תראה לאן מוליכים ניגודים פנימי'
ברגע שאדם מצפה ומייחל לראות את המציאות מתפתחת בצורה מסוימת, במטרה לאושש זווית ראיה אישית והיגיון פנימי, מתפתחים אצלו במידה כזו ואחרת, ( כפונקציה של אותם ציפיות וייחולים ) קשיי עיכול והסתגלות. בעצם, בתוך תוכו קשה לו להשלים עם העובדה שהדברים לא התרחשו כפי הציפיות והתרחישים האישיים. לדוגמא: אדם שמתקשה לעכל סירוב לחיזוריו, קידום של אחר על פניו, אדם שמתקשה להפנים שהתזה והקונספט שלו אינם נכונים וכד'. קשיי ההסתגלות למקרה שהקו הרעיוני הגיע למבוי סתום באים לידי ביטוי בצורך להקשות בעוד שאלות, בבקשת הבהרות ובהטלת ספק, להמשיך בדיאלוג ובויכוח כאילו מנקודת ההתחלה, מתוך סירוב לקבל את האמת הפשוטה וצידקת האחר. וגם, ברצון להמשיך לבדוק ולעקוב במקרים נוספים שמא המקרה ההוא איננו משקף נכונה, ואולי היתה זו הצלחה/כישלון מקריים? ומנין נובעים הבלבול והסתירות ? הללו נובעים מכך שמצד אחד אותו אדם ממשיך לטעון ולהתעקש על דברים למרות שהוכח אחרת, אך מצד שני גם הוא עצמו, הודות לכושר השיפוט שלו, נמנע לדבוק באותה גירסה ולהתעקש על טיעון, קביעה וקונספט היות שגם לו עצמו ברור שזה מתחיל להיות מגוחך ואבסורדי. אז מצד אחד הוא כאילו משתכנע ומקבל את ההיגיון, ומצד שני, בכל זאת, מכרסמות בו הספקות, הוא ממשיך להקשות, כאילו מחפש 'בכוח' ו 'מתחת לשולחן' עילה להיאחז בה, 'נס משמים' שיוכיח את צידקתו ויציל את יוקרתו מהשפלה. ומה הביטוי הגראפי של הדברים ?