סתם....לשתף

[kinsti]

סתם....לשתף

מאז הימים הקשים שלי, תקופת ההפלות הארורה, מאוד נקשרתי לפורומים. בפורום "אובדן הריון" הייתי ימים ולילות. כותבת, קוראת, מזדהה, פורקת, בוכה. הוא היה לי לבית חם ולמרות הוירטואליות, שאבתי ממנו ומהבנות כוחות רבים. אחרי הלידה של יולי שלי (שנוחרת עכשיו כי האף שלה סתום...מתוקה

) לא ממש הצלחתי להתנתק....עד היום, אני נכנסת לפורום אובדן הריון, הריון לאחר אובדן והריון בסיכון, אומנם לא כל כך כותבת, אבל לפעמים ממש חיה את החוויות העצובות והשמחות של חברותי לעבר להווה ולעתיד. בימים האחרונים היו כמה הודעות כואבות מאוד מאוד, הם נגעו לי בעמקי נשמתי. אני לא מעיזה לכתוב כי כל מילה מרגישה לי ריקה וכי אני לא חושבת שאפשר להכיל כל כך הרבה כאב.....סתם, מרגישה צורך לשתף אותכן כאן ולשלוח לבנות כוחות רבים ורגשות הזדהות עמוקים, לא יכולה לכתוב שם כרגע, אבל גם לא יכולה להתעלם......זהו....

 

[meytall0]

תודה על השיתוף.

ואכן הפורומים האלו אוצרים בתוכם כ"כ הרבה כאב, שקשה להתחיל לתאר אותו. מזל שיש את הפורום הזה, שמהווה נחמה ותקווה, ומשמש כאור בקצה המנהרה החשוכה של האובדן.. שיולי תרגיש טוב. מיטל

 

[shoosh101]

גם אני כמוך...

עוד קוראת שם. כבר לא באדיקות כמו פעם, אבל אחת לכמה ימים. קוראת את הסיפורים, מזדהה עם הרבה ממה שנכתב, מאחלת שם לכולן שכמונו יגיעו גם הן לרגעים שמחים ויפים ויוכלו לאסוף את הרסיסים ולהרגיש שוב שלמות. יודעת בדיוק על אילו שני סיפורים קשים את מדברת. יש לי צמרמורת כשאני חושבת על כך. לעבור את זה פעמיים זה כאב שקשה בכלל להבין אותו. האמת שאני לעיתים מרגישה קצת מזוכיסטית כשאני קוראת שם, במיוחד אחרי שאתמול ביקרנו אצל רופא הפוריות שלנו לקראת ניסיונות להריון נוסף. מעבר להזדהות עם כאבן של אותן שתי נשים יש בי גם פחד גדול, כי הנה, הברק כן היכה פעמיים בדיוק באותו מקום, וזה נורא, לא יודעת איך מוצאים כוחות אחרי דבר כזה... תודה שכתבת, כי הנה נתת גם לי הזדמנות לפרוק קצת -חיבוק-

 

[kinsti]

הי שוש יקרה...

כתבת בדיוק בזמן. היום, אסון נוסף. מניחה שאם תיכנסי תדעי על מה מדובר. הלב נשבר. אני מתקשה כבר שעות ארוכות לנשום. מבינה את עניין המזוכיזם. גם אני שואלת למה אני עושה את זה לעצמי. לא הפסקתי לחבק את יולי ולבכות היום מאז שקראתי. מה יהיה? שולחת להם כוחות גם מכאן. חיבוקים בחזרה

 

[אמאני1]

לא מצליחה לקלוט את זה

כל הזמן חושבת עליה, איך לעזאזל קורה דבר כזה !!! איך ??? למה??? פשוט לא מפסיקה לחשוב עליה. מסתכלת על הקטנה שלי ומחשבות נוראיות עוברות לי- איך בדרך לבית החולים התחננתי להרגיש בעיטה לדעת שהכל בסדר שם עד שנגיע.. מחשבות נוראיות עד לרגע שבו היא סוף סוף יצאה מה שלא עבר לי בראש בלידות הקודמות שהיו לפני האובדן. אין מילים פשוט.. פשוט ריסק אותי לגמרי. לא מצליחה לתפקד. הלוואי והייתה דרך לעזור .

 

[kinsti]

גם אני לא מתפקדת. מאתמול, כשקראתי את ההודעה. אין לי כלום בראש חוץ מזה. כואב לי הראש מרוב עצב בשבילה, בשבילהם, מרוב צער ושאלות. לא מפסיקה לחשוב עליה. זה איום ונורא. אני לא מאמינה עדיין שזה קרה.

 

[shoosh101]

היי kinsti

בדיוק לאסון הזה התכוונתי, ולזה של נושנוש שאותה אני "מכירה" כבר זמן רב, עוד מפורום פוריות. כמה כאב הן עוברות, זה לא נתפס...

 

[kinsti]

הי

כתבתי את ההודעה הראשונית עוד לפני שזה קרה

מי בכלל יכל לדמיין שעוד אסון נוראי יקרה למישהי משלנו. כואב מכדי שיהיה אפשר להכיל. לא הגיוני....לא מציאותי.

 

[orita29]

פשוט נורא....

זה לא נתפס, איך מתחילים בכלל להתמודד? זוכרת ככ טוב את הסוף של ההריון השני ואת הפחד הנורא שיקרה משהו ושוב נישאר בידיים ריקות... מישהי כתבה שם ככ נכון שזו התגשמות הסיוט של כל אחת מאיתנו... גם אני כמו כבויה כבר כמה ימים מאז שקראתי את ההודעות הנוראיות האלה... וגם אני כמוך מחבקת יותר את אוהד...