כשאתם פצועים ואתם לא יכולים להתאמן, אתם נשארים בבית או הולכים רק לצפות באימון? אני, גם כששברתי את הרגל, הלכתי לצפות באימון, אבל עכשיו אני בסדר (נרפאתי אחרי שבוע ולא שישה, ד"א) ואני הולך לאימון ומשתתף.
כשמנוטרלים ולא יכולים להשתתף, זו דבר נבון ומועיל. היושב מהצד שמכיר את את אופי האימון יכל מתוך צפייה ללמוד דברים שונים ממה שהוא יכל כשהוא נוטל חלק פעיל. יש בכך גם שדר חיובי למורה כי "אני מתכוון לספוג מכל מצב" ומורים - אוהבים תלמידים משקיענים. כל הכבוד פרודו - זו רצינות - זו מסירות. רגל שבורה החלימה תוך שבוע? אך... חילוף חומרים של בן 13 ...
אני לא מכיר הרבה שניפצעו ובכול זאת באו. ממש יפה. מראה על באמת אהבה למה שאתה עושה. הסנסיי שלך בטח גאה בך. חזק ואמץ אורק צעיר! (מועצת האנטים עוד לא החליטה אם אתה באמת הוביט או אורק.) ואני לצערי תקוע בבית עם גרון שרוף לגמרי ונזלת ושיעולים מפה ועד הודעה חדשה. לפחות ירד החום. בעסה שלא יכולתי להגיע לאימון היום :\ אפילו יותר בעסה שני מקווה שאני אחלים עד שחופש פסח מתחיל! להיות חולה בחופשים זה דרעק.
עכשיו אני מבין שזה בצחוק, אבל לא הבנתי את הבדיחה. וד"א, חשבתי לצלם את האימון, אבל רובם זה ילדים בני 10-11 וגם אלה שבני 14 לא כל כך בוגרים, ופחדתי שהם כל הזמן ירצו להיות במצלמה ולא יהיה סדר.
ערב נפלא לכולם אצלנו אחת מהח'ברה שבאה חולה לצפות מהצד הביאה איתה מצלמה ותיעדה הרבה מהשיעור, ובכך הועילה לכולם גם במצבה.. כולם יכלו אחר כך לצפות בעצמם מהצד ב"סתם אימון של יום חול" ולראות את הטעויות שלהם