החזיקו כרטיס אד"י - זה לא מנע מהמשפחות לתרום את איבריהם. וההנחה שלך על משפחות חרדיות היא מכלילה ואין בה שום צדק - כי אני מכירה יותר משתי משפחות חרדיות שכן הסכימו לתרומת האיברים. זה שבעיתונים תמיד כותבים על סוג מסוים של אנשים בתוך המגזר זה לא אומר שכולם כאלה - זה כמו שתגיד שכל הילדים הערבים זורקים אבנים. ולהערתך האחרונה, כרטיס אד"י לא מהווה שום חשיבות מבחינת פקטור הזמן כי בכל מקרה הולכים לברר אצל המשפחה אם היא מסכימה לתרומה - הזמן הזה מתקזז. יודע מה, אני מאוד בעד תרומת איברים - שלא תבין אותי לא נכון, ואני גם הודעתי לאמא שלי שאני מוכנה לתרום את איבריי בבו העת (ראה לעיל) - אבל כל עוד אין לכרטיס תוקף משפטי אני לא רואה שום סיבה להחזיק אותו, ואני גם בספק מאוד גדול אם הוא אי פעם יקבל תוקף משפטי כי אם כל הכבוד לתרומת איברים , בית המשפט לא יכול להכריח משפחה מה לעשות עם גופת הנפטר - בית המפשט לא גידל אותו, המשפחה גידלה אותו. נתינת תוקף משפטי לוקחת את זכות ההחלטה מידי המשפחה וזה דבר שלא נראה לי שיצא לפועל בזמן הקרוב (או הרחוק).

 

[maverick 42]

ולי אין זכות על גופי?

אם אני מעל גיל 18, ומחליט שבמותי ברצוני לתרום את איברי - למה שלמשפחתי יהיה כל זכות להתערב? אולי גם בגיל 30 אני אצטרך אישור מאמא לעשות פירסינג?