סתם משהו...
עכשיו שאין מה לאמר את העיניים אני רק עוצמת וכמו ילדה קטנה מתחילה לבכות ובראש רק המחשבה שלא הייתי צריכה לספר לו או בעצם אני לא יודעת אבל עכשיו כבר מאוחר מדיי.. והוא ,הוא תמיד שם תמיד תומך ותמיד יש לו מה להגיד אז איך זה שהוא שם והוא תמיד מתחשב אז למה אני לא מקבלת את זה מה לא בסדר בי ,מה דפוק בי ולמה זה ככה ?
עכשיו שאין מה לאמר את העיניים אני רק עוצמת וכמו ילדה קטנה מתחילה לבכות ובראש רק המחשבה שלא הייתי צריכה לספר לו או בעצם אני לא יודעת אבל עכשיו כבר מאוחר מדיי.. והוא ,הוא תמיד שם תמיד תומך ותמיד יש לו מה להגיד אז איך זה שהוא שם והוא תמיד מתחשב אז למה אני לא מקבלת את זה מה לא בסדר בי ,מה דפוק בי ולמה זה ככה ?