סתם הרהורים,,,על יחסים

[mykal]

סתם הרהורים,,,על יחסים

בעקבות הכתיבה של חברות כאן,
על ימי הולדת, ומתנות.

ובעקבות פטירת אבי והקמת המצבה ביום שני
ושם הספידו אותו.

לכל אחד מהילדים והחתנים והכלה, לכל אחד
מהנכדים --יש מתנות ממש יחודיות, שמשמחות את מקבלי המתנות.
כולם אומרים יש לנו גם משהו ממשי שבכל פעם 'שנגע' בו זה מסבא.

לא חגגו אצלינו ימי הולדת, ולא היה ריטואל קבוע,
אבל הלכנו איתו לבחור. ועכשיו זה הכל מזכרות יקרות ערך.
והכל קיבל עוד נדבך של ערך סגולי.
ונראה לי שזה מעשה הכי נכון לעשות.
לקנות לנכדים--מה שבוחרים הוא תמיד חזר שמח ו'השויץ' בדברים
והם היו הכי שמחים.

וסבתא אחרת שמעולם לא קנתה ולא התיחסה--זה הזכרון--נכון?
מקוה שאשכיל לחקות אותו.

 

[שיר לי שני]

אם שמת לב

כבר יש לך במודעות,
ואם יש לך במודעות,
כבר יש לך חצי דרך למעשה...

גם אבא שלי הקפיד לתת מה שצריך, ולא מה שעשה רושם או נראה לו שצריך.

 

[mykal]

מסכימה איתך.

 

[B l u e D e v i l]

סבתי ז"ל

זו שמדי פעם אני מציינת כמה מהממת היא היתה, היתה תמיד מביאה לנו "משהו". בכולבו של הקיבוץ לא תמיד היה מבחר מסחרחר ,אבל היא תמיד מצאה איזה קשקוש זה או אחר. בין אם מכתביות או ארנק ובין אם בובות יקרות. ואם היתה באה אלינו והיתה עוצרת בדרך בת"א, היתה נסחבת באוטובוסים עם חנות שלמה (ודאגה ככה לכל נכד ונכד)
אני נוצרת חלק מהדברים עד היום, גם אם חלקם זולים מבחינת ערך כספי, הם יקרים מבחינת ערך מנטלי. המחשבה, הרצון, הלב הענק...

סתם חריץ למה מרגיש נכד שיודע שסבתא חושבת עליו, דואגת לו, ונותנת לו.

 

[mykal]

זה כ"כ נכון,

בעלי, הספיד את אבי, ודיבר על המחוות האלה,
ואמר לי--אני למדתי מאבא שלך, ואני מתנהג ועכשיו אדגיש
ואגדיש זמן יותר לנכדים.
אתמול הלך עם אחד הנכדים לבריכה, ובילו בה כמה שעות,
הבוקר הוא אומר "איזה ילד נהדר מנומס ועדין, זה היה כיף..."
אני בטוחה שגם הילד נהנה.

בשבוע הבא אנחנו עושים קיטנה לנכדים מחוץ לעיר--בעלי לוקח חופשה--
ימות המשיח כבר כאן

כן, אקנה (כאילו עד היום לא קניתי) גם חפצים שיקחו איתם.

 

[שיר לי שני]

לגמרי מסכימה איתך!

 

[עלה לא נידף]

זה לא המתנה, זה הנותן.

מה זה משנה שסבא הביא לי פעם X, אם בכלל לא טרח לשבת ולדבר איתי? לבקר אותי ביום הולדתי? מי עומד מאחורי המתנה?

כילדה העדפתי ש"יגעו" לי בנשמה, אבל הסבים והסבתות שלי היו עסוקים מדי בשביל זה. אני כן זוכרת בחיבה הרבה מתנות שסבתי הרחוקה היתה מעניקה, אבל בעיקר כי על זה התבסס הקשר. שמחת החידוש/המתנה מתפוגגת מהר.

 

[mykal]

ב א ר ו ר , וזה לא רק

מי הנותן, זה גם איך ניתן,
זה גם האזכור שההורים אומרים להגיד תודה,
והמעורבות של הסביבה אל הקניה--והסיבה והתירוץ לקניה.
בודאי שזה מורכב.

ובהקשר זה אספר על פעמיים שונות אצל נכדים שונים.
יש לי אחיינית 'מוכשרת' במיוחד לאבד (הכל),
במיוחד מכשירים סלולריים--היא צריכה זאת כי גרים בישוב שצריכה הסעה מהצומת הביתה.
ואחותי התרגזה בכל פעם מחדש, והענישה ונסתה בטוב ובהדרכה, ולא הלך.
אבא הפך את זה לצורך--והמכשיר האחרון שקנה היה איפון יקר.
עכשיו כשאבא נפטר, היא התבטאה--מי ידאג עכשיו לבעיות שלי?
אני הכנתי רשימה של המכשירים שסבא קנה לי.
זה שמור בזכרון גם כשהחפץ איננו.

ועוד סיפור--ביתי הגדולה, היתה 'בטיול' קניוני עם בעלה ועם סבא,
כמעט שנה אחרי החתונה, ותוך כדי גילתה את אזנו שהיא בהריון--
נכנס איתה (היא בקשה לא) לכפריס קנה לה שרשרת מדהימה,
היא לא מורידה אותה כבר 14 שנה.

כן, אלה הזכרונות הנעימים.

 

[רחליקה האחת]

יצירת זכרונות נעימים

לדור הבא הוא בהחלט פועל יוצא של רצון טוב ואהבה.

צר לי בנוגע לאביך ע"ה.

מאמינה שאת מחקה אותו באורח טבעי.

מחבקת מכאן,

רחליקה

 

[פרפרי אהבה]

אני חושבת שמתנות זה לא הכל, אבל זה כן חלק

חשוב במיוחד לילדים-שזה מה שהם זוכרים.
אני לדוגמא רואה את האחיינים שלי במשך פחות מחודש בשנה כשהם באים לארץ ולכן בדרך כלל קונה לכל אחד מהם מתנה גדולה והרבה מתנות קטנות לאורך הביקור לפצות על המתנות שהיו מקבלים לו היו בארץ והם מפספסים כי גרים בחו"ל.
זה לא עניין של גודל מתנה אלא מחפשת תמיד מה יעשה להם כיף ומיוחד עבורם.

הם עדיין זוכרים שדוד X ודודה Y (אני ובעלי) שלחנו להם חבילות כל שנה עם מלא מתנות ומכתב עם תמונות בחודש יום הולדת שלהם וכמה היה להם כיף לקבל.