סתם כזה טריגר

[מאפרת בשאנטי]

סתם כזה טריגר

השותף בדירה בה אני גרה עוזב.. הפעם זה לא בגללי (ככה הוא אומר), הוא רוצה לעבור לגור עם החברה שלו. אני מסתפקת בזה, גם רואה אותם מתחרמנים וכל זה ונראה שהם באמת אוהבים וזה משמח אותי שהפעם השותף עוזב מסיבה שלא קשורה בי, לא "בורח".... מהבלאגן, או זה שאני משתלטת על הסלון וגם ישנה בו לפעמים (גם בבית של ההורים. אני כאילו צריכה להרגיש שליטה על הבית........), והסירחון של החול של החתולים..... וזה שאני משאירה את הכלים שנה בכיור לפני שאני שוטפת.... כל מיני דברים כאלה שאנשים לא יכולים לתאר להם ששותפה כמוני מביאה איתה. כן, לא קל לגור איתי. אני לא ממש שותפה מתחשבת.... לא מחוסר איכפתיות (המצפון אוכל אותי הרבה..), אלא מחוסר כוחות. ממש. אין לי כוח להחזיק בית וכל זה... [לא משנה אני מבינה את עצמי] קיצור, למרות שהוא לא עוזב בקפיצה מהחלון, עדיין זה מחזיר אותי לכל הסיטואציה של רק לפני חצי שנה............. השותף שהתאבד. ואני פוצאת את עצמי חושבת עליו הרבה, ועל זה שהוא היה שותף נוח ואיך אנחנו (אני וחברה שלי שגם גרה באותה דירה) עשינו לו את המוות ולא התחשבנו בו.. ומצד שני, אני והוא היינו ביחסים של לדבר.. ולשבת ביחד לראות טלויזיה וגם לצאת קצת..... נראה היה לי אז שזה מובן מאליו אבל עכשיו אני יודעת שהרבה שותפים לא ממש מדברים אחד עם השני.... כמו השותף שיש לי עכשיו... לא יודעת מה אני מנסה להגיד, בעיקרון, אותו עיקרון........... שקשה לי, מאד. אני עייפה וכואב לי נפשית ופיזית.. רוב היום. 99 אחוז מהיום. אני לא יודעת כמה זמן כבר לא התקלחתי......... קר אצלנו, אין חימום... ואני לא רוצה לסבול גם את הקור.... וגם.. לסבן את הגוף הדוחה שלי.... איכס. אני מעדיפה להתעלם ממנו, מהשינויים שחלים בו בכל יום (אני עולה במשקל.. ועולה ועולה.... בולמוסים כמעט על בסיס יומיומי..) אני קוראת פה על בנות שמתאשפזות ואני נאכלת קנאה. בחיי. כל כך הייתי רוצה הפסקה מהחיים האמיתיים............. אני רק מחכה בכליון עיניים שהשנה הזו תיגמר, ואז.. נראה מה. ואז אני כבר לא אהיה במירוץ הזה של הלימודים והמחויבויות....... אולי אוכל לעצור קצת ולנשום, לחשוב על עצמי.

 

[clastic]

צריך שיהיה אכפת כדי שיהיה אכפת

כותרת משונה משהו... תראי, אני מאמין שבן אדם צריך להתנהג ולהתייחס אל עצמו כאל בן אדם כדי להרגיש בן אדם וכדי לרצות להמשיך להרגיש בן אדם. למה אני מתכוון? במצבי משבר, כאב, דיכאון... יש דחף להמנע מפעילויות שבשגרה הן הבסיס של הבסיס. אולי לא נכון להגיד "יש דחף". זה ההפך מ"דחף". קיים חוסר מוטיבציה לתפקד, נטייה חזקה לחוסר מעש. לא להתקלח למשל. לא לשמור על הגיינה בסיסית, של הגוף וגם של הסביבה. והטעות הנפוצה היא לחשוב שלא מדובר בפעילויות קריטיות, ז"א - זה לא כמו לא לעבוד, או לא ללכת לשירותים. אף אחד לא מת מלא להתקלח שבוע. זה לא באמת ככה, מאחר וההזנחה הזאת עלולה לפגוע בך יותר משאת חושבת. כי כדי להרגיש "בן אדם" - כדי לחוש תכלית ורצון להתקדם מתחושה של חוסר תכלית - יש ליצור תכלית, ויש ליישם מאפיינים של חיים נורמליים על מנת להתחיל לתפקד טוב יותר. אתן דוגמא משלי: כשאני חסר מצב רוח, כשאני קם בבוקר על צד שמאל, הדחף הכי בסיסי שלי הוא לא להתגלח. דילמה גברית טיפוסית. בשביל מה? יש כאלה שאפילו חושבים/חושבות שזיפים זה יפה וביום שאחרי זה? כבר יש לי אחלה זיפים, מה זה משנה אם הם יארכו מעט? וביום השלישי? שמעי, זה כבר מתחיל לקבל צורה... לא חבל להוריד עכשיו? (גילוי נאות: כותב שורות אלה אינו נהנה מהיתרון של פנים קשוחות ומגניבות, מהסוג שהולך טוב עם זיפים

) ובשלב מסוים אני מתגלח. ואז - אוטומטית - אני מרגיש נקי יותר. ואני מרגיש שאני דואג לעצמי. ומרגיש פחות מוזנח, יותר מודע. ובאופן כמעט מיידי זה משליך להמון תחושות ומחשבות שלא הייתי מעלה בכלל בדעתי - ויכול להניע עוד תהליך שלם של "לעשות משהו מועיל עם היום שלי". אותו הדבר פועל גם בהקשר של סביבה נקייה ונעימה. כשאדם שרוי במקום מוזנח, מסריח, לא נעים - התפקוד שלו נפגע. הרבה אנשים שאין להם הפרעה כלשהי אלא הם סתם בלגאניסטים יכולים להגיד "עלי זה לא משפיע. הסדר לא חשוב לי, וכל עוד לא מלוכלך אל תבוא אלי בתלונות". חלקם אולי צודקים, הם באמת כאלה. אבל עבור רוב האנשים, סביבה מסודרת יוצרת מחשבה מסודרת. סביבה נעימה יוצרת תחושה נעימה ומביאה לפעילות הרמונית וטובה יותר, באופן ספונטני ובלי שבהכרח נשים לכך לב. אני לא רוצה שתרגישי כאילו אני מעיר לך, או מנסה לחנך אותך. קטונתי כמובן, וברור לי גם שרוב הסיכויים שאני לא מחדש לך כלום. יחד עם זאת, לפעמים עוזר לשמוע את המילים מהצד. הקושי הכי גדול הוא, אם כן, לקום ולהתחיל לעשות משהו. זאת הצרה: לפני שמרגישים שיפור - צריך לקום ולשפר משהו. אי אפשר להנות מדירה מסודרת, או מחדר מסודר, בלי לקום ולסדר. אי אפשר להנות מכיור ריק כשאף כלי עדיין לא נשטף. המחשבה צריכה לדעתי להיות כזאת: "אני מבינה שרע לי, אני מבינה שזה תלוי גם בתחושה הכללית שעוטפת אותי, ברור לי שלמרות שאין לי חשק או כוח לשנות - אם אשנה, זה יכול בהחלט להשפיע עלי ולהביא לשיפורים נוספים". אז קומי. קומי ותשני משהו. משהו אחד. משהו שאת יודעת שיכול לגרום לך, אחרי שתסיימי, להרגיש יותר טוב. בתקווה שזו רק ההתחלה...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אהובתנו.

אני כל הזמן מתלבטת, כבר כתבתי לך לא פעם, אם מה שיעשה לך טוב זה להצליח להחזיק את השנה הזו, לא להשבר, לדעת שאת במסלול לתואר, ושזה דבר שיכול להחזיק ולתת כוחות, או שדווקא ההמשך בלימודים יעשה נזק חמור. אני חושבת שחלק מהמדדים לכמה דחוף צריך לעצור הכל, עם כל העצב וההפסדים שכרוכים בכך, זה הפסקת תפקוד. לא להתקלח זה דבר רע. לא בגלל היגיינה, אלא בגלל שזה מעיד על בעיה לתפקד ברמה הכי נמוכה של טיפול עצמי. זה לא סימן טוב בכלל. אני יודעת שאת יודעת, ואין לי כוונה לייאש או להפחיד, וגם זוכרת שרק התחלת טיפול חדש, ואני לא בטוחה שכל כך מהר צריך להרים ידיים ולהחליט שהוא לא מספיק, ובכל זאת, אני חושבת שזה משהו שאת צריכה לשים לב אליו, ואם זה ממשיך ככה, שחוסר היכולת לתפקד הוא קיצוני כזה, אז אולי כן צריך לעצור את החיים, ולתת לעצמך את הדבר הזה שאת כל כך מקנאה שאחרים מקבלים... [אובייקטיבית, סיפור השותף הוא קשה מאוד מאוד, ולא פשוט להתמודד עם הטראומה שדבר כזה יוצר. אל תרגישי מוזרה שאת חושבת על זה. זה הכי טבעי בעולם.]

 

[מאפרת בשאנטי]

 

[ג ר נ י ו ם]

עצוב כי את מסכימה עם רחלי?

עצוב כי את אבודה? עצוב כי?.. (אני מתכוונת לאייקון) מאוד הסכמתי עם מה שהיא כתבה לך. זה גם מאוזן מאוד, בסופו של דבר, לא? ותגידי. המטפלת שלך יודעת משהו מכל זה? אני יודעת שזאת רק התחלה, אבל יש דברים שהיא צריכה לדעת. (מה עם להדפס ולתת לה לקרוא, למשל?) סליחה שאני קצת לאקונית. את יודעת שאני אוהבת אותך ומאמינה בך מאוד.

 

[ג ר נ י ו ם]

עם -> צ"ל אם

 

[clastic]

דווקא כתבת נכון

 

[קולדון]

בפעם השניה.. בתוך ההודעה (חחחח)

 

[clastic]

 

[מאפרת בשאנטי]

לא יודעת.. כי הכל..

כן המטפלת שלי יודעת אבל היא בעצמה אמרה "אני חושבת שאת מבינה בהפרעות אכילה יותר ממני......" (היא לא כ"כ מבינה בהפרעות אכילה..) אז נגיד בתחום הזה היא לא ממש יכולה לעזור לי.... וחוצמזה.. אם היא יודעת שאני לא מתקלחת? - לא. (אגב הרגע התקלחתי, סתם כי התעוררתי בבוקר וידעתי שאין מצב שאני נותנת לאנשים לראות אותי ככה. (או להריח..), אז החלטתי לא ללכת לביצפר כדי לסדר קצת את עצמי ואת הבית. שאגב, זה משהו שאני עושה הרבה בסמסטר הזה, מפסידה הרצאות (גם כאלו שהנוכחות חובה..), אבל לפחות הפעם יש לי תירוץ טוב..) אני לא רוצה שאנשים יסתכלו עלי כמו על מישהי שאיבדה את זה לגמרי.... (איבדתי את זה..? לא. לא לא לא!! אני עדיין צעירה יחסית, יהיה בסדר..... (איך..?) ) [חוזרת רגע להודעה הראשית שלי לראות מה עוד היא יודעת או לא..] שהשותף התאבד? ייפ. שאני חיה בהזנחה עצמית וסביבתית? נופ. (חשוב שהיא תדע את זה הא..?) מליון בולמוסים? ייפ. (כפי שאמרתי ידיה סוג של כבולות בנושא..) שאני במצוקה ברמה שאני מקנאה באנשים שמתאשפזים? קיינד אוף.. (לא אמרתי את המשפט הזה ספציפית אבל אני בוכה אצלה הרבה. וחוזרת שוב ושוב על המשפט "אני לא יודעת מה לעשות". - בינתיים היא (או אנחנו יחד) לא הגינו איזה פיתרון או התחלה של פיתרון בשבילי.......) http://www.youtube.com/watch?v=rYDuNq-a5b4&feature=share

 

[ג ר נ י ו ם]

מאפרת היפה

אני לא יכולה לענות עכשיו (לימודים לימודים לימודים לימודים

) אבל אענה אחר כך, יש לי מה להגיד לך. בינתיים, אולי תאהבי את זה http://www.youtube.com/watch?v=NYCy7zNTkMs או את זה אם את צריכה משהו רגוע http://www.youtube.com/watch?v=rsOFqxU157w&feature=related או את זה אם את צריכה משהו זועם, ממש זועם http://www.youtube.com/watch?v=MrLJeAL4Ywo till later

 

[ג ר נ י ו ם]

מה שרציתי להגיד הוא שאלה

דברים מרשימים מאוד, הדברים שכתבת, כלומר שהיא יודעת (סליחה על הניסוחים המפגרים). אלה דברים (או דברים אחרים אבל דומים להם ברמת המורכבות שלהם) שלקח לך חודשים, אם בכלל, לספר למטפלות אחרות שהיו לך, לא? בעיני זה הישג מדהים. (לא במובן של הישג אולימפי, ושוב סליחה על הניסוחים המפגרים, אני עייפה אחרי יום ארוך, אבל את מבינה למה אני מתכוונת, נכון?). עכשיו היא צריכה לדעת גם על שאר הדברים. כלומר, לאט לאט, בקצב שלך. (יש לך איזה קובץ וורד שכתבת לי שעוד לא עניתי עליו - אולי תתני גם לה אותו? - ואני מבטיחה לענות. לא שכחתי). אני מחבקת אותך.

ותודה על השיר וזה בשבילך http://www.youtube.com/watch?v=yFXjF__eMQU&feature=related

 

[ג ר נ י ו ם]

בעצם, גם זה בשבילך:

http://www.youtube.com/watch?v=9pdcddQ0b60 (אני אוהבת את הפזמון)

 

[מאפרת בשאנטי]

נכון, את צודקת

למטפלת הזו הגעתי ברמת הצפה מאד גבוה.... על הפגישה הראשונה התחלתי לבכות (דמעות..) שאין לי כסף להמשיך אצלה בכלל ואני לא יודעת מה אני עושה שם...... אז אחרי שנפתח הסכר של הדמעות (שאני, "כידוע", לא בוכה ליד אנשים..) הדברים האחרים נראו כבר פחות מסובכים לגילוי. תודה על הקישור לשיר, הוא לא ממש מסוג הדברים שאני שומעת בד"כ אבל הוא חמוד (ואם כבר בקישורים לשירים עסקינן, הנה שיר של muse שאני חורשת לאחרונה... (הוא לא חדש או משו.. סתם) ) http://www.youtube.com/watch?v=eMqsWc8muj8&ob=av2e "Everything about you is how I'd wanna be Your freedom comes naturally, Everything about you resonates happiness Now I won't settle for less Give me all the peace and joy in your mind Everything about you pains my envying Your soul can't hate anything Everything about you is so easy to love They're watching you from above Give me all the peace and joy in your mind I want the peace and joy in your mind Give me the peace and joy in your mind Everything about you resonates happiness Now i won't settle for less"

 

[אלומת האור]

מאפרת אהובה

אני מכירה את המצב הזה, מכירה עד כאב, את נושא המקלחת, או אי המקלחת. בתקופה של הדיכאון הנוראי שהייתי בו לפני כשלוש שנים, גם אני לא התקלחתי, גם אני נגעלתי, גם לי היה קר, וסתם, כאילו, מה הטעם בכלל, למי זה אכפת אם אני כן מתקלחת או לא מתקלחת, זה לא שמישהו רואה אותי או נפגש אתי... הפסקתי ללכת גם לקבוצות... לי עזר מאוד להתחייב למישהו שאני עושה את זה. ממש ברמה של לסמס או להתקשר לחברה שתעודד אותי להתקלח ואז אסמס לה או אכתוב או אתקשר כשאני יוצאת. שלמישהו אחר אכפת. ואני רוצה להגיד לך, ואת בטח יודעת את זה מעצמך, שכשאת כן מצליחה להתקלח, ההרגשה אחרי היא כל כך טובה, שפתאום את לא מבינה איך יכולת בלי... אני כותבת הרבה פעמים בסטטוס שלי בפייסבוק שאין שום בעיה בעולם שמקלחת טובה לא יכולה לשפר ולו במעט. תראי, זה חורף עכשיו, ולא נורא אם מתקלחים נגיד יום כן יום לא, אבל את חייבת להרים את עצמך משם. זה המקום הכי נמוך שהגעתי אליו. טוב, כמעט הכי נמוך, אבל לי זה נתן הרגשה של תת-אדם, גם ככה הרגשתי כמו זבל. והשינוי אחרי מקלחת אחת הוא מטאורי בשבילי. חוץ מזה שהכי קשה זה לקום, לעשות את הצעד לעבר המקלחת, נכון? תשמעי מה אני עושה לפעמים עדיין, כשלא בא לי להתקלח... אבל אל תצחקי, טוב? לפעמים אני פשוט מחכה שאצטרך ללכת לשירותים, ואז אני כבר 'עולה על הגל' וכבר ממילא במקלחת, אז אני תופסת טרמפ ובאותה הזדמנות מחסלת את שני העניינים. אם זה לא היה ברור, אז השירותים והמקלחון שלי זה באותו חדר

. ומשהו בעניין החימום - מה בדבר מפזר חום? סהדי במרומים שאני לא יכולה לסבול שום מיזוג של חימום, אני בורחת מזה כמו מ...אש (חה חה) לא יכולה, זה עושה לי מיגרנה ולחץ דם גבוה. המקום היחידי שבו אני כן משתמשת במשהו מחמם זה במקלחת. יש לי מפזר חום קטן שאני מניחה על השיש של הכיור, והוא עושה את העבודה סבבה לגמרי. אחרי זה יש בגדים מחממים, שמיכות, וכל מה שצריך. פשוט תעשי את זה. אל תחשבי יותר מדיי על למה כן ולמה לא, פשוט קומי ותעשי, כי ככה, על הדרך לשירותים. מה דעתך? שולחת חיזבוק, שזה חיבוק לחיזוק.

 

[קולדון]

מותק!

אני דווקא פחות מסכימה עם רחלי... כלומר, אני מסכימה שלא להתקלח מעיד כבר על עיניינים של תפקוד, אבל אני כן חושבת שאת יכולה להרים את עצמך לבד מזה. אני כן חושבת שזה קשור להכל, לדירה מבולגנת ולכלים ולחורף ולמחשבות על השותף שהתאבד (כמה אנושי ולגיטימי) ולקשיים האחרים שמלווים אותך. אני מכירה את זה מעצמי.. כמה קשה לאסוף את עצמך מהמאפרה שהיא החדר שלך כבר. היו לי תקופות ארוכות כאלו בהולנד, של בדידות ובלאגן והזנחה... במיוחד עם חתולים בבית זה תיק תק נהיה ממש בלאגן... זה היה גורם לי לא להיות מסוגלת להתחיל אפילו לארגן שם משהו... וכתוצאה מכך כשהייתי בחדר שלי היה רק בא לי לסגור את האור ולהתכסות בשמיכה כדי לא לראות את התמונה הזו של המציאות. וגם מבחינת בולמוסים, אני חושבת שז כן משפיע לרעה על המצב. כי בולמוסים נותנים איזו נחמה והקלה מיידית, שאני מניחה שתסכימי שלחיות בבית שלא נעים לך בו- מגביר את הצורך לבולמוס. מצד שני, כשכבר הייתי מצליחה לאסוף את עצמי ולסדר איכשהו זה היה משפיע מיידית לטובה. והייתי נהיית אופטימית ומבטיחה לעצמי לשמור וכו.... ואני זוכרת גם הודעות כאן שלך אחרי שאת מסדרת וכל זה. את צריכה להתייחס לזה קצת אחרת מאיך שאת מתייחסת. הרבה יותר בקשיחות ופחות בתמימות. אמנם הרבה אנשים דוחים את שטיפת הכלים, או מבולגנים, או מלוכלכים- אבל אם משפיע עלייך כל כך עמוק את לא יכולה להרשות לעצמך את זה- בדיוק כמו עם צמצומי ארוחות שאנשים "רגילים" לרוב יכולים לעשות בלי לשים לב ובלי שזה יגרום להם להיות על הפנים אח"כ.

 

[Blackbird fly]

כמה שהייתי רוצה לכתוב משהו שיעזור...

אבל משום מה אני לא יודעת ממש איך להגיב להודעות שלך. אין לי את הכישרון להגיד את הדבר הנכון. ואני לא ממש חכמה. אבל אני קצת מבינה אותך, גם לי היה אישיו עם מקלחות, לא יכולתי לראות את הגוף שלי... ובכלל, די הזנחתי את עצמי ואת הסביבה שחייתי בה. עכשיו אני פשוט מחפשת סיבות להתקלח ולהתגבר על תחושת הגועל מהגוף שלי... כשנפגשים עם אנשים, חברות, ומתחבקים... זה תמיד מטריד אותי אם אני מסריחה או לא... בקיצור... רק רציתי שתדעי, למרות שכבר הבנת, שאת לא לבד. ומצטערת על התגובה הדבילית, ועל זה שאין לי שום דבר לייעץ לך, אבל בכל זאת רציתי להגיב. למרות שאנחנו בקושי מכירות (ולמרות שאת לא עונה לי להודעה ><) אני מרגישה סוג של תחושת דאגה כלפייך... את כ"כ נוגעת בהודעות שלך. מקווה שתמצאי זמן למנוחה בשבילך עצמך ושהשבוע תרגישי יותר טוב...

 

[מאפרת בשאנטי]

איזו הודעה?

 

[חלומותשל אחרים]

כרגיל

נמחץ' לי הלב מלקרוא אותך. אני רוצה לכתוב לך משהו מרגיע אבל לא יודעת מה. סליחה אם ההודעה שלי עוררה בך תחושות קשות. אולי תנסי בכל זאת לקחת הפסקה? למשל לעשות משהו ממש משחרר בחופשת הסמסטר?

 

[y8y8]

הזדהות הזדהות הזדהות

איזה מוזר זה שאני כל הזמן מחפשת אנשים שדומים לי, שחושבים כמוני ושסובלים כמוני..בקיצור שמזדהים. לפעמים נראה לי שעם אנשים כאלה אני צריכה להיות, אבל במקום זה אני מוצאת לי "חברות" ממש לא מתאימות לי.. פחח בקיצור מה שאני מנסה להגיד לך- אני כל כל מבינה אותך!!!