סתם בא לי לשתף...
נפרדנו. נפרדתי ממנו. אני חושבת שבחיים לא הייתי במצב כמו שהייתי אתמול.. אני עוד לא החלטתי אם אני גאה בעצמי.. אין לי דעה לגבי העניין הזה.. מה שכן, זאת הייתה סצנה מהסרטים! הגעתי אליו ובדיוק שאני מחפשת חניה הוא מתקשר לשאול איפה אני.. עניתי שאני מחפשת חניה, אמר שהוא קפץ לתדלק ותכף מגיע.
חיכיתי ברכב.. בדרך שיננתי מה אני רוצה להגיד, את המילים הנכונות, בלי לפגוע, לא לצאת חסרת טקט.. רציתי להעביר לו מסר ברור ולא להשאיר אותו עם סימני שאלה.. כי מגיע לו לדעת.
הוא הגיע, חתיך כולו, לבוש אלגנט כמו שאני אוהבת.. אם הוא קצת היה שם לב הוא היה רואה משו אחר בפנים שלי.. בקושי הסתכלתי עליו, הרגשתי רע..
נשיקה וחיבוק ונכנסנו לדירה, עדיין מרגישה רע, לא נינוחה, הוא לא שם לב.
נכנסתי לחדר והייתה מוזיקה גבוהה, פניתי למחשב כדי להנמיך ועל המקלדת ראיתי דף ועליו מתנוססות האותיות "צ'יקיטה אהובתי" הסתובבתי מייד, כאילו לא ראיתי, אולי זה ייעלם..
מייד הבנתי, הוא כתב מכתב רומנטי .. שכמה הוא אוהב וזה.. שאלתי את אלוהים למה, הוא לא ענה, תפסתי ת'ראש בשתי ידיים וקיוויתי להיקבר באדמה.
הרגשתי רע! איך תמיד אני נקלעת למצבים האלו!?!? איךךך.. לא הצלחתי לשים מסכה, היא לא עלתה עליי באותו רגע.
בחיים לא הייתי כל כך נחושה להיפרד. לא חשבתי לדחות את זה, עבר לי רק בראש איך לעזאזל אני עושה את זה.. חתיכת אתגר! נ
זכרתי בכמה אני לא רוצה, אספתי אליי את כל מה שדחה אותי ואז הוא הביא לי זר פרחים- ורדים אדומים כמו שאני אוהבת..
פתאם הוא מקסים.... ונסיך....... ורומנטי..... והחיוך........ אבל לא קניתי כלום. ממש הרגשתי שזה לא מדבר אליי. זה לא צבט לי אפילו!!
הדבר היחיד שעשה לי רעד בלב זה היה אאוץ' כזה של איזה טיימינג גרוע מכל הזמנים!!! מעניין איזה טיימינג יותר גרוע, זה או אחרי סקס?...
תמיד הוא אמר שיש לי טיימינג גרוע, לפחות את זה הוא הצליח לזהות..
אז הוא הביא פרחים, מעלפים! ואז הוא הביא את המכתב.. כתב לא ברור אבל מה שהצלחתי לחלץ זה כמה הוא אוהב ושמח שהוא הכיר אותי, שהוא זכה בי ושהוא המאושר בגברים, שהוא מודע שלפעמים הוא דפוק ושהוא מדבר שטויות אבל הוא עובד על זה, תודה שאני סובלת אותו ככה ותודה שאני תמיד פה בשבילו, שרע לו אני יודעת לעודד אותו ושאיתי הכל ורוד ואופטימי ושהוא מוכן לתת לי הכל מהכל.. שאני כל כך עושה לו טוב שהוא מוכן לעשות לי טוב כפליים!!...
כן, אני אישה מדהימה, אני מתחילה לגלות את זה רק עכשיו.. אבל אין לי כח לחנך אנשים.. חינכתי מספיק. אני צריכה עכשו מישהו רציני יותר, מחונך.
אז קראתי את המכתב והוא מביט בי ואני מסתירה את המחשבות שלי עם השיער, הוא בוחן אותי ואני .... סימני שאלה בכל הגוף.. נראה לי שאפילו הדם שלי התבלבל, לא ידע לאן לזרום..! סיימתי לקרוא.. מערבולת.. שאל אם אני מתרגשת.. אמרתי ש... "גם .." וגימגמתי.."אני לא יודעת מה להגיד...." אוי זאת הרגשה נוראית, לא מאחלת לאף אחד\ת!!
אז הוא אומר לי "את לא צריכה להגיד כלום, רק תביאי לי חיבוק ונשיקה.." צודק, מגיע לך.. לא הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה.. הוא הושיט לי יד ועזר לי לקום..
חיבקתי אותו, משכתי קצת את הזמן.. חיבוק ארוך................... זהו, הגיע הזמן להתחיל..
"זוכר שאז אמרת שאתה צריך איתך בחורה שהיא שרוטה??"
"כן..." מלווה בפרצוף שלא מבין מה פשר השאלה ..
"אז אתה חושב שאני מספיק שרוטה כדי להיות איתך...?"
"אני חושב שכן...." אותו פרצוף ..
"תקשיב, אני חושבת שלא... נראה לי שאנחנו לא משדרים על אותו גל.. יש מצב שאתה לא הבנת מה קורה סביבך..."
שתיקה... הפרצוף מתחזק בחוסר הבנה מוחלט. "רגע אני לא מבין את באת לפה כדי לחתוך ממני?!?!" עצבן מתעורר.. שמעתי את האסימונים נופלים...
"אני באתי כדי לדבר איתך..." אוף, נעלמו כל המילים! איזה מצב השם ישמור... לא עלינו..
עוד כמה אסימונים נפלו.. "אני לא יודע מה להגיד..!" (גם אני.. :\)
מוריד את הז'קט במעט עצבנות, מניח על המיטה.. עצבן קם... מפשיל שרוולים..
"אין לי מילים..." ראיתי את ההלם על הפנים שלו, כאילו סיפרו לו על מות אדם קרוב..
לא סתם נאמר ש"סיום מערכת יחסים זה כמו מוות שרק שני אנשים יודעים עליו.."
עצבן התחיל להתעצבן וביקש ממני ללכת .."טוב, את מוזמנת ללכת.."
באמת?! אבל לא אמרתי כלום! ללכת? עכשיו? או להישאר? לנסות להסביר..? הוא עצבני מידיי, אין טעם.. אולי כן..?? אבל מה להגיד..?! אבל היה לי מלא מה להגיד! מה לעשות..!!
הבקשה המנומסת הפכה לציווי .. "תלכי מפה!"
קמתי.. "קחי את זה ותלכי מפה!!!!" לקחתי את התיק שלי, הפרחים והמכתב וברחתי משם כל עוד נפשי בי!
כן, זו הרגשה לא נעימה בכלל.. והטריקת דלת שבאה אח"כ..
אם הייתי נשארת עוד דקה זאת הייתה סטירה באחת מהלחיים שלי..
אני מודה שקצת פחדתי, בחיים לא ראיתי אותו עצבני ככה.. פגעתי בו ממש אין ספק..
הלוואי שהוא יבין מאיפה זה בא ויקבל את זה יום אחד...אחרי שהוא יתבגר קצת.
נפרדנו. נפרדתי ממנו. אני חושבת שבחיים לא הייתי במצב כמו שהייתי אתמול.. אני עוד לא החלטתי אם אני גאה בעצמי.. אין לי דעה לגבי העניין הזה.. מה שכן, זאת הייתה סצנה מהסרטים! הגעתי אליו ובדיוק שאני מחפשת חניה הוא מתקשר לשאול איפה אני.. עניתי שאני מחפשת חניה, אמר שהוא קפץ לתדלק ותכף מגיע.
חיכיתי ברכב.. בדרך שיננתי מה אני רוצה להגיד, את המילים הנכונות, בלי לפגוע, לא לצאת חסרת טקט.. רציתי להעביר לו מסר ברור ולא להשאיר אותו עם סימני שאלה.. כי מגיע לו לדעת.
הוא הגיע, חתיך כולו, לבוש אלגנט כמו שאני אוהבת.. אם הוא קצת היה שם לב הוא היה רואה משו אחר בפנים שלי.. בקושי הסתכלתי עליו, הרגשתי רע..
נשיקה וחיבוק ונכנסנו לדירה, עדיין מרגישה רע, לא נינוחה, הוא לא שם לב.
נכנסתי לחדר והייתה מוזיקה גבוהה, פניתי למחשב כדי להנמיך ועל המקלדת ראיתי דף ועליו מתנוססות האותיות "צ'יקיטה אהובתי" הסתובבתי מייד, כאילו לא ראיתי, אולי זה ייעלם..
מייד הבנתי, הוא כתב מכתב רומנטי .. שכמה הוא אוהב וזה.. שאלתי את אלוהים למה, הוא לא ענה, תפסתי ת'ראש בשתי ידיים וקיוויתי להיקבר באדמה.
הרגשתי רע! איך תמיד אני נקלעת למצבים האלו!?!? איךךך.. לא הצלחתי לשים מסכה, היא לא עלתה עליי באותו רגע.
בחיים לא הייתי כל כך נחושה להיפרד. לא חשבתי לדחות את זה, עבר לי רק בראש איך לעזאזל אני עושה את זה.. חתיכת אתגר! נ
זכרתי בכמה אני לא רוצה, אספתי אליי את כל מה שדחה אותי ואז הוא הביא לי זר פרחים- ורדים אדומים כמו שאני אוהבת..
פתאם הוא מקסים.... ונסיך....... ורומנטי..... והחיוך........ אבל לא קניתי כלום. ממש הרגשתי שזה לא מדבר אליי. זה לא צבט לי אפילו!!
הדבר היחיד שעשה לי רעד בלב זה היה אאוץ' כזה של איזה טיימינג גרוע מכל הזמנים!!! מעניין איזה טיימינג יותר גרוע, זה או אחרי סקס?...
תמיד הוא אמר שיש לי טיימינג גרוע, לפחות את זה הוא הצליח לזהות..
אז הוא הביא פרחים, מעלפים! ואז הוא הביא את המכתב.. כתב לא ברור אבל מה שהצלחתי לחלץ זה כמה הוא אוהב ושמח שהוא הכיר אותי, שהוא זכה בי ושהוא המאושר בגברים, שהוא מודע שלפעמים הוא דפוק ושהוא מדבר שטויות אבל הוא עובד על זה, תודה שאני סובלת אותו ככה ותודה שאני תמיד פה בשבילו, שרע לו אני יודעת לעודד אותו ושאיתי הכל ורוד ואופטימי ושהוא מוכן לתת לי הכל מהכל.. שאני כל כך עושה לו טוב שהוא מוכן לעשות לי טוב כפליים!!...
כן, אני אישה מדהימה, אני מתחילה לגלות את זה רק עכשיו.. אבל אין לי כח לחנך אנשים.. חינכתי מספיק. אני צריכה עכשו מישהו רציני יותר, מחונך.
אז קראתי את המכתב והוא מביט בי ואני מסתירה את המחשבות שלי עם השיער, הוא בוחן אותי ואני .... סימני שאלה בכל הגוף.. נראה לי שאפילו הדם שלי התבלבל, לא ידע לאן לזרום..! סיימתי לקרוא.. מערבולת.. שאל אם אני מתרגשת.. אמרתי ש... "גם .." וגימגמתי.."אני לא יודעת מה להגיד...." אוי זאת הרגשה נוראית, לא מאחלת לאף אחד\ת!!
אז הוא אומר לי "את לא צריכה להגיד כלום, רק תביאי לי חיבוק ונשיקה.." צודק, מגיע לך.. לא הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה.. הוא הושיט לי יד ועזר לי לקום..
חיבקתי אותו, משכתי קצת את הזמן.. חיבוק ארוך................... זהו, הגיע הזמן להתחיל..
"זוכר שאז אמרת שאתה צריך איתך בחורה שהיא שרוטה??"
"כן..." מלווה בפרצוף שלא מבין מה פשר השאלה ..
"אז אתה חושב שאני מספיק שרוטה כדי להיות איתך...?"
"אני חושב שכן...." אותו פרצוף ..
"תקשיב, אני חושבת שלא... נראה לי שאנחנו לא משדרים על אותו גל.. יש מצב שאתה לא הבנת מה קורה סביבך..."
שתיקה... הפרצוף מתחזק בחוסר הבנה מוחלט. "רגע אני לא מבין את באת לפה כדי לחתוך ממני?!?!" עצבן מתעורר.. שמעתי את האסימונים נופלים...
"אני באתי כדי לדבר איתך..." אוף, נעלמו כל המילים! איזה מצב השם ישמור... לא עלינו..
עוד כמה אסימונים נפלו.. "אני לא יודע מה להגיד..!" (גם אני.. :\)
מוריד את הז'קט במעט עצבנות, מניח על המיטה.. עצבן קם... מפשיל שרוולים..
"אין לי מילים..." ראיתי את ההלם על הפנים שלו, כאילו סיפרו לו על מות אדם קרוב..
לא סתם נאמר ש"סיום מערכת יחסים זה כמו מוות שרק שני אנשים יודעים עליו.."
עצבן התחיל להתעצבן וביקש ממני ללכת .."טוב, את מוזמנת ללכת.."
באמת?! אבל לא אמרתי כלום! ללכת? עכשיו? או להישאר? לנסות להסביר..? הוא עצבני מידיי, אין טעם.. אולי כן..?? אבל מה להגיד..?! אבל היה לי מלא מה להגיד! מה לעשות..!!
הבקשה המנומסת הפכה לציווי .. "תלכי מפה!"
קמתי.. "קחי את זה ותלכי מפה!!!!" לקחתי את התיק שלי, הפרחים והמכתב וברחתי משם כל עוד נפשי בי!
כן, זו הרגשה לא נעימה בכלל.. והטריקת דלת שבאה אח"כ..
אם הייתי נשארת עוד דקה זאת הייתה סטירה באחת מהלחיים שלי..
אני מודה שקצת פחדתי, בחיים לא ראיתי אותו עצבני ככה.. פגעתי בו ממש אין ספק..
הלוואי שהוא יבין מאיפה זה בא ויקבל את זה יום אחד...אחרי שהוא יתבגר קצת.
