סתם כי בא לי לשתף ../images/Emo22.gif
לעבוד ביום שישי זה בעסה. לעבוד ביום שישי כשחולים זה בעסה כפולה. לעבוד ביום שישי כשחולים והעבודה הייתה אמורה להיות באילת לכמה שעות זה בעסה כפולה ומכופלת. זה היה יום ארוך, קשה, מתוח ומלא ריצות... ובין לבין נשמות טהורות ומלאות אהבה נתנו לי אוטו שהקל על הכל. ובלילה כשתחושת הרעב שהיא רק לקונספירציה של בנות רזות במיוחד "שכחתי לאכול היום"... פתאום הבנתי כמה אני רעבה. בחברת החברים הכי טובים שיש נחו בג'קו על צלחתי מלא צלוחיות עמוסות כל טוב, ארבעה נתחי פרגית משובחים ביותר !!! לא אוהבת דגים, גם לא מסתדרת איתם... אבל אני אוהבת את המסעדה הזאת אהבת נפש וכיבה. קב"א במקום שבאמת יכול לעורר אותי, ארקפנה רוטשילד, תה מחליטת לואיזה ועוגיות שקדים רכות ונמסות. אני עייפה ברמות שאי אפשר בכלל לתאר, ויש לי תקלה בממיר האטומי כך שגם כבלים אין לי. אבל, גולת הכותרת: ללכת היום בחוץ, בלילה... היה אחד מהרגעים הקסומים של הזמן האחרון. החייל שלי התקשר אלי מוקדם בבוקר לתת לי כתובת כדי להפציץ אותו בחבילות ומכתבים... "אני במחסום ארז, מאבטחים, אבל אל תדאגי יש לי קסדה ואפוד..." דימעה קטנה של אחות גדולה... "ירד כאן גשם אחותי".... ואני רק חושבת מה הצבא הזה מבין... עוד חודש וחצי הוא רק בן 19 ועוד בתול... מי מרשה להם לקחת אותם לאבטח.... ועוד בגשם שהוא אפילו לא ראשון, ככה אמרו החזאים... נישקתי וחיבקתי אותו בטלפון, כמה שאפשר דרך מכשיר כזה קטן. וכל מה שקרה היום בלילה... נדמה לי שקוראים לזה סתיו. בישראל עדיין קשה לעכל את זה בתחילת ספטמבר... אבל הרגשנו את זה והתרגשנו. אוויר קריר, עם רוח שגרמה לי לעמוד לרגע, לפרוס ידיים ולהתמכר. ואני... אני נובלת בקיץ ומתחילה לחיות בחורף. עם העננים, עם האפור הזה, עם השלוליות ועם הגשם... על הים. עם הכובעים המופרעים שלי, עם הצעיפים הפסיכים, עם התנור ועם המרקים. ואני רק אומרת... האוויר היה כל כך אחר היום... אולי משהו חדש עומד בדלת, רק צריך לתת לו להיכנס. לילה טוב דוד אלי-קופטר נשיקה דוד ירח פינליש שלאף אחד כולל היא לא ברור מה באמת עובר עליה אבל אומרים שמשהו טוב מתחיל כאן... נשיקות במצח.
לעבוד ביום שישי זה בעסה. לעבוד ביום שישי כשחולים זה בעסה כפולה. לעבוד ביום שישי כשחולים והעבודה הייתה אמורה להיות באילת לכמה שעות זה בעסה כפולה ומכופלת. זה היה יום ארוך, קשה, מתוח ומלא ריצות... ובין לבין נשמות טהורות ומלאות אהבה נתנו לי אוטו שהקל על הכל. ובלילה כשתחושת הרעב שהיא רק לקונספירציה של בנות רזות במיוחד "שכחתי לאכול היום"... פתאום הבנתי כמה אני רעבה. בחברת החברים הכי טובים שיש נחו בג'קו על צלחתי מלא צלוחיות עמוסות כל טוב, ארבעה נתחי פרגית משובחים ביותר !!! לא אוהבת דגים, גם לא מסתדרת איתם... אבל אני אוהבת את המסעדה הזאת אהבת נפש וכיבה. קב"א במקום שבאמת יכול לעורר אותי, ארקפנה רוטשילד, תה מחליטת לואיזה ועוגיות שקדים רכות ונמסות. אני עייפה ברמות שאי אפשר בכלל לתאר, ויש לי תקלה בממיר האטומי כך שגם כבלים אין לי. אבל, גולת הכותרת: ללכת היום בחוץ, בלילה... היה אחד מהרגעים הקסומים של הזמן האחרון. החייל שלי התקשר אלי מוקדם בבוקר לתת לי כתובת כדי להפציץ אותו בחבילות ומכתבים... "אני במחסום ארז, מאבטחים, אבל אל תדאגי יש לי קסדה ואפוד..." דימעה קטנה של אחות גדולה... "ירד כאן גשם אחותי".... ואני רק חושבת מה הצבא הזה מבין... עוד חודש וחצי הוא רק בן 19 ועוד בתול... מי מרשה להם לקחת אותם לאבטח.... ועוד בגשם שהוא אפילו לא ראשון, ככה אמרו החזאים... נישקתי וחיבקתי אותו בטלפון, כמה שאפשר דרך מכשיר כזה קטן. וכל מה שקרה היום בלילה... נדמה לי שקוראים לזה סתיו. בישראל עדיין קשה לעכל את זה בתחילת ספטמבר... אבל הרגשנו את זה והתרגשנו. אוויר קריר, עם רוח שגרמה לי לעמוד לרגע, לפרוס ידיים ולהתמכר. ואני... אני נובלת בקיץ ומתחילה לחיות בחורף. עם העננים, עם האפור הזה, עם השלוליות ועם הגשם... על הים. עם הכובעים המופרעים שלי, עם הצעיפים הפסיכים, עם התנור ועם המרקים. ואני רק אומרת... האוויר היה כל כך אחר היום... אולי משהו חדש עומד בדלת, רק צריך לתת לו להיכנס. לילה טוב דוד אלי-קופטר נשיקה דוד ירח פינליש שלאף אחד כולל היא לא ברור מה באמת עובר עליה אבל אומרים שמשהו טוב מתחיל כאן... נשיקות במצח.
