סתם לפרוק

סתם לפרוק

אז לא היה היום דיון על טיולים / אוכל / נקניקיות

במקום זה ליווינו חבר של הילדים בדרכו האחרונה, שנפטר היום אחרי מאבק ארוך במחלת הסרטן.


והילדים למדו עוד שיעור מהחיים באובדן, באבל, בעצב ובכאב.

יהי זכרו ברוך
 
עצוב כל כך


כל פעם שקוראת על ילד כזה אני נזכרת באח של חברה שנפטר מסרטן כשהיינו בתיכון והוא היה רק בן 5 כמדומני. אני זוכרת באיזה שוק היינו וכמה התקשינו להתמודד עם זה. הילד הזה בן החמש תמיד איתי במחשבותיי.
 
הממ.. מה ראית?

לא חושבת שזה משהו שפורסם היכנשהו

הילדים מבולבלים
דיברנו על זה הרבה עוד קודם
ויום קודם לכן סיפרנו לכל הילדים בקבוצה, והייתה פעילות וכו
למחרת כשזה קרה סיפרתי להם והם פשוט המשיכו בחייהם

כשחזרנו מהלוויה הם דרשו לדעת בדיוק מה היה שם, ואז הפסיקו להדחיק..

היום היינו בבית המשפחה
אין ספק שאבל על ילד זה דבר נוראי
ומנגד לראות את ההמשכיות, את החיים, את ערמת הילדים הצוחקים והמשתוללים נותנת בוסט לקחת נשימה עמוקה לקראת השגרה.
 
למעלה