סתם כך לעיון

mga-abir

New member
סתם כך לעיון

חובתם של המורים הינה להעביר את חומר הלימוד בשלימותו כשיטה,על מנת שבבוא הזמן יהיה המשך לאותה שיטה.בנוסף הדבר היחיד שיכול להשתנות (להיות מוסף)הינו הלחימה עצמה.יש ללמד את הלחימה המסורתית ולהקפיד על החוקים.בנוסף ניתן לפתח באמצעות הטכניקות הקיימות באותה שיטה שילוב שיתאים למתלמד.האחד יעדיף רגליים השני ידיים.אין להגביל את הלחימה במשורה על פי השיטה.יש לאפשר פיתוח אישי או באמצעות המורה לראייה כללית רחבה.כאמור הלחימה לא תהיה מוגבלת ותהווה מענה לכל מצב ושיטה אחרים.אולם האבחנה בין השיטה המסורתית תשמר.לא יתווספו אליה אלמנטים משיטות אחרות. תמיד ידע התלמיד להבדיל בין השיטה לתוספות.כך שבתחרות לא ילחם בצורה שונה לדוגמא במקום קונג פו יהיה זה אגרוף תאילנדי או שיטה יפנית או קיק בוקסינג.מורים רבים חוטאים ולא מתוך כוונה,להיפך מתוך הצורך לתת את מה שהם מאמינים בו.וימצא שמורה השולט בקאטות ישקיע בלימודם יותר מאשר בקרבות או טכניקה או כל דבר אחר.מורה שהוא לוחם עלול להשקיע יותר באומנות הלחימה ולשלב בה טכניקות כהבנתו מנסיונו.לכן נמצא תמיד הבדלי רמות.האומנות משתקפת מעיני המורה ומועברת כהבנתו.גם הטכסיות הסמליות,התעודות והמבחנים מושפעים ממישהו היושב למעלה ומכתיב,כל עוד הינך תחת חסותו.קשה לא פחות ללמד בצורה מסורתית,רבים רוצים מיד ליהפך ללוחמים. יש לדעת שאין קצורי דרך,אם יהיה לוחם שלמד מהר מידי אף בגלל כישרונו עדיין יחסר לו הנסיון. גם הרוחניות המתפתחת נרקמת עם הזמן.אני הייתי בין שמונת הנבחנים הראשונים בארץ בפעם הראשונה.הייתי בסך הכל חגורה כחולה שנתיים אימונים עברתי את נבחינה לשחורה בהצלחה הייתי הצעיר מכולם.ללחום ידעתי (כך חשבתי) עקב הצלחותי. לאחר מכן היתה בי תחושה שאיני יודע דבר והשקעתי 120 שעות אימון בחודש ללא מורה.מיד לאחר הבחינה התחלתי ללמד והיו לי 100 חניכים. אימנתי גם את החניכים של המורה,כך שבסך הכל היו 200 חניכים ואני הייתי בגיל 21 ללא שום ידע ונסיון בהדרכה.הגעתי למסקנה שאין אדם שלמד הכל,אפילו בשיטה אחת.שילמד את כל הקאטות והטכניקות ויהיה לוחם זה עדיין לא מספיק.מי שלמד הכל מפסיק להתפתח,זו דעתי.אין יכולתו המבצעית וידיעותיו של המורה חשובות אם אינו יודע להיות מורה.עבור תלמידים מתחילים לעיתים עדיף מורה שאינו לוחם אך יודע להעביר חומר.למען התפתחות אישית אין להיתפס לשיטה ולהאחז בה כתורה מסיני.זה טוב עבור המסורת וההמשכיות.אך כמו שברוס לי פיתח את שיטתו והוסיף מי שיצמד לשיטתי גם יהיה מוגבל.זכורים לי דבריו של "אימי" האבא של הקרב מגע,הוא הביא זאת לצה"ל אך תמיד טען שכל אומנויות הלחימה הינן הגנה עצמית כולל ברוס לי. ההגנה העצמית או ה"קמי" קרב מגע ישראלי ברובו תעתיק מאומנויות לחימה רבות ואין בו מקוריות.המקוריות היחידה שבו היא השילוב בין השיטות וישום חלקי מהם.זוהי הגדולה שבשיטה זו.איני טוען שהיא הכי טובה אולם היא מגוונת.כך גם אצל דניס הנובר שהתחיל עם כולם כמעט מההתחלה ויצר דרך וסגנון.אין הרבה יופי אלא הרבה כוחניות ללא גבולות,רואים זאת בתחרויות. לטעמי אומנות לחימה עליה להראות יפה ואסטתית. קיים פתגם האומר"כאשר הינך נלחם,על הצופה מהצד יש להנות מיופי הלחימה.לענין חישולים וכוחניות אמר מי שאמר:ככל שתהיה חזק הינך יכול להילחם עד שיפסו כוחותיך,לאחר מכן תובס. ברור שהחוכמה היא להילחם ללא לוחמה.כתבתי סתם כך לעיון. בברכה אביר
 
מרתק! ../images/Emo45.gif

לא הבנתי למה בדיוק התכוונת לגבי דניס הנובר ושיטתו - תוכל לפרט? כמו-כן, אתה כותב שאין להגביל תלמיד לגבי צורת הלחימה שלו - אבל הרי לכל שיטה אופי שונה: באייקידו לא נלחמים כמו בקראטה. האם לדעתך, מורה לאייקידו שרואה תלמיד שחוסם התקפה, כמו בקראטה, במקום לזרום אתה, לא צריך להעיר לתלמידו? אשמח אם תוכל לפרט...
 

mga-abir

New member
הבהרה //דוד כפרי

איני מבקר חלילה את שיטתו של דניס הנובר. הנני מציין ששילוב חלקים מאומנויות הלחימה שיצר ופיתח אינן באות לידי ביטוי מספיק.בתחרות שנערכה לפני שנים אחדות בין דרגות גבוהות למדי דאן חמש ויותר כמדומני.נראה הקרב כקטטת רחוב ללא שום מאפיינים של אומנות לחימה.הכוחניות היתה דומיננטית.הנני שואל מהו ערכה של שיטה שאינה מיושמת כהלכה??? לשאלתך כאשר יש חריגה משיטה כיצד יש לנהוג(ברור שאינך שואל מתוך חוסר ידיעה,אלא לדעתי)אחזור ואומר מה אני עשיתי בעבר. 1 הצמדות לשיטה בקנאות מירבית לשם ישומה,בבחינות ובתחרויות,וכן כדרךהמשך. 2 אפשרתי ואף כיונתי להתפתחות אישית מתוך מכלול התנועות הקיימות,אך בשילוב לא מקובל והנני מפרט: עמידת מוצא חופשית שאינה שייכת תוך חלוקת משקל שווה לשתי הרגלים. הדבר מאפשר תנועה לפנים או לאחור באותה מהירות (נסיגה-התקדמות) ידיים לפנים מגוננות על החזה בגובה כתפיים,ויצירת משולש וירטואלי בעזרתן מעין חוד.כאשר היריב קרוב ניתן להרימן ולגונן על הראש. ממצב זה ניתן להוציא אגרוף או הצלפת גב יד או בעיטה מהמקום ללא תנופה או תנועה מקדימה שתחשוף את כונתך. אין האגרוף יוצא מהמותן אין הבעיטה חייבת החזרה מלאה לפגוע לא רק בנקודות תורפה מוכרות ,אלא בכל מקום אפשרי. אם הוצאתי אגרוף ונחסמתי,אני מכה על היד החוסמת. אם חסמתי מוואשי גרי(בעיטת מגל )אני מכה בעזרת מרפק היד השניה אל תוך מפרק הרגל. כלומר שילוב דברים קיימים וישומם שלא על פי הכללים אלא על פי המצב. מצב זה טוב לפיתוח והתפתחות אך יש לדעת להבדיל בין זה לבין המסורתי. למרות שבעת לחימה בתחרויות לא רצוי תמיד לישם בדייקנות עמידות מוצא אני מקווה שהבהרתי קצת. בברכה אביר
 
לאביר, תודה, אבל...

שיטה הרי איננה אוסף מקרי של עמידות ותנועות, אלא "דרך" - כלומר, התרגיל הראשון שאתה עושה, בשיעור הראשון, אמור לפתח יכולת שתאפשר לך לבצע את התרגיל השני, בשיעור השני, וכך הלאה; בכל השיטות המסורתיות יש עקביות בין שיעור לשיעור, כאשר ככל שעובר הזמן לא לומדים רק "לרוחב", כלומר עוד ועוד תנועות וטכניקות, אלא גם "לעומק" - לומדים שוב-ושוב את התרגילים הבסיסיים, כי בהם נמצא הבסיס של השיטה. (אז מה הקשר?
) הקשר הוא, שאם אתה כמדריך לא מתקן טעויות לתלמיד, הוא יתקל בקושי להתקדם בדרך: אם הוא עושה את תרגיל א´ בצורה שונה ממה שהתכוונת, ותרגיל א´ מוביל לתרגיל ב´, אז את תרגיל ב´ התלמיד יעשה שונה עוד יותר, וכך הלאה... ותוך זמן די קצר השיטה כבר לא תהיה אותה השיטה. אז איך אתה כמורה מתמודד עם זה?
 

mga-abir

New member
הלימוד מדוייק על פי השיטה

הלימוד מתבצע על פי השיטה תוך הדגש על ביצוע מדוייק מירבי החל מהדרגה הראשונה.ללא פשרות של ותק וזמן.קאטות איפון קומיטה,רנדורי הקניית בסיס וטכניקה ללא סטייה.במקביל או בנוסף ניתן ללמד ולהוסיף את תפיסתך ופיתוחיך בברכה אביר
 
שימור השיטה

שיטות יפניות קלאסיות, בעיקר בגלל המנטאליות היפנית, מאד שומרות על שלמות ואותנטיות (במובן של אי-שינוי) של השיטה על ידי מורים. למעשה, בשיטה שאני לומד רק למורים בדרגה גבוהה מאד מותר להוסיף טכניקות לשיטה, רק עם הסכמת שאר המורים בנושא. יש גם כללים לגבי שמירה על קשר בין בתי הספר, על מנת למנוע ממורים לשנות את השיטה כרצונם. אגב, איזו שיטה של אייקי-ג´יטסו למדת? (נדמה לי שהזכרת שיטה כזו בתגובה כלשהי, אם טעיתי, עמך הסליחה). אריאל
 

master_tal

New member
ק.מ.י.

רק לשם הבהרה: פרוש השם ק.מ.י. הינו "קרב מגן ישראלי" (ולא מגע) השיטה נועדה בראש ובראשונה להגנה עצמית.
 
שימור השיטה והמסורת.

להזכירכם, בשיטות הלחימה המסורתיות, אותן תנועות שאנו מבצעים כיום - הן התנועות שביצע מי שייסד את השיטה. חלק מהאומנות זה שמירה על המסורת ועל היסודות - שהקאטות ושאר התנועות ישארו בדיוק אותו דבר "כמו שהתכוון המשורר", ולא לבצע שום שינוי במהות השיטה או בתנועות, ואפילו לא בפילוסופיה העומדת מאחרי השיטה. בק.מ.י או בקרב מגע, אני מניח שצורת שימור השיטה מתבצעת בצורה של ספרים ותצלומים. ואני אומר זאת, משום שלעיתים קרובות אני רואה אנשים משיטות של קרב מגע או הישרדות, שמבצעים תנועות שונות לחלוטין - שתי אנשים, באותה רמה ומאותה שיטה, מבצעים תנועות שונות !! ואני לא מתכוון נניח, לפירוש תנועה מסויימת בקאטא בצורות שונות (דבר שבהחלט מקובל). צריך לזכור, שבאומנויות הלחימה המסורתיות, שימור השיטה מתבצע בעיקר בזכות הקאטות, שהן למעשה מהוות את אבני היסוד של השיטה. ואסור לחרוג בשום צורה מהצורה המקורית ! סלבו, שנכנס לפרץ של מסורת וערכים מקודשים
 

mga-abir

New member
קמ"י היא תעתיק.

מסורת של אומנויות לחימה מסורתיות משתנות עם הזמן על ידי הדרגות הבכירות ביותר עם הזמן.זכורה לי תנועה שהייתי מבצע שלא על פי המסורת,מאחר וחשבתי על הסימטריה בין הידיים.לשנים ראש השיטה ביפן דאן 8 באותם ימים ואולי 9 הוציא ספר נוסף ושם נראתה התנועה המתוקנת כפי שאני בצעתי.הדבר מלמד שהתפיסה שהיתה מקובלת על קנאות לשיטה השתנתה עם רוח הזמן.לפני קמ"י היה קרב מגע,קרב מגע הפך לקרב מגע ישראלי,הוא מושתת על הקרב מגע ועם הזמן היו תוספות.כך שגם שיטה זו השתנתה.שאל על אביגזר מאין למד והתחיל בברכה אביר
 

master_tal

New member
אביקזר

אלי אביקזר החל ללמוד אצל אימי ליכטנפלד קרב מגע. במקביל למד גם אומניות לחימה שונות כגון ג´ודו קרטה ג´יוג´טסו אייקידו וכו´.
 

mga-abir

New member
חלקן היה מיושם אצל אימי ז"ל

איני מדבר בגנות חלילה. בברכה אביר
 
למעלה