בת לילית 2
New member
סתם משהו....
ישבתי וכתבתי, וזה מה שיצא, דווקא עבר על כחותינו שבוע של אנרגיות וצחוק, שבוע של טוב, בכל אופן.... ----------------------------------------- המסע שלה אל תוך עצמה היא ידעה שזה לא טוב, ידעה שזה לא אידיאלי, ידעה, שזה קצת יהרוס אותה, ידעה שהיא שוברת עצמה מבפנים, אבל נמשכה לזה, כמו אש, במין תמימות שכזאת, "לי זה לא יקרה, רק לנסות, קצת מהכל, לעולם לא אפול כל כך רחוק" במין תמימות שכזאת, נמשכה מהופנטת, חשבה, "כשארצה אוכל להפסיק,רק תגידו" היא ידעה שלא זה מה שיעשה לה טוב, אבל חשבה, המצב לא רע, אני בסדר, המסכות, התחלפו בכל יום, קמה בבוקר, לוקחת מסכה של חיוך ושל צחוק, כשמישהו שאל אם בסדר, אמרה גם לעצמה, "נו בטח", חוזרת הביתה, רואה שוב מפלצת, אבל עדיין חושבת, "לעולם לא אפול כל כך למטה", לוקחת לה מסיכה אחרת, לא מחליפה את החיוך, אבל העיניים, תסתכלו מקרוב, היא צועקת, שמישהו, יתקרב ויושיט יד, שמישהו, יגע בגן הסודי, שקרוי הלב שלה, שמישהו, יחבק מלמעלה, יעזור לה לצאת, אבל המסכה מבלבלת, צודקים, אין מה לומר, והיא, עדיין אומרת "אני בסדר" והאנרגיות אוזלות, העיניים עצובות, מסתובבת כמו רוח, בלי חיים, היא צועקת, בשקט, הקשב לדממה, ושמע את לבה, הוא צועק וזועק, בלחש בלחש, והיא, היא "בסדר", המסכה כבר לא יורדת, גם לא בפניה, פעם היתה מסתכלת, ורואה שם מישהי מוכרת, ועכשיו, מסכה אטומה, ורק העיניים, מדברות בעצמן, והיא, שידעה שזה לא טוב, ולא כדאי, ויהרוס אותה, והיא לעלום לא תיפול, היא נופלת, קורסת, רוצה שישמעו, והאנרגיות שלה, היא מתהלכת חסרת חיים, לא אנושית, בלי גרם של נשית, ולא יכולה, לצעוק בחזק, ולא מסוגלת, לחשוב קצת אחרת, הכל התפרק, היא לא מכירה, הנשמה שלה כל כך רוצה אותה. תקשיבו חזק, תעצמו את העיניים, תשמעו צעקה, חדה כמו תער, היא נעלמת לאט לאט מעיניך, היא צריכה שיושיטו לה יד, בתחילה תהסס אותה לקחת, היא צריכה שישמעו אותה, כדי להיות היא, היא צריכה שיראו לה, יראו כמה היא יפה, וכמה היא מוכשרת, יהיה לה קשה, גם ליד המושטת, היא צריכה תמיכה, היא צורחת בלחש, היא צריכה עזרה, להוריד את המסכה, להביט לכאב בעיניים, יש לה אומץ ויש לה כוחות, לו רק היתה יכולה לראות... --------------------------------- אני מקווה שזה לא ארוך מידי.... אני
ישבתי וכתבתי, וזה מה שיצא, דווקא עבר על כחותינו שבוע של אנרגיות וצחוק, שבוע של טוב, בכל אופן.... ----------------------------------------- המסע שלה אל תוך עצמה היא ידעה שזה לא טוב, ידעה שזה לא אידיאלי, ידעה, שזה קצת יהרוס אותה, ידעה שהיא שוברת עצמה מבפנים, אבל נמשכה לזה, כמו אש, במין תמימות שכזאת, "לי זה לא יקרה, רק לנסות, קצת מהכל, לעולם לא אפול כל כך רחוק" במין תמימות שכזאת, נמשכה מהופנטת, חשבה, "כשארצה אוכל להפסיק,רק תגידו" היא ידעה שלא זה מה שיעשה לה טוב, אבל חשבה, המצב לא רע, אני בסדר, המסכות, התחלפו בכל יום, קמה בבוקר, לוקחת מסכה של חיוך ושל צחוק, כשמישהו שאל אם בסדר, אמרה גם לעצמה, "נו בטח", חוזרת הביתה, רואה שוב מפלצת, אבל עדיין חושבת, "לעולם לא אפול כל כך למטה", לוקחת לה מסיכה אחרת, לא מחליפה את החיוך, אבל העיניים, תסתכלו מקרוב, היא צועקת, שמישהו, יתקרב ויושיט יד, שמישהו, יגע בגן הסודי, שקרוי הלב שלה, שמישהו, יחבק מלמעלה, יעזור לה לצאת, אבל המסכה מבלבלת, צודקים, אין מה לומר, והיא, עדיין אומרת "אני בסדר" והאנרגיות אוזלות, העיניים עצובות, מסתובבת כמו רוח, בלי חיים, היא צועקת, בשקט, הקשב לדממה, ושמע את לבה, הוא צועק וזועק, בלחש בלחש, והיא, היא "בסדר", המסכה כבר לא יורדת, גם לא בפניה, פעם היתה מסתכלת, ורואה שם מישהי מוכרת, ועכשיו, מסכה אטומה, ורק העיניים, מדברות בעצמן, והיא, שידעה שזה לא טוב, ולא כדאי, ויהרוס אותה, והיא לעלום לא תיפול, היא נופלת, קורסת, רוצה שישמעו, והאנרגיות שלה, היא מתהלכת חסרת חיים, לא אנושית, בלי גרם של נשית, ולא יכולה, לצעוק בחזק, ולא מסוגלת, לחשוב קצת אחרת, הכל התפרק, היא לא מכירה, הנשמה שלה כל כך רוצה אותה. תקשיבו חזק, תעצמו את העיניים, תשמעו צעקה, חדה כמו תער, היא נעלמת לאט לאט מעיניך, היא צריכה שיושיטו לה יד, בתחילה תהסס אותה לקחת, היא צריכה שישמעו אותה, כדי להיות היא, היא צריכה שיראו לה, יראו כמה היא יפה, וכמה היא מוכשרת, יהיה לה קשה, גם ליד המושטת, היא צריכה תמיכה, היא צורחת בלחש, היא צריכה עזרה, להוריד את המסכה, להביט לכאב בעיניים, יש לה אומץ ויש לה כוחות, לו רק היתה יכולה לראות... --------------------------------- אני מקווה שזה לא ארוך מידי.... אני
