סתם בא לי לחלוק
אני פה כבר כמה חודשים מסתובבת בפורום הזה.. רצית לחלוק קצת מה עבר עליי בזמן האחרון.
אחרי שיצאתי מהצבא לתקופה של 6 חודשים (עכשיו אנ יבחודש השני), עדין הרגשתי מדוכדכת ובלי רצון לכלום.
לאחר כמה שבועות אמא שלי מצאה לי אחלה פסיכולוגית שהיו לי איתה רק 2 פגישות עד עכשיו. היא באמת יודעת על מה היא מדברת ונורא 'קל לי להפתח אליה.
עוד לא מצאתי את הכוח שבי לקום בבוקר ולעשות מעשה כמו להתחיל לעבוד וכו', אבל מצד שני אני עוד יודעת שאני אותה אחת, שהדכאון הוא תקופה שאני אעבור ואז הכל יחזור לעצמו.
מצד שני, גם אם עדיין אין בי המון כוחות ליום-יום, אני מוצאת את עצמי מחייכת חיוכים קטנים לעצמי בלי שום סיבהף או מתחילה לשיר ולרקוד.. שזה מאד נחמד. מן תחושה של כיף קטן בלב.
אני חושבת המון על לחזור לצבא בתור מתנדבת (ואז לחזור בחיילת רגילה) כי מאד מציק לי שאני לא עושה את המוטל עליי כאזרחית כרגע. או שאני חושבת על בכלל להתנדב למקומות כמו מעון לילדים כבדי שמיעה וכאלה...
אני כבר מרגישה קצת יותר טוב
אני פה כבר כמה חודשים מסתובבת בפורום הזה.. רצית לחלוק קצת מה עבר עליי בזמן האחרון.
אחרי שיצאתי מהצבא לתקופה של 6 חודשים (עכשיו אנ יבחודש השני), עדין הרגשתי מדוכדכת ובלי רצון לכלום.
לאחר כמה שבועות אמא שלי מצאה לי אחלה פסיכולוגית שהיו לי איתה רק 2 פגישות עד עכשיו. היא באמת יודעת על מה היא מדברת ונורא 'קל לי להפתח אליה.
עוד לא מצאתי את הכוח שבי לקום בבוקר ולעשות מעשה כמו להתחיל לעבוד וכו', אבל מצד שני אני עוד יודעת שאני אותה אחת, שהדכאון הוא תקופה שאני אעבור ואז הכל יחזור לעצמו.
מצד שני, גם אם עדיין אין בי המון כוחות ליום-יום, אני מוצאת את עצמי מחייכת חיוכים קטנים לעצמי בלי שום סיבהף או מתחילה לשיר ולרקוד.. שזה מאד נחמד. מן תחושה של כיף קטן בלב.
אני חושבת המון על לחזור לצבא בתור מתנדבת (ואז לחזור בחיילת רגילה) כי מאד מציק לי שאני לא עושה את המוטל עליי כאזרחית כרגע. או שאני חושבת על בכלל להתנדב למקומות כמו מעון לילדים כבדי שמיעה וכאלה...
אני כבר מרגישה קצת יותר טוב
