סתם משהוא שקראתי

[sk33]

סתם משהוא שקראתי

אחרי המתנה ארוכה לספר ה5 ונסיעה למי"ל לקחתי מאמא שלי ספר בשם מלכים ג' של יוכי ברנדס. הסיפור הוא על תקופת מלכות שאול,דוד,שלמה ובסוף גם לרחבעם וירובעם. מצאתי קווים דומים בין הסיפורים שם לסיפורים של שיר של קרח ושל אש בעיקר בכל החלפות שלטון ודברים דומים שיש במשפחות מלוכה. היתי מציאה לכם לנסות לקראו את זה באמתנה לספר ה-5 בכול מקרא אני מאוד נהנתי בעיקר כי את רוב הדמיות אנו מכירים משעורי תנ"ך בתיכון אני ממליץ

 

[אריאנא]

מעניין כי זאת הייתה התחושה שלי

אם כי יש לי הסתייגויות אני מדריכת טיולים ובאחת ההדרכות שלי שאלו אותי: תגידי קראת כבר את "מלאכים ג'"? אז קראתי יוכי ברנדס היא סופרת מצויינת בעלת רקע מרתק: חרדית שחזרה בשאלה והמשיכה ללמוד יהדות במסגרת חילונית. די דומה לתהליך שאני עברתי (מהציונות הדתית , דרך השרות לאומי והאונ') הספר מעניין. במיוחד חלקו הראשון על הילד שחיי בכפר קטן, משפחתו, חיי הכפר והסוד הנורא. אבל גם כאשר אני קראתי את הספר הוא הזכיר לי את מרטין וכאן הבעיה. היא מציגה את דוד, אבי האומה כמקייולי.פוליטיקאי מושחת ותככן. התנ"ך מוצג כהיסטוריה שיקרית והספר שלה כגרסה האמתית.הנסיכה מיכל הסנובית מהתנ"ך, שלא שמחה עם העם כאשר העלו את ארון ה' לירושלים ובזה לבעלה המלך שוויתר על כבודו ורקד לפני הארון, מוצגת כגיבורת הסיפור. נכון שמה ששבר את העם היו אלה עבודות הבנייה של שלמה והמלך, המיסים והמילויים בלבנון. ברצינות. חירם מלך צור נתן את עצי הארזים לשלמה לבניית המקדש, אבל בני ישראל היו צריכים לכרות את העצים בעצמם. והם נשלחו למילויים בלבנון, כך כותב התנ"ך ל3 חודשים כל שנה. ותמורת העצים שלמו ללבנונים בדגן. אבל רפורמת הפולחן היתה הכרחית. אבותינו היו עובדי אלילים. עד היום מוצאים את המקדשים של דן עם 2 הפסלים של ה' "ואשרתו" כלומר אשר איתו, אישתו. אמונה באל אחד ובירושלים כמרכז העולם שמרה על יהודה. 10 שבטי הצפון הלכו לגלות ונעלמו בתוך הסביבה. לסיכום: אילו הרומן שלה היה בידוני- נפלא. אם היא הייתה משתמשת בסגנון הזה כדי לכתוב על ישו- עוד יותר טוב. דוד- בעייתי.

 

[גלעדR]

הוצאת לי את המילים מהפה

 

[sk33]

לא ממש מסכים איתך

עם תקרא את דברי הימים תראה שרוב הדברים שכתובים במלכים ג' די כתובים שם

 

[Huan]

וואו, זה היה קשה.

באופן כללי אני לא כותב כאן יותר מדי ולא מגיב על אף ההחשפות להמון טעויות וכד'. אני אנסה לכתוב זאת בצורה מאוד עדינה: קשה מאוד להבין מה כתבת- טעויות כתיב וטעויות פיסוק והקלדה בכמות מאסיבית. הכתיבה שלך היא הפנים שלך באינטרנט- שמרי עליה והקפידי עליה, ע"מ שלא תיצרי את הרושם הלא נכון על קוראייך. השתמשי ב"ספלר" או בכל כלי אחר, וקראי את אשר את כותבת. על אף שאת כבר לא ילדה, הכתיבה שלך מדמה פנים של בת 12 לכל היותר. עם מעט רצון ועבודה, כל אחד יכול לכתוב בצורה תקנית ומכובדת. אין כל תירוץ בדיסלקציה או בכל בעיה אחרת. לא צריך להיות אשף ע"מ להשתמש ב"ספלר" ולחזור ולקרוא את אשר כתבת לפני שאת לוחצת על "שלח". בהצלחה.

 

[peleglubovsky]

שגיאות כתיב

מאוד עדינה הצורה בה כתבת את זה.... ואני צינית. כמה מוזר גם אני קראתי ודווקא הבנתי הכל.... על אף שהצלחתי לזהות שגיאת כתיב או שתיים. אני חייבת להגיד לך שאתה יצרת עלי רושם מאוד שלילי- על אף הכתיבה התמה שלך. מי צריך תירוצים של דיסלקציה? מה לגבי לקחת את החיים בקלות? אם אני כותבת - כיף לי- אםן אני עסוקה בכמה שגיאות עשיתי ואיפה לא פיסקתי נכון - לא כיף לי. אם יש לך ביקרות על פיסוק ועריכה שלח אותן לאפוס- התירגומים שלהם לפעמימם מזעזים.....עזוב בשקט אנשים תמימים.... גם כן- הפנים שלך באינטרנט- סת'כל קודם במראה. אחת שלא נפטרת משגיאות הכתיב שלה- וכנראה שלמדה לאהוב אותן....

 

[sk33]

תודה

לרוב אני מתעלם מאנשים כאלו אנשים מרירים ככה אני עם השגיעות כתיב שלי הצלחתי לעשות תואר שני אז נראה לי שזה לא מה שיפריע לי

 

[צ ע י ר בן 21]

מה שאת לא יכולה לעשות

זה להכריח את כולם לאהוב את שגיאות הכתיב שלך, או לרחוש לך כבוד בגלל התעקשות ילדותית ש"אני מי שאני וככה תקבלו אותי". לא כל מי שמעיר מריר. ולפסול את מי שמעיר לך בטענות שהוא מריר זה ילדותי ואווילי.

 

[בראנדון סטארק]

התנ"ך נכתב מנקודת מבט מסויימת

של צאצאי שבט יהודה ובית דוד. באופן טבעי הוא יתרכז ביהודה ובית דוד ויאדיר את ההיסטוריה שלהם. מה שיוכי ברנדס עושה בספר זה להסתכל בין השורות בסיפור התנ"כי ולנסות לנסות אותו מחדש מנקודת המבט של שבטי ישראל. היא לא המציאה שום דבר חדש (מלבד אולי קשר הדם של ירבעם לבית שאול), אלא רק הבליטה את מה שנמצא בין השורות בסיפור התנ"כי. ובכלל אני מתנגד לגישה של ראיית התנ"ך כטאבו. התנ"ך הוא הספר המכונן של העם היהודי וככזה ניתן לפרש ולנתח אותו בכל דרך שרוצים וזה לחלוטין לא מוריד מכבודו. התנ"ך כתפיסה אינו מציג את דמויותיו כמלאכים וקדושים אלא כאנשים בשר ודם שיש להם מגרעות וחולשות אנושיות. דוד אכן מצטייר מהתנ"ך כמניפולטור תככן, אך הוא גם אבי האומה, אני לא רואה סתירה בין שני הדברים. אין מנהיג גדול שלא עסק בתככים ובפוליטיקה, זה נכון לימי קדם וגם לימינו. ובכל מקרה, את נגד גישה חתרנית כלפי התנ"ך אבל בעד גישה כזו כלפי הברית החדשה? למה? מותר לבקר דתות אחרות אבל את הדת היהודית אסור? הביקורת שלי על מלכים ג' היא אחרת לגמרי. אני חושב שהסיפור שהיא מספרת מרתק ומעורר מחשבה. הבעיה שלי היא שהוא כתוב כמו רומן רומנטי זול. אין פיתוח והעמקה של דמויות, אין תהליך משמעותי שהן עוברות, וזה מורגש בעיקר בדמות הראשית, יש שימוש רב בקלישאות ובקיטש והשפה נמוכה וימויומית מדי ולעיתים אף גושלת לסלנג (מה אנחנו אמורים לחשוב כשדמות תנ"כית אומרת "אידיוט"?).

 

[לורד הברק]

לא קראתי את הספר אבל

אמא שלי קראה את הספר "הזאב המונגולי" והיא אמרה לי שזה מאוד דומה לפרקים של דאני בספר הראשון.