סתם מן יום כזה

אורמור

New member
סתם מן יום כזה

ככה היא כתבה, פרחיה שלנו, והעלתה מתוכי את הצעקה, העלתה בתוכי את כאב הרחם המיותמת, זו שלא ערסלה בה תינוקות, ואז באה ילדתי היפה וחיבקה אותי, נשקתי לה והלב נפתח ושאג מבפנים, "שלי, את שלי נסיכה" ועלה הכאב של ענתי, על איש שהלך, ונזכרתי בך אבא שלי שהלכת, אבל שמחתי שהיית, ויודעת שאתה חי בי, שתמיד חלק ממך יחיה בי, כמעט שקעתי ברחמים עצמיים כשחשבתי על כשלון הזוגיות שלי, ואז עלית בי אתה, אהוב שלי, וידעתי שאתה אוהב אותי, וחשבתי על הכוח שהאהבה שלך נוטעת בי למרות ועל אף הקשיים וזה כמו מור וקינמון נוסך בי נעימים, והאפור שבחוץ כמעט השתלט עלי יום סתוי אביך, ומשהו בפנים אמר, גם השמש תזרח, הרי ינועו הלאה העננים, בני עלה עם הד של צעקות מהמדרגות, שכן כעס עליו, הבטן החלה להתהפך, עלה מבפנים תמרור עצור!-לא, לא היום היום לא רוצה לכאוב, והילד חיבק את הכלב, והיה כל כך יפה פתאום, ואז עלתה המחשבה, גם זה עיניין של בחירה, הרי אני כל כך עשירה, יש לי אלף סיבות למות ולכאוב, ואלף סיבות לחיות ולאהוב, ואני רוצה היום לחיות ולאהוב, ויש לי כוח! ויש לי גם חיוך מבעד לדמעה, כי ככה החיים צמות של עצב ושמחה, קלועות ומוטלות על שכם, ואני את הצמה שלי היום, אעטר בסרט, סרט ורוד של אופטימיות ותקווה. ככה סתם מן יום כזה, אור
 

אטיוד5

Active member
גם את, אורמור?

´סתכלי פה בכותרת. וחוצמזה, איזה כף שיש לך אפשרות לבחור בין עצב לשמחה. פשוט ענין של בחירה. לא יאמן. ברצותה, שמחה. ברצותה, עצובה. אצלי זה קצת אחרת. זה לא שלטר, זה לא שקע-תקע, זה לא און-אוף, זה לא ממש בשליטה. כשיש לי סיבה להיות עצוב אני עצוב. כשיש לי סיבה לשמוח אני שמח. וכשאין לי סיבות אני סתם כזה.
 

אורמור

New member
לא תמיד אטיודיק,"ברצותה שמחה".

גם לה יש ימים לא מעטים שצמתה עטורה בסרט כחול-עגום הסיבות לשמחה ולעצב מצויות שם תמיד, לפעמים יש לה כוח להפנות את המבט אל הצד המואר של השמש, ואם היא נעורה עם היכולת הזו, היא ממצה את היום עד תומו.. והיום, חשקה נפשה לשתף גם אותך ביכולת הזו, אז היא שיתפה, אי קיו? או אולי סתם כימיה, לך תדע, כשמשהו טוב בא, היא לוקחת בשתי ידיים ואומרת תודה, לא הופכת בו ושואלת -למה. (לא לצייר את זה מתוכנת, לא שקע תקע-און ואוף, לו היה מתוכנת,הסרט הכחול היה בפח, יש ימים של יכולת, ויש גם שלא..) היום זה יום כזה. O.K?
 
"החיים הם צמות של עצב ושמחה"

אהבתי את הדימוי. ולוואי ותשכילי לראות תמיד את חצי הכוס המלאה. כמה קל ליפול לעצב ולתבוסתנות, וכמה כוחות נפש נדרשים שלא להכנס למקומות האלה. אוריק, חצי הכוס המלאה שלך ע-נ-ק-י-ת!!!
 

אורמור

New member
תודה חונושקה, ולמען היושר..קרדיטים.

הביטוי הזה..צמות של עצב ושמחה הוא כותרת של סיפור מתוך סדרת סיפורי ילדים שקרויה- ניסן ורחמים משיכון ב´ שכתבה לפני מעל 20 שנה-רעיה בלטמן ואני אימצתי אותו בחום, הוא כל כך נכון, חצי כוס מלאה?... ענקית? מחייכת, לפעמים נכון, אור
 
ניסן ורחמים משיכון גימל..

זה לא של לאה גולדברג????? עד כמה שאני זוכרת רעיה בלטמן רק עיבדה אותם לתסכיתי רדיו.. לפני....אהמממ.....30 שנה. אבל אולי לא. ט.ל.ח
 

אורמור

New member
נבדק לאשורו בטרם הובאו הקרדיטים

גם שיכון-ב´ וגם רעיה בלטמן.. ללאה גולדברג יש את ניסים ונפלאות.. (הילד והקופיף) ומן הסתם גם אחרים.. אור
 

הימון

New member
סתם יום, היא אומרת...

סתם יום אחרי יום, לילה ויום ללא שינה סתם יום אחרי שחשבתי לא להושיט יד בתקווה, כי אין כבר מי שילטף סתם יום נוסף בעבודה שלך - לעשות טוב ולהפיץ אור. סתם רציתי לומר לך תודה על אתמול שהיית שם, במקום בו כבר אין אף אחד שברגע של חושך, ידעת להראות לי את מתג האור וגם נתת לי לבחור שאני זה שרוצה להדליק אותו שוב. אי אפשר ללכת עם זה למכולת אבל אפשר לגזור קופון על זה בשערי גן העדן.
 

אורמור

New member
איך אומרים תודה על תודה?

היית שם, הקשבתי, הצטיירת כנה ואנושי, כאוב משהו, ואם הצלחתי להאיר או לכוון למתג, אני זוקרת בוהן-ישששש
שמחתי, וקופונים לגן העדן,-עזוב בוא נעשה את האדמה הזאת כך שנעים יהיה לדרוך עליה, כל עוד אנחנו כאן, במקום לדרוך על אנשים, כי מה הטעם? ובאותה הזדמנות, יומולדת שמח איש, ושתמיד תמצא את המתג, אור
 

1התמנון

New member
החיים קצרים מדי...../images/Emo6.gif

החיים בידינו והם מתנה , ואחנו מחמיצים את ההווה ונותנים לו לחלוף כשאנחנו מטרידים את עצמינו בצער ויאוש. אנחנו לא מודעים לכך שיש לנו ברירות ואנחנו יכולים להעדיף את השמחה ולהגיד תודה על כל רגע ויום שאנחנו נושמים ובריאים ובעיקר - כי אנחנו חיים! * קאזאנצקיס אומר:"יש לך מכחול ויש לך צבעים אז צייר לך גן - עדן והיכנס לתוכו!" *
 
סתם מן יום כזה

אכן אורמור כמה זעקות כאב פה היום, כמה עצב, כמה רצון לחיות את החיים אחרת. שמחה בשבילך שהצלחת לא לשקוע בזה. אני לצערי, שקעתי. שקעתי בשלי, שקעתי בשל אחרים, אצלי פשוט עצב גדול היום בלב.
 
לאור, למביטה ולכל האנשים

שלצערי טרם קראתי והשתרשרו יום אפור בחוץ. יש אנשים שלהם זה עושה אפור בלב. לקרוא על חברים כואבים זה עושה אפור בלב גם כשיש שמש. אבל לאלה המושפעים מהאפור בלב זה עושה כפל כפליים. והבחירה בעצב או בשמחה היא סוג של בחירה לפעמים אני בוחרת בעצב למרות שיודעת שיכולה לשנות למצב רוח שמח אבל לא רוצה להתאמץ נוח לי בשקיעה קטנה מאחלת לכן שתצאנה מזה ומהר ואוריק, בעצם רציתי לכתוב לך אבל קראתי גם את המביטה ועניתי לשתיכן כתבת מאד מרגש במיוחד הצמות עם הסרט
ובהזדמנות חגיגית זו ברכות למביטה (נו, מה לעשות שאני חסכונית? משלבת כמה שמחות ביחד)
 
איזה יופי...

הדבר הכי קל בעולם, אוריק, זה לשקוע ברחמים עצמיים...ואת לא עושה זאת, וכבר אמרתי לך שאת חזקה... כל הטוב שבעולם שיהיה לך - ורק ימים שמחים! -צל.
 
מקנא בך

אחרי ההודעה של פרח והמחשבות שלי... מקנא בכל אלו עם השאלות הקיומיות. תנו גם לי לעצור להביט מסביב ולשאול מה אני? מי אני? מה? דניאל שאל
 

ירקרק

New member
לחיות את חייך שלך!

"כי ככה החיים, צמות של עצב ושמחה, קלועות ומוטלות על שכם" צר לי, אבל קשה לי לקבל את ההגדרה הזו לחיים. החיים אכן "קלועים" בשמחה ועצב ועוד המון דברים, אך הדגש חייב להתמקד לא אכן שהם מוטלים (שכם), אלא מהיכן שהם צומחים ומקבלים את חיותם - הראש! בימי חייו של האדם, יש את ימי השמחה ויש את העצב, אך יותר מכל, יש את החיים עצמם. את אותם ימים של סתם, ימים לא שחורים, לא זוהרים - ימים של חיים פשוטים! נדמה לי שרוב ימי החיים שלנו הם כאלו "פשוטים". הימים שלנו הם מה שאנחנו מפיחים בהם - החכמה של האדם היא, להפיח בימי קדרות מעט אור, לנטוע בימי העצב מעט שמחה. לא כל יום חייב להיות זוהר באור כוכבים וסוער בריגושים, אך כל יום ויום חייב להיות מנווט על ידי המוח שבראש, ולא כפוף תחת הנטל הכבד, מבית ומבחוץ, הרובץ על הכתף. שמחתי לקרוא של שקעת בתוך "רחמים עצמיים", שמחתי יותר לקרוא ששאבת כוח מאהבה שבלב, אשמח עוד יותר לדעת שאת שואבת כוח מהראש - מהניווט החכם של חייך, מהעשייה למען עצמך-בשבילך. כן "אורמור", הגיע הזמן לעשות מעשה! לחיות גם את אותם ימים "פשוטים" בחייך. זה קשה, זה מאוד קשה… בייחוד כשמנגד מדביקים לך תוויות של… אל תוותרי! מגיע לך "אורמור" להתחיל לחיות את חייך. אני מאחל לך אוריקי המון אור, אושר ואהבה בחייך. ירקרק
 
למעלה