מזכיר לי נשכחות... פשוט מרגש ../images/Emo20.gif
האמת שאני נכנס לכאן מידי פעם כדי לראות אם יש תגובות לסדנת המדיטציה שפרסמתי, אבל קראתי את השרשור הזה והתרגשתי. בן 7 הגעתי אל בית דודי בסנהריה המורחבת בירושלים, היינו עולי חדשים וגרנו בבת-ים (מקום לא חינוכי במיוחד) ונשלחתי בחופש הגדול אל הדודה החרדית (חוזרת בתשובה) שם. שם גם נחשפתי ליהדות ו"הסתובבתי" בקרבת הרב יצחק זילבר - שהוא אדם מיוחד מכל הבחינות, וחשתי אהבה גדולה - ולא מהאנשים. משהו פשוט סחף אותי, והייתי רק בן 7. כשבאו הורי לקחת אותי בסוף החופש הייתי עם כיפה וציציות, והוחלט שאמשיך לגור בבית הדודה וללמוד ב"חורב". שם נגמרה האהבה, גיליתי "אלוהים" קטנוני וקטן הרודה ביציריו על ידי הרבנים והמורים - שליחיו עלי אדמות. קיום המצוות - אשר קודם היו חידוש מרענן הפך כמעט באחת (זה לקח 4 שנים...) למציאות יומיומית מעיקה, קפדנית וחסרת אור. אבל לא הייתי אומר שאין אור ביהדות... היום אני יכול לומר שאני כועס על אותם טכנוקרטים של אמונה אשר השניאו את היהדות עלי. בן 7 התמלאתי באור, ואחר כך חיפשתי אותו כל חיי. מצאתי אותו בסוף בתוכי, סביבי ומחוצה לי בתהליך ארוך של חיפוש תשובות וחקירה פנימית, אבל זכות הראשונים היא לאהבה הספונטאנית לזה שאין לו שם, אי אז לפני 30 שנה. תודה לכם,
אינקה