סתם מן יום כזה
ככה היא כתבה, פרחיה שלנו, והעלתה מתוכי את הצעקה, העלתה בתוכי את כאב הרחם המיותמת, זו שלא ערסלה בה תינוקות, ואז באה ילדתי היפה וחיבקה אותי, נשקתי לה והלב נפתח ושאג מבפנים, "שלי, את שלי נסיכה" ועלה הכאב של ענתי, על איש שהלך, ונזכרתי בך אבא שלי שהלכת, אבל שמחתי שהיית, ויודעת שאתה חי בי, שתמיד חלק ממך יחיה בי, כמעט שקעתי ברחמים עצמיים כשחשבתי על כשלון הזוגיות שלי, ואז עלית בי אתה, אהוב שלי, וידעתי שאתה אוהב אותי, וחשבתי על הכוח שהאהבה שלך נוטעת בי למרות ועל אף הקשיים וזה כמו מור וקינמון נוסך בי נעימים, והאפור שבחוץ כמעט השתלט עלי יום סתוי אביך, ומשהו בפנים אמר, גם השמש תזרח, הרי ינועו הלאה העננים, בני עלה עם הד של צעקות מהמדרגות, שכן כעס עליו, הבטן החלה להתהפך, עלה מבפנים תמרור עצור!-לא, לא היום היום לא רוצה לכאוב, והילד חיבק את הכלב, והיה כל כך יפה פתאום, ואז עלתה המחשבה, גם זה עיניין של בחירה, הרי אני כל כך עשירה, יש לי אלף סיבות למות ולכאוב, ואלף סיבות לחיות ולאהוב, ואני רוצה היום לחיות ולאהוב, ויש לי כוח! ויש לי גם חיוך מבעד לדמעה, כי ככה החיים צמות של עצב ושמחה, קלועות ומוטלות על שכם, ואני את הצמה שלי היום, אעטר בסרט, סרט ורוד של אופטימיות ותקווה. ככה סתם מן יום כזה, אור
ככה היא כתבה, פרחיה שלנו, והעלתה מתוכי את הצעקה, העלתה בתוכי את כאב הרחם המיותמת, זו שלא ערסלה בה תינוקות, ואז באה ילדתי היפה וחיבקה אותי, נשקתי לה והלב נפתח ושאג מבפנים, "שלי, את שלי נסיכה" ועלה הכאב של ענתי, על איש שהלך, ונזכרתי בך אבא שלי שהלכת, אבל שמחתי שהיית, ויודעת שאתה חי בי, שתמיד חלק ממך יחיה בי, כמעט שקעתי ברחמים עצמיים כשחשבתי על כשלון הזוגיות שלי, ואז עלית בי אתה, אהוב שלי, וידעתי שאתה אוהב אותי, וחשבתי על הכוח שהאהבה שלך נוטעת בי למרות ועל אף הקשיים וזה כמו מור וקינמון נוסך בי נעימים, והאפור שבחוץ כמעט השתלט עלי יום סתוי אביך, ומשהו בפנים אמר, גם השמש תזרח, הרי ינועו הלאה העננים, בני עלה עם הד של צעקות מהמדרגות, שכן כעס עליו, הבטן החלה להתהפך, עלה מבפנים תמרור עצור!-לא, לא היום היום לא רוצה לכאוב, והילד חיבק את הכלב, והיה כל כך יפה פתאום, ואז עלתה המחשבה, גם זה עיניין של בחירה, הרי אני כל כך עשירה, יש לי אלף סיבות למות ולכאוב, ואלף סיבות לחיות ולאהוב, ואני רוצה היום לחיות ולאהוב, ויש לי כוח! ויש לי גם חיוך מבעד לדמעה, כי ככה החיים צמות של עצב ושמחה, קלועות ומוטלות על שכם, ואני את הצמה שלי היום, אעטר בסרט, סרט ורוד של אופטימיות ותקווה. ככה סתם מן יום כזה, אור