אם אאמץ את הקריטריונים של נבילה
אספניול, כפי שהובאו בסיכומה של רוני מהכנס על הפורנוגרפיה : "בעבודה הבחינה בין שלושה סוגים של עיסוק במין: אקטוגרפיה – הצגת האדם כיצור מיני בסביבתו הטבעית, באמצעות מילה תמונה או סרט – ביטוי אמנותי, מדעי או אחר – בלי כוונה לעורר תגובה מינית אצל הצופים. ארוטוגרפיה – הצגת התנהגות מינית כל שהיא; חלומות ופנטזיות, עמדות וידיעות מיניות, בצורה מציאותית – כחלק בלתי נפרד מהחים של בני אדם, ביחסים שונים, ללא יחסי כח ואלימות פורנוגרפיה – כוללת אלימות פיזית או נפשית, העלבה או השפלה, התנהגות מינית לא מקובלת כגון, גילוי עריות, סאדו מאזוכיזם, ללא התיחסות לחיים אינדיבידואליים. כוללת תגובה חיובית לאלימות ודומיננטיות – כניעה והעלבה של נשים (בעיקר), אנטי הומניזם של המשתתפים כדי לעורר תגובה מינית אצל הצופים." אז לדעתי פלייבוי זה פורנוגרפיה. אין שם שום דבר מציאותי, רק אובייקטיביזציה של נשים. מה שכן יאמר לזכותם, זה שלפחות (כך אני מקווה) הם לא מנצלים נשים עניות מארצות עולם שלישי, ולא משתתפים אצלם תחת איומי נשק, סחיטה ואיומים. מה שמאוד מפריע לי בפלייבוי זה שטיפת המוח שהם מעבירים בנוגע למעמדה הכנוע של האשה. האשה ככלי לסיפוק צרכים. אין שם גברים ונשים ערומים, אברי מין זכריים ונשיים, יש שם נשים ערומות שבאות לשרת גברים לבושים. עוד משהו שמסוכן בעיני זה תוכניות שהיו להם - למשל סרט על "כמה טוב לי להיות זונה, אני נימפומנית וכמה אני אוהבת את כל הגברים האלה שבאים אלי ואני נהנית מכל רגע, התשלום הוא סתם בונוס" או "עד כמה טוב לי להיות כוכבת פורנו, זה נורא מרגש אותי לשכב עם מאתים גברים בחודש, מאז שאני עושה את זה חיי השתנו ללא הכר". וגברים, גם כאלו שאינטיליגנטים בנושאים אחרים, שמחים לקנות את זה. סרטי פרסומות עושים לנו שטיפת מוח. סרטים מעבירים מסרים שאנשים צועקים לצנזר. אבל פתאום כשזה מגיע לפורנוגרפיה יש שמגלגלים עיניהם מעלה ואומרים "מה פתאום, שמישהו ילמד משהו מסרט פורנוגרפי? זה רק סרט" תוך כדי התעלמות מגיל החשיפה לפורנוגרפיה , ומכך שרוב אם לא כל הגברים נחשפים לפורנו עוד לפני שהם עצמם היו פעילים מינית.