סתם ככה בדיחה....
במקור, הבדיחה הפוכה. זאת אומרת מה שאני אכתוב כאן כ"אשה" זה במקור ה"גבר" וההפך. תקראו תבינו. בכל מקרה, אני עדיין נופלת מצחוק כל פעם שאני חושבת על הבדיחה הזאת גם אחרי הרבה מאד פעמים. מקווה שזה יצחיק גם אתכן.... אשה נשואה אחת הולכת אחרי צהרים למאהב. עושים מה שעושים ולאחר מעשה היא נרדמת. פתאום, היא מתעוררת בבהלה. אויה! שמונה בערב! מה היא תגיד לבעלה? היא חושבת וחושבת ומטכסת עצה. היא מבקשת מהמאהב לקחת את הנעליים שלה ולשפשף אותם בחוץ בדשא ובאדמה. נועלת אותם לרגליה ויוצאת הביתה. כשהיא מגיעה לפתח ביתה כמובן שמחכה לה בעלה סופר-עצבני. "איפה היית?" הוא דורש לדעת. "אני מצטערת, יקירי. הייתי חייבת להישאר מאוחר בעבודה. לא היתה לי ברירה." "את משקרת!" הוא כועס "ניסיתי אותך גם במשרד וגם בסלולרי ולא ענית בשום מקום!" "אוקיי, יקירי. אספר לך את האמת. הלכתי למאהב שלי. תינינו אהבים כל אחר הצהרים ולאחר מעשה פשוט נרדמתי. כשהתעוררתי היה כבר שמונה". הבעל מסתכל עליה מלמעלה למטה, בוחן את נעליה ואומר בכעס: "איזה שקרנית את! נמאס לי כבר! שוב יצאת לרוץ........."
במקור, הבדיחה הפוכה. זאת אומרת מה שאני אכתוב כאן כ"אשה" זה במקור ה"גבר" וההפך. תקראו תבינו. בכל מקרה, אני עדיין נופלת מצחוק כל פעם שאני חושבת על הבדיחה הזאת גם אחרי הרבה מאד פעמים. מקווה שזה יצחיק גם אתכן.... אשה נשואה אחת הולכת אחרי צהרים למאהב. עושים מה שעושים ולאחר מעשה היא נרדמת. פתאום, היא מתעוררת בבהלה. אויה! שמונה בערב! מה היא תגיד לבעלה? היא חושבת וחושבת ומטכסת עצה. היא מבקשת מהמאהב לקחת את הנעליים שלה ולשפשף אותם בחוץ בדשא ובאדמה. נועלת אותם לרגליה ויוצאת הביתה. כשהיא מגיעה לפתח ביתה כמובן שמחכה לה בעלה סופר-עצבני. "איפה היית?" הוא דורש לדעת. "אני מצטערת, יקירי. הייתי חייבת להישאר מאוחר בעבודה. לא היתה לי ברירה." "את משקרת!" הוא כועס "ניסיתי אותך גם במשרד וגם בסלולרי ולא ענית בשום מקום!" "אוקיי, יקירי. אספר לך את האמת. הלכתי למאהב שלי. תינינו אהבים כל אחר הצהרים ולאחר מעשה פשוט נרדמתי. כשהתעוררתי היה כבר שמונה". הבעל מסתכל עליה מלמעלה למטה, בוחן את נעליה ואומר בכעס: "איזה שקרנית את! נמאס לי כבר! שוב יצאת לרוץ........."
