העלת כאן שאלה חשובה ביותר
האם יש הבדל בין דמוקרטיה לפאשיזם בסוגיית השיוויון. ואני חושב שישנו הבדל ברור אחד. הפאשיזם כצורת משטר, לפחות כפי שבא לידי ביטוי באיטליה של שנות העשרים, לא התיימר להציג את עצמו ככז התומך בשיוויון, נהפוך הוא, הוא טען שבין בני האדם לא יכול להתקיים לעולם שיוויון וגרוע מכך גם לא בין גזעים שונים ועמים שונים ובשל כך עמים נעלים ראוי שישלטו על עמים נחותים וישעבדו אותם למטרותיהם הם. ההתנגדות האידיאולוגית לקומוניזם והפחד מפני התפשטותו מסבירים היטב גישה זו. לעומת זאת, משטרים דמוקרטים גרועים יותר בגישתם כלפי סוגית אי השיוויון כיוון שהם מסווים את אי השיוויון באופן כזה שהיחיד בחברה חש את אי השיוויון בצורה מוחלשת ביותר. התיימרותם של משטרים דמוקרטיים לפעול למען השכבות החלשות ולחלק את העוגה באופן שווה היא ססמא ריקה מכל תוכן. בישראל הדמוקרטית של היום אי השיווין החברתי בולט בשטח מאוד בשכונות דרומיות, ערבים, חרדים, מזרחים, חד הוריות, מהגרים (מאתיופיה, רוסיה), עובדים זרים, נשים, גייז ועוד היד נטויה. אך אם במשטרים הפאשיסטיים הייתה הכרה לאי השיוויון במשטרים הדמוקרטים אין כמעט הכרה כזו, משפטים כמו "מובטלים המוצצים את כלכלת המדינה" או אימהות חד הוריות שלא מוכנות לעבוד" או מהגרים המזהמים את המדינה שלנו ועושים בבנותינו כבשלהם נשמעים לעיתים תכופות. המשטר הדמוקרטי קורא לשיוויון טוען לחוסר שיוויון אך לא עושה דבר כדי לשנות את המצב. שכבות הביניים והאילטות בעיקר משתמשות באמצעים מתוחכמים למדי על מנת להסוות את אי השיוויון או לפחות להעלות אותו כבעייה ולא לעשות דבר בנידון, על מנת לשמר את ההגמוניה שלהן ולמנוע חלוקה צודקת יותר של המשאבים הכלכליים. וכפי שאמר פילוסוף מפורסם "מהו שוד בנק לעומת הממסד הבנקאי עצמו"....