הצד השני של החלפת מתכונים
יום אחד נפלה עליי רוח שטות והחלטתי לאפות לגבר עוגה כמו שהוא אוהב. בתמימותי הרבה התקשרתי לאמא שלו לבקש מתכון, כי מדובר באשה בשלנית מעולה וגם כי היא ידעה (אז) בדיוק מה אוהב התכשיט שלה. אחרי שהיא התאוששה מזה שהתקשרתי אליה (פעם ראשונה, ועוד מרצוני) היא נתנה לי מתכון מפורט. הודיתי לה מאוד, דיברנו קלות ונפרדנו כידידות. למחרת היא התקשרה לבן שלה כדי לבדוק איך היתה העוגה ולומר לו שהיא ממש התרגשה שביקשתי את עצתה ושהיא מרגישה שקרח ביננו נשבר כי עד עכשיו הייתי מאוד מרוחקת וקרה ועכשיו יש לנו נושא משותף. טוב. עוד באותו יום התקשרתי להודות לה, והיא - שהרגישה שכל הגבולות ביננו נפרצו ושאני חברה חדשה במועדון "נשים קטנות" -אמרה לי במתיקות "אבל את יודעת X, בזהירות עם העוגה, אל תאכלי יותר מדי כי אחרת תשמיני, ולך, כידוע, יש נטיה...". באותו רגע נסגרה דלת ההזדמנויות ומאז לא ביקשתי ממנה שום מתכון (למרות שהיא מבשלת מעולה). חזרתי להיות הכלה הקשוחה (כדבריה) שלא משתפת אותה בכלום ולא מבקשת עצות. את המתכון של העוגה, אגב, לא עשיתי יותר אף פעם, כי צודקת, חבל להשמין.