להשוויץ.. תמונה מאתמול, פעם ראשונה של אמיר, בהיכל, הוא היה.. בשוׂק. בהלם, נישק, וחיבק, תודה, אבא, תודה. אבא, תודה, אבא.. אף פעם לא ראיתי עליו מבט כזה.. אווו... איזו חויה..
עד היום, בכל פעם שבאתי למשחק. {לפחות אחד בעונה} מכבי הפסידה.. מעולם לא ראיתי, ביד אליהו, את מכבי מנצחת.. אפילו בעונות האליפות הרגשתי מנחס.. אבל הייתי אמיץ, וזה השתלם..
עוד הרבה זמן... בסופו של דבר מה שזוכרים מהילדות אלו החוויות שאנו עוברים ומי שהיה איתנו ברגעים אלו, כמה שיהיו יותר חוויות טובות ומהנות הזכרונות יהיו יותר יפים