סתם מחשבה...

סתם מחשבה...

השבוע בעבודה מישהי שאני מאוד מחבבת וגם אוהבת איך שהיא נראית קיטרה על כך שהשמינה, לא ששמתי לב לזה... פתאום חשבתי על עצמי, שלאחרונה פשוט לא התעסקתי בזה. פשוט הפסקתי לתת דיו וחשבון לעצמי על השומנים שצמחו בבטן העליונה שהפריעו לי, לא היה אכפת לי אם פעם נראיתי בבגד מסוים טוב יותר או לא. זה לא שנעלמה ההתעסקות שלי בעצמי ובמראה שלי, פשוט הייתי סלחנית יותר. זה נורא ריגש אותי. איך שדווקא אני השמנה, מצליחה ללא להתלונן על עצמי למרות שאני לא חיה לפי סטנדרטי היופי הגופני של החברה שבה אנו חיים. זה קורה לי לא פעם אבל גם לא פעם יש משברים. אגה, אני יכולה להצביע על משהו מרכזי שגורם למשברים ואני מניחה שזה לאו דווקא בגלל שאני שמנה. אני כן מצליחה להבין את התסכול של אחרים בלהשמין אבל אני גם יודעת כמה זה לא סוף העולם. לפחות שמחתי שהיא מרגיעה את עצמה בשכנועים עצמיים בדמות משפט כמו "לא נורא, גברים אוהבים בשר". אני מאחלת לכולנו המון אהבה וקבלה עצמית! בכל משקל, גם אם נעלה או נוריד כמה ק"ג, העיקר שנאהב את עצמנו ונהיה מרוצים! שבת שלום! :)
 

מרייה29

New member
וואו יפה

ומרגש. באמת רגע של נחת שמבינים שאני זה מי שאני ו FUCK על העולם.
 

עופר 123

New member
איזה כיף לקרוא הודעה אופטימית שכזו


הלוואי וכל בוקר תמשיכי עם תחושות נהדרות שכאלו, בדרך לקבלה עצמית עד השמיים
דרך אגב, אם החברה לעבודה ממשיכה לקטר, תביאי אותה אלינו, אנחנו נעשה לה סדנה קצרה ב"החיים סבבה גם עם עוד חמישה-עד-חמישים-קילו"
 
למעלה