מיתוס ומציאות - מיקי מאוס מול העולם
נסיון לתגובה לכתבה של ליאור כ"ץ, "
וולט דיסני כאויב". ליאור מציג תפיסה מסויימת לגבי מיתוסים ואגדות ותפקידם בהתפתחות שלנו כבני אדם\אמני לחימה. כיוון שאני מבין בפסיכולוגיה התפתחותית בערך כמו שאני מבין בפיסיקה של חומרים מרוכבים (אני יודע להגיד "פיאז'ה" 3 פעמים רצוף בלי להתבלבל), אני מבין שזו לא תהיה חוות דעת מקצועית ולכן אנסה לבחון את הנושא מנקודת מבט של אמן לחימה. בנוסף, כיוון שהמאמר נכתב ע"י מתרגל בודו נינג'יטסו, אני אשתמש בבבסיס המושגי של הפירמידה המתודית בשביל ליצור שפה משותפת. ליאור מציג את האמונה שלו, בתור ילד קטן, שהצדק ינצח - ואת הפעולות שלו בעקבות האמונה הזו. ראוי לציין שבתחילה הופיע מין דיסקליימר לפיו נקודת המבט שלו בכל המאמר מערבת מימד רגשי - אני מסכים, אבל בספק אם העובדה הזו דווקא גורעת מרמת הטיעון. המיתוס, טוען ליאור, גרם לו לפעול בצורה שלא תאמה את המציאות, ולכן הוא נפגע והבין תובנה חשובה: הצדק מנצח רק בעזרת הכוח. הוא ממשיך לטעון כי ישנם מיתוסים "טובים" ומיתוסים "רעים" להתפתחות הילד, וכי הורים צריכים לבקר את המיתוסים אליהם הילדים נחשפים, כדי שלא יקבלו מסרים מוטעים לגבי החיים. הוא מבחין בין מיתוס עוצר למיתוס עוזר. הכשל בטיעון של ליאור, לטעמי, נובע מההבנה לגבי מנגנון העיבוד של המיתוס. האם באמת _המיתוס_ הוא עוזר או עוצר? אני בספק. הספק שלי גובר כאשר אני קורא את הדוגמאות שלו למיתוס "טוב": עלילות גלגמש, מיתוס בודידהרמה או סיפורים על מעשיהם של ותיקי ארגון קבוצות. הספק נעזר על ידי כתבה אחרת באותו הגליון ממש - הדברים של יוסי לגבי האופן שבו תלמידים מתחילים רואים אותו. האם יוסי מנסה לשדר אומניפוטנטיות? האם יוסי הוא כל יכול? האם המורה של כל אחד מאיתנו כל יכול? לא. האם יש אנשים שמאמינים שהמורה שלהם כל יכול? האם אין ילדים שבטוחים שאבא שלהם הוא סופרמן? האם לגלות שהדבר הזה אינו כך פוגע לעד בנפשם הרכה? לפי ליאור, כן. לטעמי, לא. הבעיה אינה בסיפור אלא _במנגנון התיווך_ בין הסיפור לשומע. כמו שבודוקאן כתבה בשרשור אחר, אם תלמיד תלותי פוגש מורה מופרע, עפים ניצוצות. אם תלמיד מאוזן פוגש מורה מאוזן, נוצרת סינרגיה. מדוע? הסיפור הוא סיפור. לטעמי אין סיפורים "רעים" כמו שאין סיפורים "טובים": מעט מאוד סיפורים, אם בכלל, בנויים כדי להביע מסר ברור לגבי המציאות כלשהי לילדים. שמר, שבור, עזוב - המשגה מצויינת של תהליך התמודדות. אם לאדם המתמודד עם סיפור מסויים יש את הכלים לקבל את הסיפור, להבין אותו, לקרוא בין השורות ואז לקבל אותו - הוא מוכן להתמודדות עם כל סיפור ומיתוס. אם הוא לא מסוגל להתמודד (כרגע או בכלל) עם רגשות שליליים או לא נוטה\רוצה לעמת את המידע שהוא מקבל (שוב, כרגע או בכלל) עם הידע שלו לגבי המציות - הוא לא מוכן להתמודדות כזו. הדבר הזה תקף, כמובן, גם לעוסקים באמנויות לחימה שמאמינים שהסגנון שלהם הוא הטוב ביותר, המורה שלהם לא מפסיד לעולם ואפשר לחשל את הגוף כך שסכין לא תחדור אותו...
