דפנושששש, חמודה...........
אני מבין בדיוק מה את מרגישה וחושבת... גם לי יש את המחשבות האלה לפעמים ("איך יגיבו אנשים שאני מכיר אם הייתי מת") (לשאר חברי הפורום: כן, אני פסיכופת, מה לעשות! חחחחח!) אבל ברצינות... זה כאילו חשוב לי לדעת עד כמה יהיה להם איכפת \ עד כמה זה יגע לליבם... אז ככה... אני לא מכיר אותך הרבה זמן, וגם לא ממש טוב, אבל מהקצת שיצא לי להכיר אותך (ממה שדיברתי, ראיתי ושמעתי עלייך) אני יודע שאם היה קורה לך משהו הייתי מאוד מאוד עצוב... ואני לא מדבר על עצבות שתלך אחרי יום או יומיים... זה באמת יהיה עצוב מאוד! אני מקווה שאת לא חושבת מחשבות רעות, שלא עצוב לך ו... שאין לך בשורה מרה לספר לנו... אבל שרק תדעי לך שאם משהו מציק לך או משהו מפריע, את תמיד תמיד יכולה להתקשר אלי, בכל שעה שרק תרצי ואני אשמח להקשיב, לעזור, לתת לך עצה ואפילו אם תרצי ניפגש ואם אוכל לעזור ולו במעט- זהו שכרי! תמיד תמצאי אצלי אוזן קשבת! אני מתכוון לכל הדברים שאמרתי! I'm JUST a phone call away!
באהבה, רונן In Our Darkest Hour In My Deepest Despair Will You Still Care? Will You Be There? In My Trials And Tribulations Through Our Doubts And Frustrations In My Violence In My Turbulence Through My Fear And My Confessions In My Anguish And My Pain Through My Joy And My Sorrow In The Promise Of Another Tomorrow I'll Never Let You Part For You're Always In My Heart
) חברי הפורום הם לא רק לצורך החלפת תמונות ורשמים על מייקל אלא גם חברים שמקשיבים זה לזה בעיתות מצוקה. (ואני יודעת שאני נשמעת כמו פרסומת לער"ן אבל התכוונתי לכל מילה.).